דמויות
מספר הסיפור- יעקב
חברו הטוב- שוקה
נכד 1 עמית
נכד 2 יואב
אשתו של מספר הסיפור- רבקה
שנה- 2018
תקציר: יעקב ודודה נפגשים במקרה בגינה הציבורית באזור גיל ה80 לחייהם, כאשר נכדיהם פרצו במריבה נזכרו הם בסיפור חברותם של אותו קיץ ובמפגשי עם יאנקו בעל כיסא הגלגלים.
הם שמים לב להבדלים הניכרים הקשרם לבין קשר נכדיהם, האם אלו הבדלים לרעה או לטובה?

פרק 1
היה זה יום בהיר באחד מחודשי הקיץ.
כמו כל יום שלישי הלך יעקב עם נכדו לגינה הציבורית לבלות בשמש הטובה של חודש יוני.
הוא ישב על הספסל הקרוב והנגיש אליו וצפה בעמית נכדו, משחק עם חבריו לפנאי.
על הספסל הסמוך נראה אדם בגיל יעקב פניו היו מוכרות לו, אל לא הצליח לזהות מי זה.
לפתע נשמעו צעקות מריבה בין עמית לילד לא מוכר.
יעקב קם והחל לצעוד לכיוונם, שם לב שגם האיש מהספסל עם הפנים המוכרות קם וצעד לאותו כיוון.
הם הפרידו בין השניים וניסו להרגיע את הרוחות.
כשלבסוף חדלו הילדים לצעוק והובן המקרה חזרו השניים לשבת אך הפעם באותן ספסל.
״אחחחחחח הילדים והריבים של היום״ אמר יעקב, ״אני מסכים איתך״ אמר השני, ״אגב אני הוא שוקה״ אמר הזר וישר מפתחו עיניו של יעקב

פרק 2

״אתה הוא שוקה?״ אכן כן ענה לו שוקה, ״למה אתה ככ מופתע??״ המשיך ושאל.
בטרם הספיק לענות נכדו של יעקב, עמית דילג לעברם בעליזות וקרא, ״סבא יעקב, סבא יעקב, אפשר בבקשה גלידה???״ ״בטח אקנה לך בדרך הביתה״ השיב לעמית יעקב.
עיניו של שוקה נפקחו לרווחה, למשך דקה ארוכה נשמעה שתיקה מתוחה בין השניים עד שלפתע, שוקה חיבק את יעקב ואמר ״התגעגעתי אלייך חבר ותיק!״ הם ישבו שם השניים ושיתפו בחוויותיהם שעברו במשך השנים למשך זמן לא מוגדר.
כבר היה מאוחר ויעקב הציע לשוקה ולנכדו יואב לבוא ולהתארך אצלו לארוחת ערב יחד עם עמית. ״בשמחה״ השיב שוקה.
החלו הארבעה להתקדם לעבר בית יעקב.
נזכר עמית בגלידה שהובטחה לו, התחיל להתרוצץ סביבם ויואב הצטרף להמולה, יעקב וודקה החלו לצחוק, ״ הם מזכירים לי אותנו, לפני הרבה הרבה שנים״ אמר שוקה והמשיך לצחוק.

פרק 3
יעקב היה במטבח וחתך ירקות, הילדים היו בחדר ובנתיים שוקה דיבר עם אשתו של יעקב,רבקה, ״אז הייתם ביחד בקיבוץ?״ שאלה רבקה. ״כן היינו החברים הכי טובים שיכולים להיות״.
״האוכל מוכן!!!״ קרא יעקב וקרא לכולם לשולחן, הילדים הגיעו במהירות אך התאכזבו לגלות שאוכלים בריא…
שוקה ורבקה הגיעו ישר אחריהם ולבסוף התיישב יעקב עם האוכל.

פרק 4
״זוכר את הפעם ההיא שנפלת ואז לא הפסקתי לצחוק ויצאו לי מים מהאף?״ אמר שוקה וגיחך תוך כדי דיבור ״ברור שאני זוכר״ הגיב יעקב.
לאחר זמן דיבורים רב, שאל יואב את השניים ״למה הפסקתם להיות לא חברים פעם?״
״הו, זה כבר סיפור לאחרי אוכל, בסלון נספר לך בקצרה!״
לאחר הארוחה ישבו החמישה מסביב לשולחן בסלון מפוזרים בספות ובכורסאות״.
״אז הכל התחיל באותו יום קיץ של ‘47 . היום שבו פגשנו אותו״.
״את מי?!?!?!?״ שאל וקטע דניאל את שוקה.
״עוד מעט תגלה״ השיב יעקב במקום שוקה, שוקה המשיך ואמר ״היום בו פגשנו את יאנקו…..״

פרק 5 

 ״יאנקו? מיזה יאנקו???״ שאל דניאל ״זה עוד חבר זקן שלך שאני לא מכיר״ שאל יואב את שוקה בתמימות.
גיחך שוקה ואמר, ״זהו חבר וותיק שכנראה הפעם האחרונה שאראה אותו הייתה בסוף קיץ ׳47
״מה קרה שם?״ שאלה לפתע רבקה, ״מה קרה באותו סוף קיץ?״ המשיכה לשאול.
יעקב תמיד היה אומר שהיא אוהבת לשאול שאלות ולא לחכות לתשובה.
״היה זה יום בהיר ושמשי יותר מבדרכ, היה ממש חם אני זוכר שאפילו עם הבגדים הקצרים היה חם, באותו יום אני ויעקב הכרנו את יאנקו, הוא היה יוצא דופן, הוא היה נכה, בעל כיסא גלגלים.״
״היה לו תוכי, איך קראו לו?״ ניסה להיזכר ומיד הקליק באצבעותיו וקרא ״תיאודור!״.
יעקב היה המום מזכרונו הטוב של שוקה ואמר ״ אני זוכר שהיינו איתו בכל מיני משחקים שלא הצריכו לזוז הרבה כי היה נכה. וגם היה את היום שהלכנו איתו לים , זוכר שוקה?״ שאל.
ברור שאני זוכר, איזו הרפתקה זו הייתה!״
על פניו של שוקה כעת נמרח חיוך שובב של ילד, היה נראה ממש שהוא חוזר לאותם ימים בעזרת הדמיון המפותח שתמיד היה לו , חשב לו יעקב.
 ״הכל התחיל כשהחלטנו לקחת את יאנקו איתנו לחוף הים״ פתח שוקה ועל פניו מבט חולמני. כמובן שגם תיאדור בא איתנו! הזכיר יעקב בהתלהבות. “אמא של יאנקו הייתה יוצאת לעבודה בכל בוקר וחוזרת בצהריים, ולנו הייתה תוכנית!” הוסיף בחיוך שובב ” ליאנקו היה אסור לעזוב את חצר ביתו לכן החלטנו לקחת אותו ולהחזיר לפני שאמו תגיע הביתה.” המשיך אותו שוקה הסענו אותו לחוף הים  ושנינו השתכנו במים , יאנקו לא יכל להצטרף אבל לקחנו אותו עד קו המים כדי שבכל זאת יהנה אחר כך קנינו שלגוני מנטה!!!” התלהב יעקב “ילדים על זה גדלנו” פנה לעמית ויואב “טוב בואו נמשיך” אמר שוקה “יש עוד? ” קראה רהקה שבינתיים הלכה להביא כוסות מים “כמובן” ענה יעקב “לפתע יאנקו קרא: שוקה אמי כבר בבית ראה מה השעה?!” אמר שוקה ומבטו הפך בן רגע לאומלל “רוצה שאני אמשיך?” שאל יעקב “אני יותר מאשמח ” ענה שוקה ” רצנו הכי מהר שיכולנו שוקה דחף את כיסא הגלגלים ואני רצתי כמה צעדים מאחוריו” המשיך ” הגענו לרחוב של יאנקו וראינו את אמו עומדת ומסביבה הרבה אנשים והיא על סף דמעות וזעקה בשפה שלא הבנו… כשהיא הבחינה בנו היא רצה לעברינו סטרה לשוקה חיבקה את יאנקו ואני החלטתי ללכת אחרי שוקה שנמלט מהמקום. מעולם לא פגשנו שוב ביאנקו מאז. ……..

פרק 6 

לפתע נשמע צחוק “אבל זה היה ממזמן אין צורך להיות עצובים” צחק יעקב על מנת להפר את השקט ששרר בחדר. “בואו נאכל משהו” אמר שוקה “אבל הרגע אכלנו” אמר יואב נכדו משתדל שלא להיחנק מצחוק. שאר הערב עבר בנעימים ושוקה ויעקב חידשו קשר וחזרו לדבר בכל יום. 

יום אחד בערך בשעה ארבע אחר הצהריים צלצל הטלפון בביתו של שוקה כרגיל הרי זו הייתה השעה הקבועה בה יעקב מתקשר לאחר מנוחת הצהריים היומית שלו. אך הפעם במקום קולו העמוק של יעקב נשמע קול של אישה, קול רועד ובוכה . מיד הבין שזו רבקה ושאל בדאגה “רבקה מה קרה? ” “ז..זה יע..יעקב” מלמל הקול ” הוא..נפטר!” שוקה לא הגיב הוא סגר את שפופרת הטלפון  ונסע מיד לביתו של יעקב. כשהגיע ראה את רבקה עומדת במרכז הסלון בוכה, הבית ריק ושקט. הוא ניגש לרבקה ונתן לה חיבוק תומך “אל תדאגי זה עובר, מניסיון, אשתי נפטרה לפני שנתיים” אמר ופרץ בבכי גם כן. הם עמדו שם כך, חבוקים עוד זמן רב ולאחר מכן התיישבו על הספה. שוקה הוצף זכרונות, הוא ראה את עצמו לפני שנתיים מתמודד עם המוות של אהובתו, הוא ראה את עצמו בילדותו משחק עם יעקב. בערב רבקה נסעה לישון אצל בנה, אביו של עמית. ושוקה נסע הביתה הוא גר לבד מאז נפטרה אשתו גילה. והנה בלילה שוב הוצף זכרונות הוא התגעגע לגילה, הוא התגעגע ליעקב והחל לבכות חרישית עד שנרדם בבכי… 

למה בחרנו בזמן הזה?

בחרנו בזמן הזה כיוון ברצינו להראות משמעותית את ההבדל בין השנים רצינו להראות כמה מרגש מפגש לאחר שנים רבות וכמה חשוב לשמור על חברות טובה כדי לא לבזבז את החיים שאלו הם מצרך יקר ועלינו למצוא את האנשים שאנחנו אוהבים ואוהבים אותנו וכל זה על מנת למצוא את נקודות האור והאושר שיש לחיים להציע.