רֹתֶם וְהַיּוֹנָה

בֹּקֶר אֶחָד קָם רֹתֶם. הוּא הֵצִיץ מִן הַחַלּוֹן.

לְפֶתַע רָאָה רֹתֶם עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן נוֹצוֹת, עֲנָפִים יְבֵשִׁים וְעָלִים.

מֵרָחוֹק רָאָה יוֹנָה לְבָנָה מִתְקָרֶבֶת אֶל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

הָלַךְ רֹתֶם לִשְׁאֹל אֶת אָבִיו: “מַה קָּרָה?

לָמָּה הַיּוֹנָה מִתְעוֹפֶפֶת לְיַד הַחַלּוֹן?”

אַבָּא עָנָה שֶׁהַיּוֹנָה בּוֹנָה לָהּ קֵן עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

כְּשֶׁהַקֵּן יִהְיֶה מוּכָן- תָּטִיל בּוֹ הַיּוֹנָה בֵּיצִים וְתִדְגֹּר עֲלֵיהֶם.

רֹתֶם שָׂמַח וְאָמַר לְאַבָּא שֶׁהוּא יִשְׁמֹר עַל הַבֵּיצִים עַד שֶׁהַגּוֹזָלִים יִבְקְעוּ.

כַּעֲבֹר כַּמָּה יָמִים,  הִתְעוֹרֵר רֹתֶם מִשְׁנָתוֹ מֵרַעַשׁ מוּזָר.

הוּא שָׁמַע צִפְצוּף שֶׁלֹּא הִכִּיר.

נִגָּשׁ רֹתֶם אֶל הַחַלּוֹן, הִתְקָרֵב בִּזְהִירוּת אֶל הַקֵּן שֶׁהָיָה עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן.

לְפֶתַע הִבְחִין מִתּוֹךְ הַקֵּן בִּשְּׁלֹשָׁה כַּדּוּרֵי צֶמֶר צְהֻבִּים שֶׁצִּפְצְפוּ.

הוּא הִתְקָרֵב וְרָאָה שֶׁאֵלֶּה הֵם שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים שֶׁל גּוֹזָלִים קְטַנְטַנִּים.

רֹתֶם הִסְתַּכֵּל וְרָאָה שֶׁהַיּוֹנָה הִתְעוֹפְפָה.

הָלַךְ רֹתֶם לאַבָּא לִשְׁאֹל: “לְאָן הָלְכָה הַיּוֹנָה?”

אַבָּא עָנָה שֶׁהַיּוֹנָה דָּגְרָה עַל הַבֵּיצִים עַד שֶׁהֵם בָּקְעוּ.

 כָּעֵת כְּשֶׁהַגּוֹזָלִים בָּקְעוּ מֵהַבֵּיצִים,

הֵם רְעֵבִים וְהַיּוֹנָה הָלְכָה לִדְאֹג לָהֶם לאֹכֶל.