ספר :ילדת חוץ

מחברת :נורית זרחי

מספר ספריה:142

מתי הוציאה את הספר ילדת חוץ :1978

וזכתה בפרס יציב

מגישה: אגם אסולין

כיתה ז-6

על ידי: נורית זרחי

 איורים: מירב שאול

 מוציאה לאור: זמורה-ביתן

פרק ראשון

דפנה ואמא שלה עוזבות את הבית בירושלים. למטה, ברחוב, עומדת המשאית שתיקח את כל חפציהן  לקיבוץ שבו יחיו; כן, גם את הפסנתר, גם את השמלה השקופה, הדקה, של דפנה. כשהן מגיעות לקיבוץ נגזר דינו של הפסנתר: ‘אֶת הפסנתר כמובן נשים במועדון. את יודעת, חֲבֵרָה, שאין אצלנו פסנתרים פרטיים בחדרים, ומוטב שכל המשק ייהנה ממנו מאשר חברה אחת, לא כן?’ את השמלה שולחים למחסן הבגדים המשותף. ילבשו אותה ילדוֹת שייסעו לביקורים בעיר.
דפנה לא מסתגלת בקלות לחיים בקיבוץ. באחת מפרידים אותה מאמה והיא מקבלת מיטה בבית הילדים. ב’חדר’ של אמא היא תוכל לבקר רק פעם ביום, לפנות ערב. יתר שעות היממה עליה לשהות בבית הילדים. שם היא ישנה, שם היא אוכלת. שתי המטפלות בבית הילדים שונות מאוד זו מזו. המטפלת הגדולה ברורה מאוד, חד-משמעית, ומכיוון שהיא נאמנה כל כך לדוקטרינה הקיבוצית היא חירשת לפרפורי הלב של דפנה. למטפלת הקטנה קול ספקני יותר, אבל כמו שדפנה יודעת – רק הגדולה קובעת. ‘את עוד תצחקי אצלי, ידיים שמאליות שכמותך, מה יעשו אתך כשתהיי חברה? בגלל אנשים כמוך נראה הקיבוץ כמו שהוא נראה’ נוזפת המטפלת הגדולה.

המלצה קצרה

הסיפור מספר על ילדה שקוראים לה דפנה, אבא שלה מת ואמא שלה החליטה לעבור לקיבוץ. דפנה לא שמחה לעבור לקיבוץ. לדפנה היתה סבתא שגרה בירושלים.

לדפנה לקחו את כל הדברים האישיים שלה, בגדים ופסנתר של אבא שלה. אמא של דפנה היתה מורה לילדים עולים, ודפנה נשארה לבד הרבה פעמים.

בקיבוץ היתה לדפנה חברה בשם נומה.

נומה עזרה לדפנה, הם עשו הרבה דברים ביחד.

פנינה היתה ילדת חוץ כמו דפנה, והיא ודפנה היו צריכות לעזור אחת לשנייה.

נורית זרחי אמרה שהסיפור מסופר עליה.

היה לי כיף לקרוא את הסיפור. הוא כתוב יפה.

הסוף מקווה שנהנתם