יומן מסע ליוצא ממצרים

יומן מסע.

אני מעלה דברים מאוד משמעותיים ומעניינים. אני כותב זאת כדי שלא ישכחו הדברים האלה.

משה ואהרון, שנבחרו על ידי אלוהים, הגיעו אל פרעה ואמרו לו שאלוהים מצווה עליו לשלוח את בני ישראל ממצרים.

כששמעתי על זאת, הייתי סקרן לדעת מה תהיה תגובת פרעה, אבל לא ציפיתי לתגובה כה חריפה. שמעתי שאמר: “אני לא מכיר את אלוהים ואני לא אשלח את בני ישראל ומהיום והלאה אנחנו לא נאסוף תבן לעם ישראל, הם יאספו את התבן בעצמם ויכינו מזה לבנים. הם צריכים לעבוד מבלי להתעכב כאילו שאנחנו הבאנו להם לבנים מוכנים!” (הם צריכים לעשות עבודה כפולה באותו הזמן).

כאשר שוטרי ישראל שמעו על כך הם כעסו על משה ואהרון.

משה פנה לאלוהים וסיפר לו מה שקרה, אלוהים אמר למשה שהוא כן יוציא את בני ישראל ממצרים, יביא סוף לסבל לעבדות ויביא אותם לארץ המובטחת. שמחתי והתרגשתי מאוד כאשר שמעתי זאת. סוף סוף יש לנו תקווה.

שמעתי שאלוהים אמר משהו מוזר, הוא אמר למשה ללכת לפרעה, אבל אלוהים יקשה את לב פרעה, כדי שלא ישלח את בני ישראל. מה שהיה בהמשך היה מרתק, משה ואהרון חזרו לפרעה והוא ביקש מהם אות. אהרון השליך את המטה של משה והוא הפך לתנין. פרעה קרא למכשפים שלו. הם גם השליכו מוטות והם הפכו לתנינים, אך המטה של משה בלע את המוטות של המכשפים. למרות זאת, פרעה סירב לשחרר את בני ישראל.

אלוהים ביקש ממשה ללכת בבוקר לשפת היאור ולפגוש שם את פרעה ולהגיד לו: “אלוהי העברים אמר לך לשלוח את בני ישראל ולא שמעת בקולו, לכן אני אהפוך את היאור לדם וכל הדגה ביאור תמות והמצרים לא יוכלו לשתות מים מהיאור”. זה באמת מה שקרה. פרעה עדיין סירב, לכן משה חוזר אל פרעה ואומר: ” אם לא תשחרר את בני ישראל, כל מצרים תהיה מלאה בצפרדעים ביאור, בביתך, בחדר שינה שלך, במיטתך ובתוך התנורים שלך. בכל מקום.”  פרעה סבל מכך מאוד, לכן הוא קרא למשה וביקש שיתפלל לאלוהיו שיסיר ממנו את המכה ואז ישחרר את העם. משה הגיע, התפלל וכל הצפרדעים מתו. אבל שוב, פרעה סירב לשלוח את בני ישראל.

אלוהים ביקש ממשה לחזור עם המטה, ולהכות עפר הארץ וכל הארץ תתמלא בכינים. משה ואהרון עשו מה שאלוהים ציווה עליהם ואכן היו כינים באדם ובבהמה ובכל ארץ מצרים. החרטומים ניסו להסיר את הכינים בעזרת הכישופים שלהם, אבל הם לא הצליחו. למחרת בבוקר בהוראת אלוהים, משה ואהרון, שוב ביקשו לפגוש את פרעה ואמרו לו לשחרר את בני ישראל, אם לו בכל מצרים יהיה ערוב ובארץ גושן לא יגיע הערוב וזאת כדי להוכיח לפרעה שהמכה היא אכן מאלוהים. וכך היה!  פרעה שוב קרה למשה והבטיח שיוכלו ללכת, רק שיסיר את הערוב. משה התפלל לאלוהים ואלוהים הסיר את הערוב מפרעה ומצרים. כשפרעה ראה זאת הוא שוב סירב לשלוח את בני ישראל.

אלוהים ביקש ממשה ללכת אל פרעה ולומר לו שישחרר את בני ישראל אם לא, ישלח את מכת הדבר וכל בעלי החיים יפגעו.

 גם הפעם הבטיח אלוהים שמקנה ישראל לא יפגע אלא רק המקנה של מצרים וכך קרה.

לב פרעה המשיך להיות קשוח והוא לא שחרר את העם ומכה נוספת הנחית אלוהים באמצעות משה ואהרון והיא השחין ואכן שחין היכה בהם ובבהמה ובכל מצרים, הם ממש סבלו מפצעים ומאבעבועות בכל גופם של האנשים ובעלי החיים. המכה השישית הייתה כואבת מאוד, אך עדיין לב פרעה היה כבד.

אלוהים שוב שלח את משה ואהרון  השכם בבוקר אל פרעה והם ביקשו ממנו לשחרר את עם ישראל. אך זה לא קרה. הונחתה מכה נוספת. משה הרים ידיו אל השמים ואלוהים המטיר ברד כבד מאוד, ברקים ורעמים, סופת ברד קשה מלווה באש, זה הרג אנשים רבים, בהמות, הרס עצים ושטחים שלמים.  כמובן שבאיזור גושן לא ירד ברד. העם היה מוגן. בדיוק מה שהבטיח אלוהים קרה. פרעה נלחץ וקרה מהר למשה ואהרון ואמר שהוא חוטא לאלוהים, והוא ועמו רשעים ושאלוהים הוא צדיק וביקש שאלוהים יעצור את הברד ואז ישחרר את כולם. משה עשה זאת ואלוהים הפסיק את הברד, כדי להוכיח שהכוח בידי אלוהים. אך  עדיין פרעה הקשיח את ליבו ולא שחרר את העם. ממש שיקר.

וכן הונחתו מכות נוספות, ארבה פשט בכל מצרים והגיע בלהקות גדולות, דבר שלא היה מעולם ואכל את כל מה שנשאר אחרי מכת הברד.

לאחר מכן הנחית אלוהים את מכת החושך, חושך כבד כיסה את כל מצרים וכמובן שאצל בני ישראל היה אור בכל מקום. החושך היה כה כבד עד שלא היה ניתן לראות דבר. פרעה כמובן קרא מהר למשה ולאהרון ושוב התוודה על חטאיו וביקש להסיר את חושך המוות הזה והבטיח הבטחות שירשה לעם לצאת לעבוד את אלוהים, רק שהחושך יוסר. כמובן שהוא שיקר ואף איים על משה שיהרוג אותו אם יראה אותו שוב.  ואז הגיע המכה האחרונה והנוראית מכל. מכת הבכורות. אלוהים החליט בחצות הלילה להפיל מכה אשר תמית כל בכור במצרים. כולל בנו בכורו של פרעה. בני ישראל יהיו מוגנים אם יצייתו לכמה כללים. היה עליהם להתיז דם של שה, על שתי מזוזות והמשקוף של הדלת. העם כולו התכונן ליציאה ממצרים והכין מצות וקיימו את הפסח הראשון. פסח מאחר שהאלוהים פסח על בתי היהודים והיכה את המצרים.  אלוהים אף ציווה לקיים מדי שנה את חג הפסח ונתן הוראות חשובות איך לקיים אותו. כל זאת כדי לזכור כיצד אלוהים הושיע את העם ממצרים. באמת היינו מוגנים ובכורות המצרים מתו. גם בנו בכורו של פרעה מת. סוף סוף ציווה פרעה על בני ישראל לצאת ממצרים. יצאנו באותו לילה.

בני ישראל, ואני כמובן, התחלנו ביציאה ממצרים. זה היה מרגש ומפחיד. גברים נשים וטף. יצאו עימנו גם גרים שהתחילו להאמין באלוהים.  לקחנו איתנו את הצאן והבקר. אנחנו אפילו ביקשנו מהמצרים בגדים, דברי כסף וזהב. המצרים נתנו לנו הכל מאחר שהם ממש פחדו מהמכה האחרונה. לאחר כמה ימים הקמנו מחנה. כל המדבר ליווה אותנו עמוד האש ועמוד הענן. ביום עמוד הענן כדי להצל עלינו ובלילה עמוד האש כדי להאיר לנו את הדרך. פרעה החליט להחזיר את העם אליו, כדי שיהיו לו לעבדים ויצא עם צבאותיו והחל לרדוף אחרינו.  פחדנו מאוד. לא היה לנו לאן לברוח מאחר שים סוף  היה ממולנו ומאחורינו צבאות פרעה. העם התחיל להתלונן ולצעוק לאלוהים ולמשה: “מדוע הוצאת אותנו ממצרים? כדי למות במדבר? עדיף להיות עבדים במצרים מאשר למות במדבר”. משה הרגיע את כולם והבטיח שאלוהים יהיה איתנו וילחם בשבילנו. שנהיה בשקט ואלוהים יעזור. אלוהים באמת עזר לנו שוב ושם עמוד ענן בינינו לבין צבאות פרעה. כך הם לא ראו אותנו והתעכבו.  אז קרה נס גדול שוב. אלוהים ציווה על משה להושיט את המטה על ים סוף והגיעה רוח מזרחית חזקה שנשבה כל הלילה, והים נבקע לשניים ונחצה לשתי חומות משני הצדדים.  התחילו לחצות וזה לקח המון זמן לעבור. היינו כה רבים, עד שסוף סוף הגענו לצד השני.   הצבאות ניסו לרדוף אחרינו, אך אלוהים שבר את הגלגלים של מרכבותיהם והמצרים נבהלו. אלוהים ציווה על משה להושיט שוב את המטה על ים סוף והמים כיסו את המצרים ומרכבותיהם. כולם מתו.  שמחנו מאוד על שניצלנו. משה והעם כולו שרנו שיר לאלוהים שיר תודה. ” הנצחון הוא לאלוהים! הוא השליך את הסוסים הרוכבים בים”. גם מרים, אחות משה, לקחה תוף וכל הנשים איתה הצטרפו אליה בשירה בתופים ובמחולות ושרו את השיר הזה. שירת הים.  הן שרו : “הנצחון הגדול ליהוה! הוא השליך את הסוסים הרוכבים בים, מי כמוך נאדר..”