לוכד העטלפים

יוֹם אֶחָד בַּבֹּקֶר הָיֹה מֶזֶג אֲוִיר קָרִיר. יָאִיר הָלַךְ בְּרֶגֶל מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַסֵּפֶר. יָאִיר הָיָה בֵּן 8 וְלָמַד בְּבֵית סֵפֶר בְּכִתָּה ד’. יָאִיר הָיָה יֶלֶד אַמִּיץ. הוּא לֹא פָּחַד מֵחַיּוֹת, מִמִּתְקָנִים גְּבוֹהִים בַּגַּן הַשַּׁעֲשׁוּעִים וְהוּא אָהַב לַעֲלוֹת עַל כָּל הַמִּתְקָנִים ב’לונה פַּרְק’.

יָאִיר הִגִּיעַ לְבֵית הַסֵּפֶר,  וּרְאֵה הַרְבֵּה יְלָדִים בַּמִּסְדְּרוֹן עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים עַל הַתִּקְרָה. יָאִיר הִסְתַּכֵּל גַּם הוּא עַל הַתִּקְרָה אַךְ לֹא רָאָה דָּבָר. יָאִיר שָׁאַל אֶת הַיְּלָדִים “מָה קָרָה? מַדּוּעַ אַתֶּם מִסְתַּכְּלִים עַל הַתִּקְרָה?” אֶחָד הַיְּלָדִים אָמַר “יֵשׁ עֲטַלֵּף לְיַד הַחַלּוֹן”. יָאִיר הִסְתַּכֵּל וְרָאָה עֲטַלֵּף קָטָן בַּצֶּבַע שָׁחֹר עִם עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּבוֹלְטוֹת. הָעֲטַלֵּף הִבִּיט עַל כָּל הַיְּלָדִים  בַּחֲזָרָה. כָּל הַיְּלָדִים צָעֲקוּ וּפָחֲדוּ מֵהָעֲטַלֵּף הַקָּטָן אֲבָל יָאִיר לֹא פָּחַד, הוּא הָלַךְ למנהלת וְסִפֵּר לָהּ עַל הָעֲטַלֵּף. הַמְּנַהֶלֶת אָמְרָה “לֹא לִדְאֹוג, אֲנִי אַזְמִין לוֹכֵד עֲטַלֵּפִים. כָּל הַכָּבוֹד שֶׁאָמַרְתָּ לִי, וְלֹא פָּחַדְתָּ, אַתָּה מַמָּשׁ אַמִּיץ”

לוֹכֵד הָעֲטַלֵּפִים הִגִּיעַ וְתָפַס אֶת הָעֲטַלֵּף בָּעֲדִינוֹת וְשׁם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ כְּלוּב. יָאִיר שָׁאַל אֶת לוֹכֵד הָעֲטַלֵּפִים “לְאָן אַתָּה לוֹקֵחַ אֶת הָעֲטַלֵּף?” לוֹכֵד הָעֲטַלֵּפִים עָנָה “אֲנִי לוֹקֵחַ אוֹתוֹ לַגַּן הַחַיּוּת כְּדֵי שֶׁיְּטַפְּלוּ בּוֹ וְשֶׁיִּהְיֶה לוֹ עֲטַלֵּפִים חֲבֵרִים