אחמד בעיר התחתית

זוהי שנת 2014 באמצע מבצע צוק איתן ורותם בדיוק הגיעו לחיפה כדי להתחמק מהטילים של החמאס

.הגענו לדירה החדשה שהממשלה ממנה לנו כי הבית שלנו נהרס בהפצצות

.הלכנו לטייל קצת ואכלנו ארוחת ערב כשהיינו בדרך הביתה ראינו שסרט חדש של מארוול משודר בקולנוע אז קנינו כרטיסים ונכנסנו לסרט

כאשר הסרט נגמר יצאנו מהאולם והתחלנו ללכת לכיוון הבית ראינו נער נחמד בשם אחמד יושב על כיסא גלגלים ומנגן בגיטרה אז הלכנו לדבר איתו ומפה לשם לקחנו את המספר טלפון שלו ושמרנו על קשר די הדוק איתו כמעט כל יום נפגשנו והיינו מדברים על נושאים כמו סרטים ספרים ולפעמים אפילו בחורות באינסטגרם

יום אחד דיברנו על איזה סרטים טובים יותר של מארוול או של די סי אני ורותם כמובן אמרנו מארוול  אבל אחמד אמר של די סי וכך רבנו שעות עד שזה ניהיה רציני אז החלטנו ללכת ואז לא דיברנו כמה שבועות עד שאחמד החליט ליצור קשר איתנו וביקש להיפגש אז הסכמנו וכשהגענו התנצלנו אחד בפני השני והמשכנו באותה נקודה שהפסקנו בה עד שהחלטתי לשאול את אחמד את “ה”שאלה, למה הוא בכיסא גלגליםהוא סיפר לנו שהחמאס ירה להם טילים על הבית בג’לג’לוליה ושהוא היה בבית באותו זמן וכך נפצע וגם שמאז המקרה אמא שלו כל כך אובססיבית לשלומו והיא מפחדת שהוא יוצא לבלות

. אני ורותם באנו ללכת ולפני הצענו לו לבוא לים איתנו מחר והוא אמר שאמא שלו לא תרשה לו אבל הוא החליט שהוא מצטרף אלינו בכל זאת אז הלכנו לישון ובבוקר ארגנו הכל ויצאנו לכיוון הבית של אחמד כשהגענו הוא היה מוכן עם הדברים שלו בחניה ואמר שהוא צריך לחזור לפני אחד בצהרים כדי שאמא שלו לא תגלה שהוא הלך אז התחלנו ללכת והגענו לים אחמד אמר שהוא לא רוצה להיכנס למים אז אמרנו לו שישמור על הטלפונים והדברים אני ורותם יצאנו מהמים והתישבנו עם אחמד לאכול אבטיח קר על המים ולאחר מכן הלכנו .

 לכיוון הבית שלו כי כבר הייתה השעה שתיים עשרה ופתאום קרה הסיוט מה שבגללו באנו לחיפה מלחתחילה התחילו לעוף בשמיים טילים ואזעקה נשמעה בכל מקום אז אמרתי לרותם בוא נרוץ למקלטים מהר ולקחתי את אחמד איתי בריצה לתוך המקלט ומרוב בהלה אחמד התעלף והוא התעורר בערך שהאזעקה הופסקה ואז אמר לנו לרוץ לבית שלא במהירות כי עוד חמש דקות אמא שלו תגיע הביתה ואז היא תגלה שהוא הלך אז רצנו כמעט 5 רחובות בחמש דקות וכשהגענו לבית שלו ראינו אישה מכוסה ברעלה

על פניה צועקת ובוכה איפה הילד שלה אז התקרבנו לשאול אותה אם היא צריכה עזרה בחיפוש והיא פשוט אמרה הבן שלי פה תוך כדי בכי ושנייה אחרי היא סטרה לי הבנתי שזאת אמא של אחמד אז התאפקתי ולא אמרתי כלום פשוט הסתובבתי והלכתי נדמה לי שרותם בא אחרי דקה וקרה לי אבל פשוט התעלמתי כי הייתי כעוס מידי ובסוף הגעתי הביתה ודיברתי עם רותם ואני חייב לומר שהוא יודע להרגיע אותי