עומר מן העיר הגדולה

שיקולי בחירה בדמות –

הסבר בחירה בדמות –

בחרנו בדמות יאנקו בגלל שאהבנו מאוד את הדמות שלו , את האופי שלו ואת החיים שלו בסיפור כיוון שהוא מנומס ובן-אדם טוב לב, איטילגנט וצנוע.

למרות כל הקשיים שלו ולמרות העובדה שהוא נכה, הוא מצליח להתחבר אליהם וניסה לשחק איתם ולהיות איתם.

בחרנו בדמות : יאנקו

השם החדש שבחרנו לו : עומר

שוקה = שי

המספר = אדם

(תיאדור (תוכי) = לאקי (כלב

. לפני כשבועיים עשיתי ולוג

זה קרה בינואר , 2017 , הייתי אז בן 13 וחצי”

אני ומשפחתי טסנו לחול לטיול בר המצווה שלי , טסנו לתאילנד

.ביום האחרון שלנו שהיינו בשדה תעופה וחיכינו לטיסה שלנו , פתאום ראיתי אנשים צועקים בבהלה ושמעתי יריות מכל מיני מקומות

לא הבנו מה קרה עד שראיתי מולי אנשים עם כובעי גרב שחורים מכוסים בכל הפנים ועם בגדים שחורים ובידם אקדחים , הם ירו לכל עבר

.רצתי במהירות וניסיתי לברוח מהם , אך איש אחד עם אקדח רדף אחריי ופגע ברגלי

.פינו אותנו לבית חולים והיינו שם מספר ימים , הרופא חזר והודיע לי שמעכשיו אצטרך כיסא גלגלים

.לא אשכח את המבט שלו

.” הייתי בשוק

.זה בעצם הסיפור שלי

.בהתחלה זה היה קשה להתרגל ובסוף לא הייתה לי ברירה והתרגלתי לזה

.הצופים שלי תמכו בי ולא ראו בי אדם אחר , שונה

.תקופת הפיגועים ממשיכה עד היום והיא בעצם חלחלה לישראל

.יום למחרת התעוררתי בבוקר בבהלה , חלמתי חלום נוראי על תקופת הפיגועים

ואז לאקי קפץ עליי וליקק אותי , דרך אגב לאקי זה הכלב שלי .

הוא איתי מגיל 9 ואני ממש מחובר אליו ריגשית , הוא כמו אח שלי שמעולם לא היה לי .

.יצאתי החוצה לנשום אוויר ולהתחיל לצלם ולוג בוקר לערןץ יוטיוב שלי

.דרך אגב אני יוטיוב , בן 14 וחצי ואני גר בתל אביב ,יש לי יותר מ100,000 רשומים

  “!!!לפתע שמעתי צעקות של ילדים קטנים שצעקו בהתלהבות , בשמי “עומר

“!הם התקרבו אליי וביקשו ממני סלפי , אמרתי להם “סבבה,בכיף

.הילדים הקטנים הלכו , לאחר כמה רגעים ראיתי שני נערים מרחוק , הם הסתכלו עליי במבט מוזר והחזיקו בידיהם אייפון וצפו בסרטון כלשהו

.אני חושב שיכול להיות שזה היה סרטון שלי , הם הסתכלו עליי במבטים קרים וראיתי עליהם שהם מתאפקים לא לצחוק

.הייתה דממה

.היה נראה שהם בני גילי

“?בטעות עף לי המקל סלפי רחוק מכסא הגלגלים שלי ולא הצלחתי להגיע אליו צעקתי לשני הנערים “היי אחי אתה יכולה להביא לי את המקל סלפי

.אחד מהם הרים לי את המקל והביא לי , שני הנערים התקרבו אליי

 ” אז מה , במה אתם צופים ? “

שאלתי אותם והם השיבו ” צופים בסרטון של עומר חזן , מכיר ? “

אחד מהם ענה לי

” פחחח … בטח מכיר היוטיובר הכי גדול בעולם אולי ?! “

“…אמרתי , ” גם אני יוטיובר , אם אתם מכירים , אבל לא הכי גדול

” ?חחחחח … כמה עוקבים ישלך “

.אמר אחד הנערים

” ?משהו כמו 100,000 ככה … חשבתי על סרטון חדש אתגר הסוכריות המגעילות , מכירים  “

.אמרתי להם

” ?כן בטח זה אחד הטרנדים החמים עכשיו ! למה “

.ענה לי אחד מהם

” ..סתם כי אין לי עם מי לצלם את הסרטון … בדרך כלל אני מצלם סרטונים לבד “

.אמרתי להם

” אתה יכול לצלם איתנו את הסרטון , אני אוהב לצלם סרטונים אבל אין לי מצלמה טובה ” .

“..הוא אמר. התחלנו לצלם את הסרטון אך באמצע אחד מהם אמר ” בעצם אינלי כוח לסרטון הזה , זה סרטון גרוע וישן , זה כבר לא טרנדי עכשיו

 ” אפשר לצלם סרטון אחר . אם אתם רוצים “

.אמרתי

 ” ?ישלי רעיון ! בואו נצלם.. ” המשיך הנער , אך הנער השני קטע אותו והמשיך “עזבו סרטון , בואו ניסע על ההוורבורד או נשחק כדורגל , או כדורסל.. רגע, ישלך הוורבורד נכון

.התבאסתי שהוא אמר את זה ועניתי לו ” אבל … ” והסתכלתי על רגליי מבואס

. אה … אני מצטער. אולי נשחק פיפא , פורטנייט , ריידר או משהו כזה מכיר?” אמר הנער השני”

 . ” כן בטח שמכיר אני ממש טוב במשחקים האלה , במיוחד בפורטנייט הגעתי כבר לרמה 30 “

.אמרתי

.כעבור כמה דקות שוב השתוררה דממה

“?שברתי את השתיקה ואמרתי ” אני עומר , ואיך קוראים לכם”

. אני שי וזה חבר שלי , אדם “.אמר הנער , כלומר, שי”

“. סיפרתי להם קצת עליי  ” אנחנו כאן לא הרבה זמן … רק לפני כמה חודשים באנו לכאן מארצות הברית

…שתקתי לרגע והמשכתי ” תאמת קצת קשה כאן … הישראלים קצת חוצפנים , הרבה שמש וחם ברמות , אני רגיל לנוף ואוויר אחרים , אבל לא נורא גם פה אחלה , אני מתרגל

..דיברנו עוד והם סיפרו לי עליהם ודיברנו שוב על פלייסטיישן , פורטנייט , סוני ועוד

“ואז שי קפץ ” עזבו שניכם את השיעמום הזה … בואו נזרום לים

…אני לא יכול ללכת לשם ” אמרתי בעצב”

.אז נדחוף תכיסא גלגלים שלך לים , יהיה מצחיק ” .אמר אדם וציחקק.  ” פעם הבאה , עוד רגע אמי תחזור ” עניתי להם.

 .מה יש לך רק אמא?” .שאל שי. ” כן … ” אמרתי. “אבא שלי מת בפיגוע .. מחבלים ירו בו כשהיה בתחנת דלק ומאז לא חזר.. ” אמרתי וכמעט נזלו לי דמעות..

.שי קימט את מצחו והתקדם לכיוון הדלת

 .יאללה ביי ” הם צעקו לי”

 .תחזרו עוד ..? ” שאלתי בתקווה. ” כן , נבוא ” ענה לי אדם ורץ אחר שי. לאקי רץ אחריהם קפץ עליהם וליקק אותם. הם שיחקו איתו קצת והלכו. ראיתי שהוא אוהב אותם והם אותו.

מאז שהכרתי את שני הנערים האלה הם היו באים לבקר אותי כל יום , היינו משחקים בפיפא , מצלמים לפעמים וולוגים או סרטונים מצחיקים , ראינו סרטים בבית קולנוע ולפעמים סתם

.ישבנו באיזה ספסל ודיברנו , דיברנו הרבה על החיים והכרנו

יום אחד התחלנו לדבר על הפיגועים ועל המצב פה בארץ , דיברנו על הערבים ואמרתי לשי ואדם שרק בגלל הערבים אני נכה יימח שמם , הייתה שתיקה קצרה. אמרתי ” אולי נלך

מתישהו לים , ממש באלי לראות את הים ואת הנמל של תל – אביב ..”  ב.

.אמאשך בכלל מרשה לך ללכת איתנו ?” שאל שי”

? לא היא לא.. ” אמרתי ” למה ? ” שאל אדם”

” כי היא חושבת שיכול לקרות לי משהו רע , היא רוצה שאשאר בבית כל היום “

.וואי , לפעמים האמהות האלה מעיקות יותר מדיאני לפעמים לא מצליח להבין אותם” פתאום שי אמר”

” אמא שלי … אמא שלי סבלה הרבה בחיים שלה “

.אמרתי בעצב והתחלתי להספר להם על מה שקרה

לא זוכר אם סיפרתי לכם , אבל אם ראיתם את הוולוג שעשיתי לפני שבועיים על הנכות שלי, אתם בטח יודעים על הפיגוע שעברתי .אבא שלי נרצח שהייתי ילד קטן , אבא שלי נסע לאסוף

את אמא שלי מהסופר , ולפני שהגיע הוא עצר לתדלק בתחנת הדלק ושם קרה האסון – שני מחבלים התאבדו במכוון ממש לידו הדליקו פצצה, ויחד איתם אבא שלי … מת ” ת

.הם בהו בי במבט עצוב וראיתי שהם מרחמים עליי

 שנים אחרי , אמא שלי כבר התאוששה ועדיין הייתה נורא דאגנית, היא ניסתה לא להראות לי את זה אבל תמיד ראיתי את כל מה שהיא מרגישה.. עשיתי את עצמי כאילו שאני לא מבין

אבל בכל זאת, כל מה שנשאר לה זה רק אני… ואז כשחזרנו מתילאנד, קרה מה שקרה וזה הפך את אמא שלי להיות עוד יותר לחוצה ודאגנית לגביי. בהתחלה , היא לא הייתה נותנת לי

להסתובב בחוץ, או בכלל לצאת מהבית , תמיד היאפחדה שיקרה עוד אסון , היא הייתה שואלת הרבה שאלות…

אבל אני דווקא , מצליח להבין למה היא נורא דואגת , לא כזה פשוט להאבד את הבן אדם הכי קרוב אלייהולהבין שאני זה הבן-אדם היחיד שנותר לה.. אני רוצה שהיא תסמוך עליי.”

.סיימתי לאמר

.קצת חפרתי להם תאמת אבל הרגשתי את הצורך לשתף אותם,הרגשתי שהם באמת חברים שלי והם באמת מעוניינים לשמוע מה עובר עליי

“שי ואדם נעצו בי מבט של שוק. לאחר כמה רגעים של שתיקה, אדם אמר : “וואו, אנחנו מצטערים,אף פעם לא נתקלנו במקרה כזה בעיר שלנו..”

“?שי הוסיף ” אני בטוח שזה מכוונות טובות. אולי נבוא מוקדם בבוקר ונסע לים ונחזור לפני שאמא שלך חוזרת

.סבבה , מתישהו.. ” אמרתי”

.אחרי כמה ימים, שי ואדם באו אליי ממש מוקדם בבוקר, ואני עדיין ישנתי. הם התקשרו אליי והתארגנתי מהר

.בינתיים עד שהם הגיעו, הספקתי לצלם סטורי בוקר טוב וגם להתחיל את הולוג היומי שלי

.בעצם, זה הפעם הראשונה שאני הולך לים מאז המקרה.. אני ממש מתרגש. לפני המקרה הייתי הולך כמעט כל יום לים וממש אהבתי את הים

..הם הגיעו. לאקי ישר קפץ עליהם וכמעט אכל לשי את הכפכף.. מזל שכמעט, זה לא היה נעים אם הוא היה אוכל אותו

“???היה יום ממש חם, ואתמול בכלל ירד גשם, אז חשבתי שגם היום יהיה גשום וקריר והתלבשתי עם בגדים קצת חמימים.. פאדיחות “איך לא חם לך תגיד לי

שי אמר “חח אחי חשבתי שירד היום גשם כמו אתמול” אמרתי לו

. אני מבין שעדיין לא התרגלת לארץ… כאן זה יום חורף יום קיץ , כל יום משתנה” אמר אדם”

.התחלנו ללכת לים, הים די קרוב לבית שלי , הם הסיעו אותי על כיסא הגלגלים שלי” כמעט התהפכתי בירידה אחת ענקית, הם היסעו אותי ממש מהר וגם בירידה , אבל זה היה די כיף

.תיעדתי הכל במצלמה שלי

.בדרך לשם זיהו אותי כמה ילדים קטנים וחמודים וביקשו ממני סלפי. שי ואדם די התלהבו מזה

. הגענו לים. “וואי, תראה את זאתי על הבר” שי הצביע על בחורה אחת בלונדינית ולחש לי

.הם ניסו לדחוף את כיסא הגלגלים שלי למים אבל החול נתקע בגלגלים והם לא הצליחו להתקדם

.תלכו, אני אשאר פה עם לאקי, אחכה לכם פה” אמרתי להם”

.עברה שעה והם חזרו מהמים, שיחקנו קצת בפינג פונג ושתינו אקסל ובירות וממש נהננו

 .הסתכלתי בטלפון וראיתי שהשעה מאוחרת ” כבר מאוחר, צריך לחזור לפני שאמא שלי תבוא” אמרתי

!ולפתע, התחילה אזעקת צבע אדום! הדבר שהכי פחדתי שיקרה , דווקא עכשיו שאני מחוץ לבית, מה אמא שלי תחשוב על זה? היא בטח נורא דואגת לי עכשיו

.צבע אדום!! צריך לרוץ למצוא מקלט” צעק שי”

אנשים החלו לרוץ לתפוס מחסה . לא ידעתי מה לעשות, קפאתי במקום, הדבר הראשון שחשבתי עליו זה להחזיק חזק חזק את לאקי. הדבר האחרון שהייתי רוצה עכשיו שהוא יברח לי .מהיידים

.הוא התחיל לנבוח ולפחד ולא הבין מה קורה סביבו

.תפסתי את הראש חזק בזמן ששי מסיע אותי מהר ואנחנו מחפשים מקלט

.אדם רץ אחרינו ושי מצא מקלט , רצנו לתוכו ונכנסנו , היו שם מלא אנשים שהצטופפו ביחד

.מיד אחרי שנכנסנו לאקי פתאום פרץ בריצה החוצה ושמענו בום שי רץ במהירות החוצה וניסה להבין מה קרה ואדם דחף את כיסא הגלגלים שלי מחוץ למקלט

שי חזר אלינו במבט עצוב ” ראיתי שהוא מפחד לדבר.. פחדתי

“??!?איפה לאקי???” “הכל בסדר”

“??שי שתק. נאחזתי בו ונערתי אותו חזק שיענה לי ” תענה לי! איפה לאק

 “!תענה לי כבר!” נו”

שי התחיל לבכות. הבנתי את הבשורה…הסתכלתי לסביב והלכתי כמה צעדים וראיתי אותו, את לאקי שלי, שוכב שם מלא בדם.. מת.

.ראיתי את אימי מרחוק ” נבהלתי ” הלב שלי רעד.. לא ידעתי איך בעצמי להגיב ואיך לספר לה שלאקי מת

” ???היא רצה אליי בהיסטריה” אתה בסדר??? קרה לך משהו

לא עניתי לה. התחלתי לבכות .

. היא הסתכלה אליי במבט מפחיד , ופתאום היא פנתה לשי והעיפה לו סטירה, היא הסתכלה אליי בשוק. “אמא?” אמרתי לה בתקווה שתענה לי

היא ראתה שלאקי שוכב שם מלא בדם… ולאחר רגע של שתיקה, התעלפה.

רפלקציה – יובל רושט:

? כיצד בא לידי ביטוי תרם בעבודה

.אני לקחתי חלק לכל אורך כתיבת העבודה, היה לי חשוב להצליח בעבודה ולעשות אותה הכי טוב שיכלתי, ולכן השקעתי ונתנתי מעצמי כמה שיכלתי

…חשבתי על רעיונות בשביל כתיבת הסיפור, שיכולות לקדם את הסיפור, לעשות אותו יותר מעניין, יותר חדש, יותר טוב

.הייתי נוכחת בכל הפגישות שהיו בכיתה ובבתים שלנו ותרמתי בהן חלק משמעותי. הקלדתי את חצי מהסיפור למחשב

ממה נהנת? מדוע?

.נהנתי בעיקר בחלק של כתיבת הסיפור והמצאתו ” נהנתי להמציא סיפור משלי ולכתוב מה שאני רוצה ולנסח אותו איך שרציתי בצורה הכי טובה ומושקעת

.אני גם נורא נהנתי לכתוב דברים חדשים ובכללי אני אוהבת כתיבה אז התחברתי לחלק הזה

במה היה לי קשה?ומדוע?

היה לי קשה בחלק של הכתיבה באתר ולהשתמש בו, לא הסתדרתי איתו , לדעתי הוא לא היה הכי נוח ונגיש וזה מחק לי את שלוש עמודים מהסיפור והייתי צריכה לכתוב הכל מההתחלה וזה קצת התיש… וגם התקשתי לפעמים בכתיבת הסיפור למרות שאני אוהבת לכתוב, היו פעמים שלא הצלחתי לחשוב איך ממשיכים ורק אחרי כמה שיעורים בכיתה הבנתי את הרעיון והתחלתי להמציא את הסיפור.

מה למדתי על עצמי, כלומר כחבר קבוצה?

למדתי על עצמי בעבודה הזאת שאני אוהבת לכתוב סיפורים וקטעים קצרים ושאני מתחברת לזה ונהנת מזה. וגם שאני נורא פרפקציוניסטית והייתי חייבת בעבודה שהכל יהיה טוב ויפה ושכל הפיסקים והמרכאות יהיו במקומות הנכונים.

ריפלקציה- קרינה שומיאצקי

כיצד בא לידי ביטוי תרם בעבודה?

.תרמתי לעבודה בכך שממש השקעתי וניסיתי לעשות את הככי טוב שלי, עזרתי בכתיבת העבודה ובהקלדת העבודה,הכנת הכריכה, הייתי נוכחת בכל השיעורים

ממה נהנת ? מדוע?

נהנתי בכתיבת הסיפור ,התחברתי לכך שאפשר להמציא כל מיני פרטים שלא היו בסיפור הרגיל ואני אישית אוהבת לכתוב.

וניסיתי לכתוב הכי טוב שיכולתי.

במה היה לי קשה?מדוע?

היה לי קשה גם בכתיבת הסיפור למרות שאני אוהבת, כי היו רגעים שלא היה קל להמציא ולא היה מצב רוח כזה מתאים, וגם קצת בהעתקת הסיפור לאתר, הוא לא היה כזה נוח..

מה למדתי על עצמי כחבר קבוצה?

 למדתי על עצמי שאני אוהבת לכתוב סיפורים ומתחברת , למדתי על עצמי שאני פרפקציוניסטית וחייבת שהכל יפה מושקע ומושלם.