היומן של יאנקו

הדמות שאנו בחרנו היא יאנקו משום שיאנקו הוא הדמות הראשית בסיפור והכי מעניינת. יאנקו הוא אדם על כיסא גלגלים, רזה מאוד, בגדיו כהים, ועל ראשו חבושה כומתה שחורה. ליאנקו היה רק את אמו ואת התוכי שלו. אביו נהרג במלחמת העולם השנייה . יאנקו היה בודד וכל הזמן היה משחק עם התוכי שלו

אנחנו בחרנו דווקא את הדמות יאנקו מכיוון שיאנקו היא דמות לא רגילה כמו שאר הדמויות בסיפור ובנוסף רצינו לנתח את הדמות הכי מעניינת ומרגשת בסיפור ולדעת איך יאנקו מרגיש ביום יום

השנה היא 1960 אחרי מלחמת העצמאות. ישבתי מתחת לעץ עם התוכי שלי תיאודור מרחוק אני רואה שני נערים משחקים ונהנים, התחלתי לראות שהם מתקרבים לעברי. נלחצתי לא ידעתי מה לעשות ואני רואה אותם מצחקקים.

הרמתי אליהם מבט ושתיהם קפאו במקומם ולא דיברו. חשבתי שהבנתי אותם הייתי חייב לצאת מזה. תיאודור קלט שהתחלתי להלחץ וצווח.

אמרתי לנערים שתיאודור אומר לכם שלום. שאלתי אותם מי יכול להביא לי את תיאודור אלי? ראיתי שאחד הנערים התקרב לתיאודור ומוריד אותו אלי הוצאתי מכיסי שקיק נייר עם זרעונים והבאתי לתיאודור.  תיאודור ניקר את הזירעונים ואמר להם תודה שאלתי אותם אם הם יכולים לתלות אותו חזרה ואותו נער תלה בחזרה את תיאודור.

הרגשתי שהמפגש תקוע  ושאלתי אותם אם הם  יודעים לשחק שח. אותו נער שתלה את תיאודור אמר שהוא יודע לשחק רק דמקה. הנער השני שהיה לידו אמר שהוא יודע קצת דמקה וקצת שח. אמרתי להם שאני מחפש פרטנר לשח אבל אני יודע דמקה ואין לי עם מי לשחק.

אחד הנערים אמר שאני יכול לשחק איתו שח. הוצאתי את המערכת שח והתחלנו לשחק. ישר צעקתי מט! מט! בחמישה מהלכים המשכנו לשחק שח וגם דמקה, היה לי כיף איתם וגם אני חושב שהם נהנו. אמרתי להם ששמי הוא יאנקו והם השיבו שקוראים להם שוקה וצח .

אמרתי להם שאני לא נמצא כאן הרבה זמן, קצת קשה כאן אבל עדיין יש חופש. צח ושוקה שאלו אותי למה אני על כיסא גלגלים, עניתי להם זאת הייתה מלחמת העצמאות אני ואמי ישבנו בבית בזמן שבחוץ מפגיזים טילים ויריות ואנו יושבים בבית בפחד מה יקרה. פתאום אנו מסתכלים לכיוון החלון ורואים שתיאודור בחוץ. מהר רצתי לבחוץ להביא אותו ופתאום בלי שום הכנה מוקדמת נפלתי לרצפה ולא ראיתי כלום. טיל נפל לידי וכל הרסיסים עפו לרגלי. את זה שמעתי מאמי בבית החולים. לפני זה לא ידעתי כלום ולא ראיתי כלום. צח ושוקה היו מופתעים מהסיפור וריחמו עלי אבל מיד הפכנו לחברים. הם היו מסיעים אותי לכל מקום והיינו נהנים מאוד

יום אחד הם לקחו אותי לים ורצינו לאכול ארטיק והמוכר היה מעצבן ולא נתן לי להיכנס לדוכן אז צח עיכב אותו בינתיים בלי שהוא שם לב שוקה גנב לשלושתנו ארטיקים. ברחנו משם מהר וכל הדרך צחקנו. שוקה וצח נכנסו קצת לים ואני ישבתי על הכיסא בחוץ והם באו והשפריצו עלי קצת מים וזה היה מאוד מצחיק.

חזרנו לבית של שוקה לארוחת ערב אצלו, אמו הייתה מאוד נחמדה והאוכל מאוד טעים. הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה 10 וחצי בלילה ואמא אמרה לי לחזור עד 10. מאוד נבהלתי וביקשתי משוקה שיקח אותי. הגעתי הביתה בסביבות 11 ואמא חיכתה לי בדלת כועסת מאוד. היא התחילה לצעוק עלי פעם אחרונה שאתה יוצא עם חברים שלך בשעה כזאת אני מאוד מאוכזבת כבר חשבתי שקרה לך משהו ואתה מרותק לשבוע בבית נכנסתי לחדר עצוב מאוד, הבנתי שאני לא יראה יותר את שוקה וצח למשך שבוע. הלכתי לישון עצוב מאוד

יום למחרת קמתי בבוקר ואמא הכינה לי ארוחת בוקר. היא ישבה לדבר איתי כבר פחות כועסת. היא ישבה מולי ואמרה לי זה לא מקובל עלי שחזרת בשעה כזאת מאוחרת כבר חשבתי שקרה לך משהו ומאוד נבהלתי. אמרתי לאמא שאני מצטער וזאת הייתה פעם אחרונה וזה לא יחזור על עצמו. אמא הבינה אותי קיבלה את הסליחה והביאה לי חיבוק אוהב, אבל עדיין הייתי בעונש

עליתי לחדר שלי ושמעתי רעש מהחלון שלי ראיתי שזה שוקה וצח קוראים לי מלמטה ולא פניתי אליהם והם שאלו אותי למה אני לא עונה להם. המשכתי לא לענות להם עד שהם הלכו. הייתי מאוד עצוב. אמי נכנסה לחדר  וראתה אותי בוכה והחליטה לבטל לי את העונש ואמרה לי שעוד פעם תחזור בשעות מאוחרות כאלה, אתה לא תיצא יותר מהבית. הלכתי לשוקה וצח מיד לבקש סליחה והסברתי להם שהייתי בעונש שאני לא יכול להיפגש איתכם. הם הבינו אותי ושאלו אותי אם אני רוצה לאכול גלידה. עניתי בחיוב וישר יצאנו לאכול גלידה שוב פעם בחוף הים ופתאום ישר שהגענו מוכר הארטיקים שגנבנו לו ארטיקים תפס את שוקה והכניס אותו למכונית ואמר לנו שאם אנחנו לא נחזיר את הכסף של הארטיקים אנחנו לא נקבל את שוקה. מאוד נבהלנו. צח לקח אותי לבית שלו וביקש מהוריו כסף ואמר שהוא יסביר להם אחר כך למה. צח לקח אותי בחזרה לים וראינו את האוטו של מוכר הארטיקים. הבאנו לו את הכסף והוא הביא לנו את שוקה. ישר ברחנו משם. ושוקה לקח לו על הדרך שוב ארטיקים וכולנו צחקנו. נשארנו חברים טובים עד עצם היום הזה. וגם אמא שלי התחברה עם אמא של צח ושוקה וכל שבוע נפגשנו לארוחת שישי וימי שבת לטיולים.