תפילין

שם החפץ ותיאורו:

žשם החפץ הוא תפילין.

žתפילין הן תשמיש קדושה יהודי העשוי מעור ומכיל קלף עליו רשומות ארבע פרשיות מהתורה, ומשמש לקיומה של מצוות הנחת תפילין. על פי ההלכה מניחים את התפילין ביום ולא בלילה, בימי חול ולא בימי שבת וחג, ונשים פטורות מהמצווה. 

גילגולו של החפץ:

žבעבר היה נהוג להניח תפילין במשך כל היום, אך בימינו נהוג להניח תפילין רק במהלך תפילת שחרית, ולעתים בתפילת מנחה בימי צום.

שימושיי החפץ:

žבעזרת התפילין נוהגים להתפלל.

סיפור על החפץ:

היה רבי שהלך לבקר יהודי שהתקשר אליו ואמר לו שהוא חולה. האיש היה חולה בסרטן ולאחר שהם דיברו מצבו של החולה השתפר. לאחר שבוע שהרבי ביקר שוב את החולה, חבר של החולה ביקש לדבר עם הרבי ואמר לו שיש כוח להתמודד עם מחלתו והוא להניח תפילין אבל הרבי אמר שאין לו והאיש אמר שיתן לו. אז הרבי שאל את החולה : אם יקנו לך תפילין תשתמש בהן? והחולה אמר כן. אחרי שהגיעו התפילין הרבי לימד את החולה להתפלל בעזרתן והוא חש כי התפילין מעניקים לו קשר חזק יותר לאלוקים ואת הכוח להתמודד יום אחר יום עם המחלה.

   לאחר מכן היה נראה כי בריאותו משתפרת אבל הוא אושפז בבית חולים וידע כי ימות עוד מעט. לאחר מכן התיישב במיטתו במאמץ רב, נטל את ידי ואמר: “יש לי בקשה אחרונה וחשובה מאוד ממך”. דמעות זלגו מעיניו בדברו. “בני, פרנק, מעולם לא עלה לתורה”. דיבורו נקטע לרגע מעוצם רגשותיו, ואז המשיך ואמר: “כשהוא יגיע ללוויה שלי, אנא אמור לו שאני רוצה שהוא יעלה לתורה ויהיה בר-מצווה”. ואכן, האיש הלך לעולמו זמן לא רב מאז השיחה וזה מה שקרה, בנו עלה לתורה עם התפילין האלו.

משהו מיוחד על החפץ:

žהתפילין מכילות שתי יחידות עצמאיות: “תפילין של יד” ו”תפילין של ראש”. ההלכה קובעת שהמניח תפילין צריך להקפיד באופן מיוחד שלא לפגוע בקדושתן כל עוד הן מונחות עליו. הקפדה זאת הביאה לנוהג לפיו מתחילים להניח תפילין רק סמוך לגיל הבר מצווה, בניגוד למצוות אחרות, להן מחנכים ילדים מגיל צעיר. בכך הפכו התפילין לאחד הסמלים של טקס בר המצווה.