by LIRAN BAR ZIV
Artwork: לירן בר זיו
Copyright © 2018
צב צבירה
של חומר הוא אחד מהמצבים הבסיסיים והעיקריים של החומר, שניתן להבדיל ביניהם באופן קל. לחומר ארבעה מצבי צבירה הניתנים לצפייה בחיי היום-יום והם: מוצק, נוזל, גז ופלזמה. קיימות פאזות רבות נוספות לחומרים שונים, ולעיתים כדי להבדיל ביניהן נדרשים ידע וכלים מתאימים.
חומר יעבור ממצב צבירה אחד לשני בטמפרטורה מסוימת, הנקראת טמפרטורת מעבר. טמפרטורות המעבר שונות עבור כל חומר. עקב החשיבות הרבה של מצבי הצבירה והמעברים ביניהם בחיי היום-יום, לכל מעבר מצב צבירה שם ייחודי: מעבר ממוצק לנוזל נקרא התכה , מעבר מנוזל לגז נקרא רתיחה, ולפעמים גם התאדות. מעבר מגז לפלזמה נקרא יינון. גם למעברים ההפוכים שם ייחודי: מעבר מפלאזמה לגז נקרא רקומבינציה, מעבר מגז לנוזל נקרא עיבוי, ומעבר מנוזל למוצק נקרא הקפאה או התמצקות.

טמפרטורת המעבר תלויה גם בסוג החומר אך גם בלחץ. בדרך כלל לחץ גבוה יותר יעלה את טמפרטורת המעבר, אך לא תמיד. דוגמה בולטת למקרה ההפוך היא התכה של מים. את הקשר בין מצבי הצבירה השונים, לחץ וטמפרטורה אפשר לצייר בדיאגרמת פאזות.
לא כל החומרים מופיעים בכל מצבי הצבירה, לדוגמה: פחמן-דו-חמצני, בלחץ אטמוספירי רגיל, עובר היישר ממצב מוצק למצב גז, ללא מעבר דרך פאזת הנוזל. מים כדוגמה, הם חומר המסוגל להיות בכל ארבעת מצבי הצבירה.

תכונות מצבי צבירה
לכל אחד ממצבי הצבירה הנפוצים תכונות האופייניות לו:
הערה: התכונות של המים במצבי הצבירה השונים שונה במקצת מיתר החומרים בטבע. לתכונות המים במצבי הצבירה השונים ראה ערך האנומליה של המים.
מוצק: המולקולות של החומר מסודרות והרווחים ביניהן קטנים מאוד. לחומר במצב זה צורה מוגדרת (להבדיל מנוזל ומגז שלהם אין צורה מוגדרת – הם מקבלים את צורת הכלי שבו הם נמצאים) ונפח מוגדר (בדומה לנוזל, אך להבדיל מגז).
נוזל: מולקולות החומר אינן מסודרות אבל הרווח ביניהן קטן. תנועת המולקולות אינה רבה כמו בגז, אבל אינה מעטה כמו במוצק.
גז: המולקולות אינן צמודות (ישנו ריק ביניהן) והן נעות בחופשיות. גז, בדומה לנוזל, מסוגל לזרום, ואינו מתנגד לשינוי בצורתו. בניגוד לנוזל, לגז אין נפח קבוע, והוא נוטה להתפשט כדי למלא את כל הנפח שהוקצב לו.
פלזמה: חלק או כל האלקטרונים שבחומר מתנתקים ממנו והמולקולות הופכות להיות טעונות חשמלית. מבחינה מכנית, פלזמה מתנהגת כגז – אינה שומרת על נפח קבוע וממלאת את הכלי המכיל, אך מבחינה כימית וחשמלית תכונותיה שונות לחלוטין.
תא הצמח הוא תא איקריוטי בעל כמה מאפיינים שונים לעומת תאים של אורגניזמים איקריוטיים אחרים. בנוסף לאברוני תאים אחרים תא צמח מכיל גם:
חלולית מרכזית גדולה – אברון מלא מים המוקף בקרום הנקרא טונופלסט. תפקידו לשמור על לחץ טורגור בתא, לשלוט על תנועת מולקולות בין הציטוזול למוהל , לאגור חומרים מועילים ולפרק חלבונים ואברונים מיותרים.
דופן תא המורכבת מצלולוז והמיצלולוז, פקטין, ובמקרים רבים גם ליגנין – מופרשת על ידי הפרוטופלאסט על צידו החיצוני של קרום התא. דופן התא בצמחים שונה מדופן התא בפטריות אשר בנויה מכיטין, ומדופן התא בחיידקים אשר בנויה מפפטידוגליקן.
פלסטידות, כאשר הבולטים שבהן הם הכלורופלסטים אשר מכילים כלורופיל – פיגמנט ירוק המשמש לספיגה של אור השמש ולייצור מזון עבור הצמח בתהליך הנקרא פוטוסינתזה. סוגים אחרים של פלסטידות כוללים את האמילופלסטים המתמחים באגירת עמילן, אליאופלסטים המתמחים באגירת שומן, וכרומופלסטים המתמחים בסינתזה ואגירה של פיגמנטים. כמו במיטוכונדריון הכולל גנום המקודד 37 גנים, גם הפלסטידות מכילות גנומים משלהן המקודדים לכ-120-100 גנים ייחודיים. משערים כי הפלסטידות התפתחו בתהליך אנדוסימביוזה בו תאים פרוקריוטיים החלו לחיות בתוך תאים איקריוטיים שהיו האבות הקדומים של צמחי עובר ואצות.
סרטון שמסביר הכול
מצבי צבירה
Published: Apr 22, 2018
Latest Revision: Apr 22, 2018
Ourboox Unique Identifier: OB-464959
Copyright © 2018