מאפייני שם העצם

צירופי “של” וכינויי שייכות
דרכים לזיהוי שם העצם:
1. הוא ע”י הוספת המילה “של”- הלחם שלי, הבצק שלכם, המזון שלהן.
2. ע”י הוספת כינויי שייכות- לחמי, בצקכם, מזונם.
רק לשמות עצם אפשר להוסיף את המילה “של” ואת כינויי השייכות.

את המשמעות של השייכות אפשר לבטא בעברית בדרכים שונות:
א. ע”י הבעת השייכות בצורה של כינוי המחובר אל סופו של שם העצם.
למשל: בנו- הבן שלו, ביתם- הבית שלהם, כנפיו- הכנפיים שלו.
כינויים אלה נקראים כינויי השייכות. זאת הדרך הקדומה יותר בעברית.

ב. באמצעות הוספת המילה ‏”של”: לחם שלנו, פולחן של עמים. כל אלה הם צירופי “של”.
המילה של מצטרפת רק לשמות עצם, ולכן היא סימן זיהוי של שם עצם.
כינויי השייכות החבורים, כדוגמת: כנפיו, מאכליהם, יוצרים משלב פורמלי, לכן נמצא אותם
בטקסטים כתובים ובנאומים. הכינויים הפרודים- צירופי של כגון: הכנפיים שלו,
המאכלים שלהם, רווחים יותר בלשון היום–יום.

“תוספות” לשם העצם
יש עוד דרכים ליידע את שם העצם:
א. ה’ הידיעה- מציינת שם מסוים ומוכר ולא שם כלשהו, לדוגמה: הלחם, התלמיד.
את ה’ היידוע מוסיפים אל שם העצם, כאשר הוא מציין דבר ידוע.
למשל: מאכל- הוא מאכל כלשהו, ואילו המאכל- הוא מאכל ידוע, מוכר.

ב. אותיות ב, כ, ל, מ- הן מילות יחס שמתחברות לשם העצם, לדוגמה: בספר, כחבר, למזון, מארץ.
ודומות למילות יחס אחרות במשמעותן, דוגמה: רץ כצבי- רץ כמו צבי, מהארץ- מן הארץ, לאילת- אל אילת.