האי ברחוב הציפורים

“האי ברחוב הציפורים” הוא ספר שנכתב על ידי הסופר הישראלי אורי אורלב.

הספר יצא לאור בשנת 1981 ומתאר את חייו של ילד יהודי בשם אלכס בזמן השואה.

קהל היעד של הספר הוא ילדים ונוער ולדעתי אף מתאים לכל הגילאים.

ב-1997 יצא סרט המבוסס על הספר וזכה בפרסים רבים.

תקציר

הסיפור מתרחש בפולין, בתקופת מלחמת העולם השנייה, בשואה. הגיבור בספר הוא אלכס, ילד בן 12. משפחתו של אלכס התגוררה בבית עם משפחת גרין, ויחד הם בנו בונקר מתחת לאסלה בשירותים. כשהמלחמה מתחילה, אלכס עובר עם אביו לגור בגטו ג’, בבית המגורים של בית החרושת לחבלים בתנאים קשים. אמו של אלכס נעדרה מאז שיצאה לבקר את חברי תנועתה בגטו א’. לפעמים, אביו של אלכס היה לוקח אותו אליו לעבודה שלו בבית החרושת, שם הוא היה יושב עם ברוך הזקן (שהיה ידיד טוב של אלכס). לאלכס גם היה עכבר לבן קטן, בשם שלג, היחיד שנשאר אחרי שמתו כל העכברים הלבנים שגידל בבית. כאשר אביו היה יוצא מוקדם מאוד כל בוקר לעבודה, אלכס היה מתחבא בעליית הגג, ולפעמים אבא שלו היה משאיר אותו בבונקר. הוא קרא ספרים וגם שלג היה מארח לו חברה.

באחד הימים כשאלכס היה עם אביו במפעל, באו חיילים גרמנים ולקחו את כל עובדי המפעל כדי למיין אותם ולקבוע מי ילך למחנות עבודה ומי לא. אלכס וברוך הזקן התחבאו בין הארגזים עד שאחד החיילים מצא אותם. בזמן החלוקה אביו של אלכס אומר לו לברוח ולהתחבא מתחת להריסות של הבית ההרוס ברחוב הציפורים 78. לפני שהוא הלך, ברוך נתן לו תיק קטן ובו מעט אוכל, פנס והאקדח של אביו. בתחילת הסיפור, הסופר מספר לנו שאבא של אלכס מלמד אותו איך משתמשים באקדח. אלכס הצליח לברוח וברוך בינתיים נתפס על ידי הגרמנים ונרצח מול פניו של אלכס. אלכס התגורר בין ההריסות זמן רב, אך באחד הימים החליט לחזור לבונקר כדי להשיג קצת אוכל. כשאלכס הגיע, הוא גילה שמשפחת גרין השתלטה על הבונקר ולא הסכימה לתת לו אוכל. הם הסכימו לתת לו קצת אוכל בתמורה לכך שהוא לא יחזור לשם יותר או שיישאר ולא יצא עד שהמלחמה תסתיים. אלכס החליט לעזוב, וכשיצא ארז כל מה שיכל וחשב שיעזור לו, כולל תמונות וכמובן את שלג. כשהגיע למחבוא שלו, הוא הוציא את הדברים וסידר כמו מיטה אבל האדמה היתה קשה מדי אז ביום שאחרי, הוא לקח מזרון מאחד הבתים בין ההריסות.

הוא המשיך לחיות בין ההריסות, אבל לפעמים היה יוצא לחפש מעט אוכל. באחת הפעמים, כשאלכס יצא לחפש אוכל, הוא פגש את אדון בולק (בולק עבד במחתרת היהודית בצד הפולני מעבר לחומת הגטו). יום אחד הגרמנים גילו את מקום המחבוא שלו אבל לא הצליחו להיכנס כי הפתח היה קטן וצר והתאים רק לילד.  בינתיים אלכס עבר לצד השני של הבית כדי שהגרמנים לא יתפסו אותו. למזלו, הגרמנים לא ידעו שהוא שם. אלכס הביא חבלים מבית החרושת על מנת שיוכל לבנות מהם סולם שאיתו יעלה כאשר יצטרך להתחבא. לאחר כמה ימים, חזרו החיילים הגרמנים ופוצצו את מקום המסתור הקודם שלו. אחר כך, אלכס גילה שבבית שהסתתר בו חיו עוד אנשים חוץ ממנו, אך הגרמנים מצאו אותם ואת אלכס לא. במחבוא החדש של אלכס היה חור קטן שממנו היה אפשר לראות את הצד הפולני. כשאלכס הציץ דרך החור, הוא ראה מולו ילדה יפה, בריון ורופא. אלכס מעולם לא העז לצאת מהמחבוא כי פחד להיתפס.

יום אחד, הוא ראה שלושה אנשים רבים ביניהם- חייל גרמני שרצה לירות בשני יהודים אחרים. אלכס הצליח להציל אותם כי ירה ירייה אחת בחייל הגרמני באקדח של אבא שלו שהיה לו. ואז אלכס התיידד עם שני היהודים, ששמם פרדי והנריק. אלכס אמר לפרדי (שהיה פצוע) ולהנריק לבוא למחבואו. פרדי לקח את המדים של החייל, את החייל ואת הנשק. בזמן זה, אלכס נשאר במחבוא עם פרדי שהיה קודח מחום ופצוע מירייה. אלכס מאוד דאג לפרדי, ולכן יצא לחפש רופא. הוא מצא רופא, והם הגיעו יחד למחבוא כדי להוציא את הכדור מידו של הנריק. הרופא נתן לאלכס יוד, כדורים ותחבושות להורדת החום. לאחר זמן מה, אמנם ידו של הנריק השתפרה, אך הוא נהיה חולה, אבל אלכס טיפל בו היטב ובמסירות ועזר לו להבריא. לאחר שהנריק החלים, הוא ביקש מאלכס את הכתובת של אדון בולק כדי לעבור לצד הפולני. אלכס הלך ביחד עם הנריק אל אדון בולק. כשהגיעו, בולק ביקש מאלכס להישאר, אך אלכס היה צריך לחכות לאביו במחבואו, ולכן סירב. יום אחד, שמע אלכס קול של שני אנשים שדיברו בקומה הראשונה בבית בו הסתתר. כעבור זמן קצר אלכס שם לב שהקול של אחד האנשים דומה מאוד לקולו של אביו. הוא החליט להסתכל למטה והופתע לגלות שזה אכן היה אביו! הוא רץ אל אביו וחיבק אותו חזק. השניים בכו יחד, וספרו אחד לשני את כל הדברים שקרו להם בזמן הזה.

הדמויות שמשתתפות בסיפור

אלכס,

הוריו של אלכס (לא מצוין שמם במשך כל הספר),

ברוך הזקן,

שלג (העכבר),

משפחת גרין,

אדון בולק,

הרופא,

סטשיה (הילדה היפה),

הנריק ופרדי.

המלצה על הספר

אני מאד אוהבת סיפורים על השואה כי סבא רבא שלי היה ניצול שואה, שנפטר לפני כשנה וחצי. ולכן, כשאני קוראת עוד סיפור על השואה, אני מרגישה שאני קרובה אליו ומבינה את העבר שלו.

לדעתי, זה סיפור חשוב מאד. ואני ממליצה עליו לכל הגילאים.  בגלל שכשקוראים את הספר מבינים את משמעות החיים בשואה ומה שקרה שם ואיך אנשים שרדו במצבים קשים מאד.

יש מעט מאד ניצולי שואה שחיים היום, ועוד מעט לא תהיה דרך להקשיב לסיפורים שלהם, אז ספר כזה מעביר את האירועים שקרו וחשוב מאד שנקרא כאלה סיפורים כדי להעביר גם לילדים שלנו ולנכדים שלנו.