הפייסטוס-אל המלחמה

תולדות חייו

הפייסטוס הוא אל האש והנפחות במיתולוגיה היוונית ובמיתולוגיה הרומית, אחד משנים עשר-האלים האולימפיים של יוון העתיקה.

הפייסטוס הוא בנם של זאוס והרה.

 מגורים וסיפורים

פייסטוס נולד עם רגליים הפוכות והרה אמו השליכה אותו מהאולימפוס בשל כיעורו, כאשר הפייסטוס פגע בקרקעית הים נשברו שתי רגליו, למזלו, מצאה אותו נימפת ים טובה ושמה תטיס שריפאה את פצעיו הרבים וגדלה אותו. בהופכו לנער היא מסרה אותו למשפחת קיקלופים שלמדו אותו את מלאכת הנפחות. הפייסטוס נחשב ל”טוב” ורודף צדק ושלום, במלחמת טרויה, הפייסטוס הציל את אכילס מטביעה בנהר הסקמנדר.

הפייסטוס היה בן האלמוות היחיד שנולד מכוער, הוא מתואר כגבר בן 45 בערך, בעל זקן ארוך ולבוש בסינר עבודה בלבד. על ראשו חבש מעין כיפה שדומה לכיסוי הראש של בעלי המלאכה ביוון העתיקה וכפות רגליו היו הפוכות (עקבים מלפנים ואצבעות מאחור).

האביזר הייחודי של הפייסטוס (וולקן) היה פטיש נפחות, וולקן למד את מלאכת הנפחות עוד מגיל צעיר וכאשר גדל הוא יצר לעצמו נפחיה משלו ושם בנה מיני רהיטים שונים לאלים באולימפוס כמו זאוס, פוסידון, האדס ואחרים.

מעמדו של הפייסטוס בין האלים היה פחות ממרבית האלים העיקריים כמו זאוס, פוסידון, האדס או הרה. אומנם הפייסטוס היה אחד מתוך 12 האלים האולימפיים החשובים במיתולוגיה היוונית אבל ביניהם הוא היה קצת פחות חשוב. הפייסטוס נולד מכוער ואימא שלו (הרה) לא אהבה זאת אז היא השליכה אותו מהאולימפוס, הפייסטוס נפל במשך 9 ימים עד שנחת באי למנוס. שם הוא בנה את ארמונו ובית הנפחות שלו בתחתית הר געש. יום אחד זאוס ביקר בבית הנפחות של הפייסטוס (והרי זאוס הוא אביו) ואהב את מה שראה, אז הוא הציע לו להעביר את הנפחייה לאולימפוס. הפייסטוס בנה כיסאות מלכות לפוסידון, האדס ולזאוס, אבל אין כיסה שהגיע לרמת יופיו של הכיסא שהכין לאמו הרה. הכיסא היה כל כך יפה והיה עשוי מזהב וכשהרה התיישבה על כיסאה הוא התחיל לרחף וקשר אותה בשרשראות זהב שלא נתנו לה לזוז הפייסטוֹס הפיסח נשא לאשה את אַפרוֹדיטָה, אך זו התאהבה באַרֵס העז ומוצק הרגליים, ונהגה לשכב עמו בשעות שבהן שקד הפייסטוס על מלאכתו בנפחייה. הֵליוֹס, השמש, ראה את אפרודיטה וארס מתעלסים, וסיפר להפייסטוס. בלב שבור גחן הפייסטוס על הסדן, הלם בפטיש, והתקין מלכודת מרשתות שאין לנתקן. את המלכודת פרשֹ סביב עמודי מיטתו ובתקרה שמעליה. חוטי המלכודת הזאת היו דקיקים מקורי עכביש, ולא היה אפשר להבחין בהם. אחרי שהצמיד למיטה את הפח הסמוי הזה, יצא הפייסטוס ללֵמנוֹס, האי האהוב עליו. ארס, שראה אותו יוצא, נכנס מיד לבית, ושידל את אפרודיטה לנצל את ההזדמנות. הם התעלסו בתשוקה, נרדמו חבוקים, וכשהתעוררו מצאו את עצמם לכודים בלי שיוכלו להזיז יד או רגל. בינתיים חזר הנפח האלוהי חסון הזרועות לביתו, וכשהציץ מהחצר וראה את הצמד במיטתו, נאק בחרון והזעיק את האלים. הוא התלונן באוזני זֶאוּס שאפרודיטה סולדת ממנו ומעדיפה את ארס כיוון שהוא יפה תואר ורגליו חסונות, ונשבע שלא ישחרר את הזוג אלא אם כן יוחזר לו המוהר שנתן לזאוס עבור בתו המופקרת. האלים שעמדו בחצר המרוצפת ארד (האלות בחרו להישאר בביתן מתוך צניעות) הציצו לתוך החדר ופרצו בצחוק. “ראו,” אמרו האלים זה לזה, “האל הכי אטי גבר על האל הכי זריז!” אַפּוֹלוֹן שאל את הֶרמֵס: “האם היית מוכן לתפוס את מקומו של ארס?” ענה לו הרמס: “הייתי שש להילכד גם בשלוש רשתות כאלה, אילו זכיתי לשכב לצד אפרודיטה הזהובה!” שוב צחקו האלים. אך פּוֹסֵיידוֹן, שהיה מיושב יותר בדעתו, השתדל לתווך ולפייס. הוא ערב להפייסטוס שארס ישיב לו כפיצוי את המוהר, ואף קיבל על עצמו לשלם את החוב אם ארס ישתמט. אז נעתר הפייסטוס, הסיר את הרשתות, ושני הנאהבים המבוישים קפצו מתוך המיטה. ארס אץ לתראקיה, שבה נלחמים תמיד, ואפרודיטה פנתה לפּאפוֹס שבקפריסין, שם עומד מקדשה. האלים התחננו בפני הפייסטוס לשחרר את אמו אבל הוא היה חדור נקמה על כך שזרקה אותו מהשמיים ואף הגדילה את נכותו בכך. אבל בסוף הוא הסכים לשחרר אותה בתנאי שיהיה אל באולימפוס ושאפרודיטה היפה בנשים תהיה שלו, וכך היה. עבר זמן והפייסטוס ואפרודיטה נישאו והיו יחדיו אך היה זה ברור שקשר מסוג זה לא יחזיק מעמד, וכך היה. אלת האהבה היפה בגדה בהפייסטוס לטובת ארס אל המלחמה

 שמות נוספים

הפייטוס(ביוונית: Ἥφαιστος) או בשמו הרומי וולקן

ביטויים אמנותיים