דגל המדינה

דגל מדינת ישראל הוא הדגל הרשמי של מדינת ישראל, אשר מייצג את המדינה, ריבונותה, מוסדותיה ואזרחיה.

דגל עם ישראל הוא דגל כחול לבן עם סמל המגן דוד באמצעו.
צבעי הכחול הלבן של הדגל הם בהשראת הטלית, ובמרכזו מגן דוד, כוכב בעל שישה קודקודים, שהוא סוג של משושה משוכלל, שהינו סמל יהודי עתיק יומין.

סמל המדינה

במרכז סמל המדינה – מנורה ובה שבעה קנים, המעוטרת משני צדדיה בענפי זית. מתחת למנורה – השם “ישראל”. המקור לרעיון של מנורה וענפי הזית מופיע בספר זכריה: “ראיתי והנה מנורת זהב כולה… ושבעה נרותיה עליה… ושניים זיתים עליה” (זכריה פרק ד פס’ 2 – 3).
ענפי הזית שסביב המנורה הם המקור לאור המנורה: שמן הזית שימש להדלקת המנורה בבית המקדש. בתיאור שבספר זכריה מסמלים שני עצי הזית את שני סוגי המנהיגים של עם ישראל בזמן העתיק – הכוהן הגדול ממשפחת אהרן הכוהן והמלך מבית דוד. את שניהם היו מושחים בשמן זית בטקס ההכתרה שלהם. ענפי זית מציינים גם את השאיפה לשלום: היונה הנושאת בפיה עלה זית היא סמל לשלום.

המנון המדינה

את ההמנון הלאומי ירשה המדינה מהתנועה הציונית. הגרסה הראשונה של השיר – שנקרא במקור “תקוותנו” – נכתבה בידי המשורר נפתלי הרץ אימבר בסביבות שנת 1878, ופורסמה בירושלים בשנת 1886. השיר הולחן לאחר מכן בידי שמואל כהן, שביסס את הלחן על שיר עם מולדבי-רומני.

את “תקוותנו” שרו לראשונה בקונגרס הציוני החמישי ב-1901. הקונגרס השביעי ב-1905 הסתיים בשירת “התקווה” – הגרסה החדשה של השיר. רק בשנת 1933 הכריז הקונגרס ה-18 רשמית על השיר כהמנון של התנועה הציונית.

התקווה התקבלה באופן טבעי כהמנון המדינה, אך רק בשנת 2004 עוגנה בחוק הסמל, הדגל והמנון המדינה, התש”ט–1949.