יציאת מצרים- יומנו של אבשלום!

יומני היקר שלום היום קרה לי משהו מאוד מיוחד אני חייב לספר לך!

היום דודתי יוכבד ילדה את בנה רק הבעיה היחידה היא שקם מלך חדש, מלך פרעה והוא החליט שכל בן יהודי שיולד יצטרך להישלח ליאור.    לכן יוכבד הכינה תיבת גמא עם חמר וזפת (כדי לסתום את החורים והסדקים שהמים לא יכנסו לתיבה), שמה בה את התינוק והשליכה אותו אל היאור.  אבל בת דודתי מרים אחותו של משה, התייצבה מרחוק כדי לראות מה יעשה לו ולעזור לו במידת הצורך.

באותו הזמן שהתינוק כבר היה ביאור בת פרעה הלכה להתרחץ ביאור עם נערותיה, ראתה את התיבה בתוך הסוף ושלח את אחת השפחות שלה כדי לקחת אותו. כשראתה בתוך התיבה ילד בוכה, הבינה שהוא מילדי העברים שנידונו למוות בפקודת אביה פרעה.

מרים, אחות של התינוק, באה לבת פרעה והציעה לה שתביא מיינקת עבריה כדי להניק את הילד (בלי לגלות לה על היותה אחותו של התינוק). בת פרעה הסכימה ואז מרים הביאה את אמה להניק את משה. בת פרעה אמרה ליוכבד שתיקח את משה לביתה ותניק אותו והיא תשלם לה.

בת פרעה קראה לתינוק  משה “כי מן המים משיתיהו”, כלומר בגלל שהיא משתה=הוציאה אותו מהיאור!

יומני היקר שלום לך עברו כבר שנים רבות מאז הסיפור של הבן של יוכבד וקרה משהו מאוד מעניין אז החלטתי לעקוב קצת אחרי משה ולראות מה קרה לו…..

משה גדל בבית המלך וכשבגר (ובנתיים נודע לו שהוא מבני-ישראל), יצא לראות את אחיו בני-ישראל שהיו משועבדים למצרים, ראה את סבילותם וראה איש מצרי מכה איש עברי. משה בדק שאין איש מסביבו המית את המצרי וקבר אותו בחול.

ביום השני ראה משה 2 אנשים עברים מתקוטטים (ניצים) והעיר לרשע מביניהם מדוע הוא מכה את חברו. הוא ענה לו מי אתה שתהיה שר ושופט בינינו. האם אתה רוצה להרוג אותי כמו שהרגת את המצרי? משה נבהל מאוד כי הבין שהדבר נודע.

פרעה שמע על הדבר הזה, וביקש להרוג את משה. אז משה ברח מפני פרעה וישב בארץ מדין ליד הבאר. לכהן מדין היו 7 בנות שבאו למלא מים בבאר כדי להשקות את הצאן של אביהן. משה ראה שרועים באו וגירשו אותן ואז משה הושיע אותן והישקה את הצאן שלהן.

ושם משה פגש את אישתו ציפורה,  למשה ולציפורה נולד בן וקראו לו גרשום כ “גר הייתי בארץ נוכרייה” – משה היה גר בארץ מדין ולכן קרא לבנו גרשום. כעבור זמן מה, פרעה מת ואז בני-ישראל צעקו לאלוהים שיעזור להם מהעבודה הקשה במצרים. אלוהים שמע את צעקתם, זכר את .הברית שלו עם אברהם, יצחק, ויעקב, שם לב למצבם הקשה והחליט מה לעשות

יומני היקר עברו להם כמה ימים ומשה הגיע להר האלוהים בהר חורב. מלאך אלוהים נגלה אליו מתוך הסנה (שיח קוצני הגדל במדבר). משה ראה שהסנה “בוער ואיננו אוכל” (בוער אך איננו נשרף, וזה הוא מראה בלתי רגיל). בתוך האש ראה את מלאך ה’ וכשניגש להסתכל, קרא לו אלוהים מתוך הסנה ואמר לו של נעליך מעל רגליך כי המקום קדוש.                                                                   משה הסתיר את פניו מתוך יראת כבוד לאלוהים.
אלוהים אמר למשה שהחליט לפעול להצלת בני-ישראל כי ראה את סבל ועוני בני-ישראל במצרים ושמע את צעקתם מפני הנוגשים וידע את כאבם ולכן החליט להציל אותם ממצרים, מיד פרעה ולהביא אותם לארץ זבת חלב ודבש הפוריה – הלא היא ארץ ישראל. ה’ אומר לו שהחליט לשלוח אותו להוציא את בני-ישראל ממצרים.

משה מצטנע ואומר: מי אני רועה פשוט שאוכל להתייצב לפני המלך פרעה ולהוציא את עם ישראל ממצרים. ה’ אומר לו שהוא יהיה עימו ויעזור לו לבצע את השליחות.

ה’ אומר לו שיהיה לו אות בכך שהוא ובני-ישראל יעבדו את אלוהים על ההר הזה ושאם בני-ישראל לא יבינו מה שם האלוהים ששלח אותו, יאמר שה’ אלוהי אברהם, יצחק ויעקב שלח אותו.

דרך הפעולה: ה’ אומר שמשה יאמר לזקני ישראל שה’ נגלה אליו ואמר לו שראה את סבל בני-ישראל במצרים והחליט להעלות אותם ממצרים ואז זקני ישראל ישמעו לקולו. אחר-כך משה וזקני ישראל ילכו למלך מצרים פרעה, יגידו לו שהם מבקשים ללכת שלושה ימים במדבר ולזבוח לאלוהים.

ה’ אומר למשה שהוא יודע שבקשתו מפרעה לא תענה בטוב אלא ביד חזקה ולכן ה’ מודיע שיכה במצרים מכות קשות ואחר-כך פרעה ישלח את בני-ישראל.

משה העלה ספק בפני ה’ שבני-ישראל וזקני העם לא ישמעו לקולו ולא יאמינו שה’ ניגלה אליו. ה’ נותן בידי משה אותות שיעשה לפני העם כדי להוכיח להם שהוא באמת שליח ה’ ויכול לעשות מעשים בהשפעת כח ה’ שאנשים רגילים לא יכולים לעשות:

1)    אות ראשון: ה’ רואה שמשה מחזיק בידו מטה, ואומר לו שישליכו ארצה. המטה הופך לנחש ומשה מפחד ממנו. ה’ אומר לו לאחוז בזנבו של הנחש ואז הנחש חוזר להיות מטה. ה’ אמר למשה לעשות כך לפני העם כדי שיאמינו לו.

2)    אות שני: ה’ אומר למשה לשים את ידו בחיקו ואז היד להיות מצורעת לבנה. אז אומר לו ה’ לשים שוב את היד בחיקו והיד חוזרת למצב רגיל.

ה’ אומר למשה שקודם יעשה את האות הראשון, ואם לא יאמינו, יעשה את השני. אם לא יאמינו גם לשני, נותן לו ה’ אות נוסף:

3)    אות שלישי: משה יקח מים ממימי היאור, ישפוך על היבשה והמים יהפכו לדם.

לאחר המפגש שבין פרעה למשה ואהרון, פרעה מקשה יותר את הגזירות כלפי עם ישראל ועבדותם במצרים: הוא מצווה את הנוגשים (שהיו מצריים) ואת השוטרים (שהיו יהודיים) שבני ישראל ימשיכו להפיק את אותה כמות הלבנים כמו שעשו לפני כן אלא שהפעם הם צריכים גם לאסוף חומר ללבנים. פרעה מגביר את הגזירות כי הוא חושב שבני ישראל רוצים לצאת ממצרים כי יש להם הרבה זמן פנוי לחשוב על שחרורם ולכן צריך להקשות יותר עליהם את העבודה.

בני ישראל לא עומדים בגזירה והשוטרים היהודיים מוכים ע”י הנוגים המצריים בגלל שהם לא הכריחו מספיק את העבדים לבצע את עבודתם בצורה הנדרשת מהם.

יומני היקר לאחר שפרעה לא משחרר את היהודים ממצרים אלה מקשה את העבודה של היהודים

ומשה לא שותק אלה מביא 10 מכות קשות על מצרים והם:

מכת דם: המים ביאור נהפכים לדם. הדגים שביאור מתים, והסירחון עולה. המצרים נאלצים לכרות בארות כדי לשתות מים.

מכת צפרדעים: המוני צפרדעים מתפשטים בכל ארץ מצרים, וחודרים לבתים. לבסוף הצפרדעים מתים והסירחון העולה מהפגרים ממלא את הארץ.

מכת כינים: המוני כינים תוקפות את המצרים וכל מצרים מתמלאת בכינים, המצרים חווים סבל רב מגירוד השיער שעל ראשם ואף לא מצליחים להפסיק הגירוד הרב שתקף אותם.

מכת ערוב: “ערוב כבד” ממלא את בתי המצרים ואת אדמתם. על פי הפרשנות המסורתית, הערוב הוא תערובת של חיות טרף, אך פרשנים מודרניים יותר פירשו שהכוונה לחרקים ומכרסמים.

מכת דבר: מגפת דֶּבֶר מכלה את כל בהמותיהם של המצרים. מחלה זו ככל הנראה אינה המחלה הנקראת היום דבר, היות שהמחלה המודרנית פוגעת בעיקר בבני אדם ולא בבהמות. גם אין זו מחלת דֶבֶר הבקר, מכיוון שעם בעלי-החיים שנפגעו ממנה, על פי ספר שמות, נמנו גם סוסים, חמורים וגמלים, שאינם נדבקים ואינם חולים בדֶבֶר הבקר.

מכת שחין: מחלת אבעבועות תוקפת את המצרים ואת בהמותיהם.

מכת ברד: ברד כבד ניתך בארץ מצרים, שובר את העצים, פוגע בגידולים החקלאיים, והורג את האנשים והבהמות ששהו מחוץ לבתים. בתוך הברד התלקחה אש, ואל הברד נלוו גם קולות מפחידים.

מכת ארבה: ארבה כבד מגיע לארץ מצרים ואוכל את כל הגידולים שעוד נותרו אחרי הברד.

מכת חושך: במשך שלושה ימים שוררת אפילה מוחלטת במצרים.

 מכת בכורות: בחצות הלילה בט”ו בניסן מת הבן הבכור של כל משפחה במצרים וכל בכור בבהמה.

מכת בכורות מעוררת פאניקה במצרים, ופרעה נעתר לדרישת משה לאפשר לבני ישראל לצאת ולהקריב קורבנות במדבר.

ובסוף פרעה נישבר וביקש מהיהודים לצאת ממצרים וכך היה היהודים ארזו את חפצם ויצאו לדרך.

יומני היקר אז כן לבסוף פרעה הרשע נשבר ונתן לנו לצאת ממצרים לאחר כמה שעות להליכה שבהם עמוד האש ועמוד הענן מדריכים אותנו בדרכנו ראינו מרחוק את פרעה עם משרתיו והבנו שלבסוף הוא נשבר…..

המשכנו להתקדם וראינו וממולנו ים סוף ושם נתקענו בבעיה לא הבנו מה קרה אז צעקנו למשה ומשה היה נראה ממש לא מבוהל ומודאג ודווקא אנחנו ממש מודאגים למרות עמוד האש והענן למרות כל המכות כל האותות והמופתים אנחנו עדיין מבוהלים.

ופתאום קרה נס, נס משמיים ים סוף נחצה לשניים ובאמצע יכולנו לעבור ומאחורינו פרעה והמצרים…

היינו בהלם לא יידענו מה להגיד ופשוט שתקנו….והתחלנו ללכת ולבסוף שעברנו את ים סוף התחילו להיכנס פרעה והמצרים אל תוך ים סוף אבל ים סוף נסגר וכל פרעה והצבא שלו תבעו במים של ים סוף.

וכך אני וכל בני ישראל באמת האמנו שיש לנו עם ושיש לנו אלוהים מעלינו ששומר עלינו ועושה ניסים ומאמינים כמובן גם למשה.

בני ישראל היו מאושרים כולם שרו ורקדנו ואין דרך יפה יותר לציין את שמחה זאת מאשר בשירת הים. ” שירו לה’ כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים”