החיים מעבר למלחמה

:דמויות

המספר- איתי

שוקה- אור

יאנקו- גדי

אימא של שוקה- מאיה

:שיקולי בחירה

בחרנו באיתי כמספר מכייוון שאנחנו התחברנו לתחושותיו ורגשותיו. בנוסף איתי הוא בן גילינו ואנחנו מזדהות עם נקודת המבט של חייו.

אנחנו בחרנו שמות עדכניים יותר שמתאימים לתקופתנו כיום.

בימי מבצע צוק איתן, עברנו אני ומשפחתי מביתנו שבעוטף עזה שהיה קרוב לגבול, לבית סבתי בתל אביב , הנסיעה  נמשכה כשעה עד שעתיים, אני לא ממש הייתי עסוק בזמן הנסיעה אלא באייפון 8 פלוס שלי.

הגענו לבית סבתי בדיזינגוף 5 קומה 8, נכנסתי לבית והייתי פשוט בעננים, לא האמנתי שיש בתים כאלו יפים, חשבתי שרק בסרטים יש כאלו, ראיתי שנדלירים מזהב אמיתי ויהלומים תלויים עליו, מדרגות ענקיות משני צידי הבית. הייתי כל כך נלהב שישר שאלתי:”איפה החדר שלי?” סבתא אמרה לי::אתה עולה במדרגות הימניות ממשיך ימינה במסדרון עד שתגיע לחדר מספר 4″. רצתי מהר לפי ההנחיות של סבתי, כאשר בגעצי לפתח הדלת עצמתי את עייני כדי לגרום לעצמי לחשוב שזו הפתעת יום הולדת, פתחתי את עייני והן זהרו כמו השמש, מרוב היופי “מה לא היה שם!” אמרתי. היה שם טלוויזיה ענקית בגודל של של שני שולחנות ענקיים,רמקולים אדומים שחורים מסביב לטלוויזיה,מנורות מגניבות בצבעי כחול,אדום,צהוב וסגול, מיטה בצורת מכונית מירוצים והקירות היו מלבנים בצבע חום בהיר. חדר ממש כמו .

 .ממלכה, פלייסטיישן. בקיצור הכל מהכל

כעבור יומיים שכבר התרגלתי לבית סבתי כאילו היה שלי, ניגשתי לסבתי ואמרתי ”סבתא,יש ילדים בגילי בבניין או אפילו קרובים לביתנו? ממש משעמם לי..

סבתא ענתה לי ואמרה ”יש בקומה 5 ילד בשם אור, לפי מה שידוע לי איו לו אבא ואמא שלו מגדלת אותו לבדה. אין לו אחים אך בבית הספר הוא מקובל. אני יודעת זאת כיוון שמידי פעם אני יושבת לכוס קפה עם אימו”. לא ממש הקשבתי למה שהיא אמרה על אימו ובבית ספר הייתי נלהב לדעת שיש ילד בגילי בבניין. סבתא אפתה עוגיות חמאה עם בוטנים וקצת תה והביאה לי 2 עוגיות. הן היו כל ך טעימות שאפילו

לקחתי עוד 2 עוגיות. סבתא הציעה לי שאלך להביא לאור ואימו עוגיות כדי שאכיר את אור.

הלכתי להביא, לא היה לי כוח לרדת במדרגות 3 קומות ואז לעלות אז נכנסתי למעלית והגעתי לפתח הדלת. דפקתי עליה ואז אישה שנראת בשנות ה40 לחייה אמרה ”שלום חמוד, מי אתה?” היא נראת אישה חמה וטובת לב עינייה חומות עם ניצוץ ונראות תמימות ומוטשות. ”היי אני איתי הנכד של ציפי מקומה 8” עניתי ”בוא תיכנס חמוד, תרגיש בבית, תודה רבה על העוגיות תדע שאין על סבתא שלך” היא אמרה בחיוך ” דרך אגב אני מאיה” הוסיפה. ”היי מאיה סבתא סיפרה שיש לך ילד בגילי ששמו אור” אמרתי, ”רוצה שאקרא לו היא שאלה” והנהנתי. מאיה הלכה לקרוא לאור ותוך 2 דקות הם כבר היו מולי אור נראה ממש מגניב היה לו מרינס חולצת אדידס. ”היי מה קורה אחי? אני אור” הוא שאל. ” הכל טוב מה איתך?” שאלתי בנימוס.

הוא שאל אותו אם בא לי לרדת לשחק כדורגל הוא אמר שיש מגרש כדורגל ענקי שההליכה אליו 5 דקות.

ירדנו במעלית שאור אוחז כדור , כדורגל מין הסתם.

בזמן ההליכה שנערכה 5 דקות, אור סיפר לי שהוא בן יחיד, אין לו אחיות או אחים ושאביו נהרג במלחמת לבנון השנייה מטיל שנפ-ל על בונקר שהיה בו.

שתקתי כי לא היה לי נעים ולא היה לי מה להגיב. הרי אני לא חוויתי דברים כאלו ואבי חי ונושם.

הגענו למגרש ושיחקנו עם הכדור אור רימה כל המשחק שבאיזה רגע כבר היה נמאס לי וצעקתי ”חתיכת בן ^*#ה מה הבעיות שלך תפסיק לרמות”

אור תפס אורי מהצוואר ונתן לי אגרוף ” פעם אחרונה שאתה מקלל את אמא שלי מפגר” וירק. ואז נזכרתי במה שהוא סיפר לי שאמא שלו היא היחידה שיש לו מהמשפחה.

הייתי נבוך וזה דיי הגיוני איך שהוא הגיב.

ישר הבנתי שאמרתי משהו לא בסדר והצטערתי על כך רק המחשבה הזו הציפה בי דמעות, אור סלח לי וגם הוא ביקש סליחה על האגרוף. האמת שממש התחיל לשעמם לנו והתחלנו לחזור הביתה. כל אחד לביתו.

וכך היינו מתראים , קבענו שמיום ראשון עד רביעי אנחנו נפגשים.

במגרש בשעה 16:30 בצהריים וכך גם היה ביום חמישי בבוקר, קמתי וצחצחתי שיניים, שתיתי תה קינמון עם העוגיות הטעימות של סבתי, ואז חזרתי למיטה. כעבור שעה אימי העירה אותי ואמרה:”סבתא סיפרה לי שיש פארק “עם נדנדות ענקיות ומגלשות ארוכות בכל מיני צורות, רוצה שניסע? אם כן תזמין חבר” לא חשבתי פעמיים ואמרתי: “כן” ישר גם חשבתי על אור, אמא אמרה “הפארק די רחוק אבל אל דאגה אני ייקח אותכם”. התקשרתי למאיה אמא   “.של אור מהטלפון של סבתי ושאלתי:”אור יכול לבוא איתי לפארק ענק וממש מגניב? אמא שלי תיקח”. מאיה  הסכימה ואור הגיע אליי. ויצאנו לדרך. הגענו לפארק ואמי הורידה אותנו, והיא המשיכה לעשות קניות בסופר. אני ואור התנדנדנו על נדנדה ענקית ולפתע ראינו באופק נער על כיסא גלגלים וכלב קטנטן זה לפחות מה שראינו מרחוק, אני ואור החלטנו להתקרב ולבדוק מי זה ואז צעקנו”היי מי אתה?” אותו נער ענה לנו אבל לא ממש שמענו היינו עדיין לא מספיק קרובים, אז התקרבנו אל הנער, והכלב שחשבתי שהוא קטן הוא בעצם ענק, הכלב החל לנבוח עליי ועל אור הנער הרגיע אותו והניח אותו עליו.”היי חברה אני גדי, מי אתם?” אני הצגתי את עצמי כאיתי שעבר לגור אצל סבתו בתל אביב בגלל מבצע צוק איתן ואור הציג את עצמו כאור השונה, הוא התלהב ואמר”היי אני אור אני גר בתל אביב, אני מקובל וכל הבנות רוצות אותי” .  גדי ואני בהינו אחד בשני וגיחכנו בלי שאור יראה. גדי סיפר לנו שהוא ילד יחיד במשפחה ואביו נהרג במלחמת לבנון לפתע אור צחקק צחוק של הלם, גדי לא הבין למה הוא צוחק על מה שאמר ואז גדי שאל” מה בדיוק מצחיק במה שאמרתי?” אור הסביר לו שגם הוא ילד יחיד במשפחה ואביו נהרג במלחמת לבנון, אור וגדי חברו יחד כי להם יש סיפור חיים ממש דומה והם שחכו ממני הייתי לבד ושיחקתי עם הכלב של גדי, אחרי חצי שעה השתעממתי והצעתי “בואו נשחק חממות עם הנעל שלי.” כולנו צחקנו והתחלנו במשחק, גדי גם שיחק הוא זז עם הכיסא גלגלים אבל אני ואור התחשבנו בו וזרקנו הכי הרבה אחד על השני, לאחר שעה של משחק שמענו קול של מטוסים או הליקופטרים ולא אחד שניים אלא כמה , אך לא התייחסנו והמשכנו לשחק היינו בטוחים שזה סתם כמה מטוסים שנוחתים או טסים לחו”ל.

פתאום היה קול של רקטה או פצצה שנחתו על האדמה, אך לדעתי זה היה רקטה כי נזכרתי שראיתי סרט בשם”12 הנועזים” . לרגע לא ממש  ידענו מה לעשות, רק מהקול גדי קפא ולא זז כאילו הפך לגוש קרח כאשר קול ההליקופטרים והרקטות התקרב הבחנו כי זה מחבלים מסוריה לפי הדגל שהיה תלוי על ההליקופטר, וכך גם גדי רעד וכמעט התעלף הוא באמת היה ממש חיוור, התקשרתי לאמי והיא אמרה” רוצו למדד שהכי קרוב אליכם אפילו תיכנסו לממד בתוך בניין”. התחלנו לרוץ הכי מהר שאפשר וראינו בניין רצנו ובדרך נזכרתי ששכחנו את הכלב של גדי בפארק קשרתי אותו לעמוד. אמרתי לאור וגדי שלבינתיים ירוצו לממד בזמן הזה רצתי לקחת את הכלב, לקחתי אותו ורצנו לממד שבבניין נכנסתי עם הכלב לממד שם ראיתי את אור וגדי דופק הלב שלי היה על 2000, ואז גדי החל לבכות, ” מה קרה? למה אתה בוכה?”. גדי אמר שאמא שלו “תהרוג אותו, תכעס עליו גדי נרגע וכך גם הרעש והקול של ההליקופטרים יתרחק יצאנו החוצה ואמא שלי חיכתה לנו בחוץ, נכנסנו לרכב וגדי שאל אם אמא שלי יכולה להוריד אותו בבית, אמא שלי הסכימה מן הסתם וגדי הסביר לה את הדרך עד שהגענו אליו ואור רץ עם גדי ואני עם הכלב לעבר הדלת, הקשנו על הדלת ואמא של גדי פתחה היא הייתה עצבנית ממש היא סטרה לגדי על הלחי ואנחנו שתקנו, ” הכל בגללכם חוצפנים, מה עשיתם לגדי שלי?!, גדי אתה יותר לא יוצא החוצה!” ואמא של גדי משכה את הכלב פנימה, מאז אותו יום לא ראינו ונפגשנו עם גדי וכמובן זה ביאס אותנו אבל מה שכן אני ואור המשכנו להיפגש כמעט כל יום במגרש או הוא אצלי או אני אצלו, וכך מסתיים הסיפור שלי.