יומון המסע של גל

היום הראשון 25.8.1082

התכנסנו כל האבירים בחצר הכנסייה בקלרמון שבצרפת ב1995 האפיפיור יצא בדרשה סוחפת הוא קרא לנו לאבירים הצבא של ישו הוא ביקש מאתנו לצאת למסע כדי לשחרר את הקבר הקדוש בירושלים. כולנו התרגשנו מאוד והחלטנו בו ברגע לצאת מיד למסע. קראתי לנושא הכלים שלי כדי שיכין את הציוד כדי שנוכל לצאת לדרך בינתיים נפגשנו כל האבירים בבית המזרח (פאב) שהיה ליד הכנסייה ושתינו ושתינו ושתינו עד שכל אחד מאתנו מצא את עצמו שוכב בפינת החדר שיכור לחלוטין. איך שהשמש זרחה בא נושא הכלים שלי ושפך עליי דלי מים בכדי שהתעורר וצעק לי כולם מוכנים! לא בדיוק הבנתי על מה הוא מדבר כיוון שלא זכרתי כלום מהחלטה שלי לצאת למסע הצלב, אך כייוון שלא היה לי משהו אחר לעשות אז הצטרפתי לקבוצת האבירים ויצאנו לדרך

היום השני 26.8.1082

היה זה בליל של אנשים ללא הנהגה וללא תכנון כמו עדר שמתקדם לכיוון מסוים. כשהגיע הצהרים הסתבר לנו ששכחנו לקחת אוכל אך

זאת לא הייתה בעיה נכנסנו בדהרת סוסים לתוך הכפר הסמוך ולקחנו בכוח את המזון שרצינו אחד האיכרים ניסה להתנגד אז הרגנו אותו ואת הבית שלו שרפנו כדי שכולם ידעו שאסור להתנגד לנו. כך המשכנו במסע בערב הגענו לעירה קטנה ומהרנו לבית המרזח ושוב כולם השתכרו וכך הגיע לסיומו היום הראשון של המסע. כך המשכנו עוד כעשרה ימים עד שהגענו לאלפים, היה קור מקפיא! ואז גמלה בי ההחלטה .זה לא בשבילי אני חוזר הביתה. נפרדתי מחבריי האבירים לקחתי את נושא הכלים שלי וחיפשתי את הדרך לביתי

יום השלישי 27.8.1082

התעוררתי בבוקר עם כאב ראש איום, נושא הכלים שלי הסתכל עליי ושאל מה עושים? הסתכלתי עליו בפליאה, מה זאת אומרת מה עושים ממשיכים בדרכנו לשחרר את הקבר הקדוש. הוא הסתכל עליי ואמר “אבל אמרת שקר לך ושאתה רוצה לחזור הביתה”. זה היה סתם בצחוק הייתי שיכור ולא ידעתי מה אני מדבר. איפה כולם? כולם כבר יצאו לדרך, אז למה אתה מבלבל לי במוח צריך להשיג אותם! עליתי על סוסי והתחלתי לדהור ושנושא הכלים שלי רץ אחרי. בצהריים חזרתי להיות עם שאר האבירים. בערב נכנסנו לעירה הסמוכה כדי לקחת אוכל  

יום רביעי 28.8.1082

התעוררנו בבוקר ומזג האויר לא העיר פנים גשם ברד ושלג לא הפסיקו לרדת. בנוסף רוח קרה ומקפיאה עברה במחנה ואף אחד לא רצה באותו יום לצאת לדרך. הסתכלתי על השיריון שלי וגיליתי עליו סימנים של חלודה לקחתי את השוט והחטפתי לנושא הכלים שלי כמה חבתות וצעקתי לעברו מזה צריך להיות אביר עם שיריון חלוד? למה לא טיפלת בשריון שלי?נושא הכלים שלי הסתכל עליי בבושה לקח את השיריון שלי והתחיל לנקות אותו עד שאפשר לראות את פניו במתכת המבריקה הוא מרח אותו בשיכבת שמן והלך להכין לי ארוחת בוקר וכך בילינו את היום הרביעי בציפייה שהכל ישתנה

יום חמישי 29.8.1082

קמנו בבוקר והכל היה לבן מסביב שיכבה עבה של שלג. כיסתה את כל האזור. החלטהו שאין ברירה ושחייבים להמשיך במסע לאחר התארגנות קלה עליתי על סוסי והתחלנו לירכב אל הלא נודע הכל היה לבן כך שלא ראינו לאן אנחנו הולכים רק ביית מרחוק ולשם התקדמנו. בעודי מהרהר הסוס שלי ניכנס לבור נפל ושבר את רגלו. הסתכלתי עליו בחמלה והבנתי שהוא כבר לא יוכל לעזור לי ולכן הורדתי מעליו את כל הציוד והשארתי אותו לגווע בשלג וכך המשכתי ללכת ברגל דבר שלא הייתי מורגל אליו עד שלפתע היה כל צהלת סוס . הרמתי את ראשי וראיתי סוס לבן גדול עם קטם גדול במצח  עומד בשדה ומחכה שמישהו יקח אותו התקדמתי אל עבר הסוס איך בינתים האיכר שחש בכונותי בא בריצה והחל לצעוק זה הסוס שלי! שלפתי את חרבי וערפתי את ראשו בליש ום רגשות אשמה. הוא מפריע לשליחות החשובה להציל  את הקבר הקדוש. אישתו באה בריצה וצורחת מה עשית לבעל שלי ללא שום היסוס ערפתי גם את ראשה. בוא נימצא מקום לאכל אמרתי והלכתי לביתו של האיכר.

יום שישי 30.8.1082

קמנו בבוקר בשעה מאוחרת לאחר לילה רבוי בשתייה וזלילה. התארגנו אכלנו ארוחת בוקר וצוהורים והחלטנו לצאת לדרך. לפני היציאה לקחנו את כל המזון האפשרי ולאחר מיכן שרפנו את ביתו של האיכר סתם כדי שכולם ידעו שאסור לעכב אותנו בשליחות החשובה של הקבר הקדוש. התקדמנו לאט כי לא רציתי לחפש סוס חדש. בדרכנו באו אנשים נוספים ושאלו אם הם יכולים להצטרף אלינו . כיבן שלא הייתי אחרי על התהלוכה הסכמתי וכך מעשרות בודדות של אבירים הגענו ל3,000 אנשים התקדמנו אל עבר ארץ הקודש. 

31.3.1083 יום שביעי

לאחר מסע מפרח של 6 חודשים הגענו לשערי ארץ ישראל תשושים אבל נחושים לשחרר מייד את הקבר הקדוש. התארגנו כל האבירים חילקנו את התפקידים בינינו ויצאנו למסע כיבושם בארץ ישראל כאשר אנחנ מצליחים להביס את הכופרים המוסלמים ולהרחיק אותם מהקבר הקדוש . לא היה זה מסע קל אך הצלחנו בסופו של דבר להשיג את המטרה שלשמה יצאנו לדרך

1.6.1083 יום שמיני

הבוקר קיבלתי הזמנה מהמלך להתיצב בפניו התרגשתי מאוד כיוון שידעתי שמיליתי את חובתי בצורה הטובה ביותר. התלבשתי במיטב בגדי ושיריוני המבריק מתנוסס בגאווה לאבר ארמון המלך. המלך הסתכל עלי נתן לי חיבוק ואמר אני מעניק לך את הגבעה בפרוזדור ירושלים שם אני בטטוח שתבנה שם מבצר שיגן על הקבר הקדוש השפלתי את מבטי לאות תודה ויצאתי  מיד למקום היתה זו גבעת תרשים שוממה אספתי את כל בעלי המקצוע שהיו באזור כדי שיעזרו לי להקים במהרה את המבצר שיגן על הדרך לקבר הקדוש