…ואמנם הבקר הוכיח גארונה את עצמו.

כשנכנסתי לכיתה באיחור קל (כי המורה מהכיתה העליונה עצרה אותי ושאלה באיזו שעה תוכל לבוא לביקור בביתנו) המורה עוד לא היה ושלושה או ארבעה ילדים עִינוּ את קרוסי המסכן, בעל השיער האדום, שזרועו האחת משותקת ואמו מוכרת ירקות.

פתאום קם פראנטי, ילד בעל פרצוף מרושע, נעמד על הספסל והציג כאילו הוא נושא שני סלים בזרועותיו, מחקה את אמו של קרוסי כשהייתה באה להמתין לִבְנָהּ בשער- מפני שכעת היא חולה.

רבים פרצו בצחוק רם.

אז איבד קרוסי את עשתונותיו, תפס קסת והשליכה בכוח בראשו של פראנטי.

 אלא, שהנער הפרוע התכופף מבעוד מועד, והקסת הִכְּתָה בחזהו של המורה, שנכנס ממש באותו רגע לכיתה.

הכול ברחו למקומותיהם ונאלמו דום מפחד. חיוור עלה המורה לדוכנו, ובקול מוזר שאל:

“מי זה היה?” איש לא ענה.

המורה חזר וצעק, מרים עוד יותר את קולו : “מי זה?”

אז קם גארונה באחת, רחמיו נכמרו על קרוסי המסכן, ואמר בהחלטיות:

“אני!”

המורה התבונן בו, התבוננו התלמידים המשתאים, ואז קם ואמר בקול שלו:

“זה לא אתה”. כעבור רגע אמר: “האשם לא ייענש. יקום!”

קרוסי קם על רגליו, ובקול בוכים אמר:

“הם היכו והעליבו אותי, איבדתי את השליטה על עצמי, וזרקתי…”

“שב”. אמר המורה. “יקומו אלה שהתגרו”.

ארבעה התרוממו בראש מורכן.

“אתם”. אמר המורה. “אתם העלבתם חבר שלא התגרה בכם. לעגתם לאומלל, היכיתם חלש שאינו מסוגל להתגונן. ביצעתם את אחד המעשים המחפירים ביותר היכולים להכתים יצור אנוש”.

משסיים את דבריו ירד אל בין הספסלים, הניח את ידו מתחת לסנטרו של גארונה, שישב בראש מושפל, אילצו להרים את פניו, תלה בו את עיניו ואמר:

“לך יש נשמה אצילה”.

גארונה ניצל את שעת הכושר ולחש כמה מלים באזני המורה, המורה נפנה לעבר ארבעת האשמים ואמר פתאום: “אני סולח לכם”…”.

נלמד על אלימות בעזרת סרטון ונדון בסיפור,שבו ראינו את הילדים נוהגים באלימות ובסרטון המתאר ומפרט על האלימות..