עבודת הגשה בתנ”ך – יציאת מצרים

,שלום

.שמי נפתלי, אני עברי ונולדתי במצרים לפני 23 שנה

.אני ומשפחתי גרים בגושן, עבדים במצרים, סובלים מאוד ועובדים קשה מאוד בעבודת פרך

אנחנו סוחבים אבנים עצומות ובונים לפרעה פרמידות, את הרי המסכנות ומבנים עצומים. אני עובד קשה מאוד ואם אני  מפסיק לעבוד או רוצה הפסקה הנוגשים מכים אותי עם שוט

למלך של מצריים קוראים פרעה והוא כל כך אכזר, יש לו חוקים כל כך אכזריים אבל החוק הכי איום ונורא שפרעה חוקק – הוא ציווה להשליך את כל הבנים העבריים הנולדים ליאור ואת הבנות להשאיר בחיים וכל מי שעובר על חוק זה  מקבל עונש מוות

:היום שבו משה נולד היה יום מאוד משעות בחיי העבריים

לידתו של משה

משה נולד במצרים, בדיוק בתקופה אשר פרעה מצווה להשליך ליאור את כל הבנים העבריים שנולדים ואת הבנות להשאיר בחיים

יוכבד (אמו של משה) לא יכלה פשוט להשליך אותו ליאור, אז היא בונה תיבה קטנה, מצפה אותה בזפת (כדי שהתיבה תצוף ולא תשקע) ומניחה בפנים בעצב רב אותו בפנים, כאשר התיבה מונחת על גדות היאור

.אחותו של התינוק, מרים, מסתתרת מאחורי שיח על מנת להשגיח על הילד

בת פרעה מגיעה להתרחץ בנהר ורואה את התיבה.                                    כאשר היא פותחת אותה היא רואה תינוק בוכה, היא מחליטה לקחת את התינוק לביתה, קוראת לו “משה” כי משתה אותו מן המים

מרים ניגשת לבת פרעה ומציעה למצוא מיינקת לתינוק.                                כאשר בת פרעה מקבלת את הצעתה, מרים מביאה את יוכבד (אמו של משה) ובת פרעה שוכרת אותה על מנת להניק את התינוק ולטפל בו

.כאשר משה גודל, הוא חוזר לגור בארמון, שם מגדלת אותו בת פרעה כאילו היה בנה

הפיכת משה למנהיג

.משה עוזב את הארמון כאיש צעיר ומגלה שאנחנו (בני עמו) סובלים

 .הוא רואה איש מצרי מכה איש עברי והורג את המצרי

 למחרת הוא רואה שני עבריים  נלחמים זה בזה. כשהוא שואל אחד מהם:”למה תכה רעך?”  הוא עונה לו: מי שם אותך כשופט עלינו כשאתה בעצמך הרגת מצרי

 .משה מבין שהדבר התגלה ונאלץ לברוח למדיין

 .שם הוא מתחתן עם ציפורה, והופך לרועה צאן

.ובינתיים, המצב שלנו במצריים נעשה גרוע מיום ליום

.’כאשר משה רועה את הצאן הוא מבחין בסנה הבוער ושם מתגלה אליו ה

ה’ אומר למשה ללכת לפרעה לדרוש שישחרר אותנו מעבדות וישלח אותנו לחופש

,משה אומר לה’ שהוא מגמגם אז הוא מביא לו את אחיו אהרון שידבר במקומו

במצרים, משה ואהרון הולכים לזקני העם ואומרים להם שהגיע הזמן שהלא נחיה יותר בעבדות ונצא לחופשי ואנחנו מאמינים להם

.אבל פרעה מסרב ורק מגביר את הסבל שלנו

משה ואהרון חוזרים ובאים בפני פרעה כשהם דורשים ממנו בשם ה’ שישחרר אותנו. פרעה עדיין מסרב, מקלו של  מט אהרון הופך לנחש ובולע את מטות הקסמים של חרטומי מצרים – המכשפים של פרעה

פרעה עדיין מסרב לתת ליהודים ללכת. ומשה מזהיר אותו שה’ ישמיד את מצרים

:לבו של פרעה ממשיך  להיות אטום, ה’ מתחיל לשלוח סדרת מכות על המצרים

דם       צפרדע       כינים       ערוב       דבר       שחין       ברד       ארבה       חושך

מכת  בכורות

,מכת הבכורות השפיעה רק על המצרים, אנחנו היהודים שחטנו גדי או כבש ומרחנו את דמם על משקופי הדלתות ככה שכאשר ה’ יהרוג את כל הבנים הבכורים במצרים,הוא לא יהרוג בבתים אלו, כי הוא ידע שאלה בתים יהודיים

מותם של בכורי מצרים שובר סוף סוף את התנגדותו של פרעה והוא משחרר אותנו ולא רק שהוא מסכים אלא ממש מגרש אותנו מארצו

.אז אנחנו עוזבים במהירות, כדי שפרעה לא ישנה את דעתו

 .לבצק שהכנו לדרך לא היה זמן לתפוח אז אכלנו מצות, לפני שעזבנו “שאלנו” מהמצרים זהב, כסף ופריטי לבוש

אחרי הליכה ארוכה במדבר אנחנו מגיעים לים סוף. בלי שום דרך לעבור אותו שאנחנו מגלים שפרעה שינה את דעתו והוא והמצרים רודפים אחרינו

ואנחנו לא מבינים וכועסים וגם אומרים למשה :”למה הבאת אותנו לכאן שהמצרים יהרגו אותנו ?! היינו נשארים במצרים ששם למרות שהיינו עבדים היה לנו אוכל ומים

.ה’ נגלה למשה ואומר לו להרים את המקל שלו מעל המים

.הים נחצה לשניים ומאפשר לנו לעבור בתוכו בבטחה ולאחר מכן נסגר מעל המצרים הרודפים אותם

:’אנחנו, משה ומרים הנביאה שרים שיר הלל ותודה לה

אָשִׁירָה לַּה’ כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם 
עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה 
זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמֲמֶנְהוּ 
ה’ אִישׁ מִלְחָמָה ה’ שְׁמוֹ 
מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף 
תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן 
יְמִינְךָ ה’ נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה’ תִּרְעַץ אוֹיֵב 
וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ 
וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים 
קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם 
אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל 
תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי 
נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים 
מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה’ מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ 
נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא 
נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ 
נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ 
שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז ישְׁבֵי פְּלָשֶׁת. 
אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד 
נָמֹגוּ כֹּל ישְׁבֵי כְנָעַן 
תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן 
עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה’ עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ 
תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה’ 
מִקְּדָשׁ ה’ כּוֹנֲנוּ יָדֶיךָ 
ה ‘לְעֹלָם וָעֶד יִמְלֹךְ 
כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם 
וַיָּשֶׁב ה’ אֶת מֵי הַיָּם עֲלֵהֶם 
וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם