לפניכם הסיפור -ממש גיבור,

בסיפור תפגשו את פטריק.

פטריק היה בדרכו לבית הספר אך הוא נתקל בבעיה שעלולה לגרום לו לאחר.

הסיפור מחולק לשלושה פרקים ומשימתכם היא לקרוא כל פרק במהירות האפשרית תוך כדי

התייחסות לסימני הפיסוק והבנת הנקרא.

ככל שתצליח/י לקרוא את הפרק מהר יותר כך- נעזור לפטריק להגיע לבית הספר בזמן.

הוראות:

1.לפני שנתחיל לקרוא את פרקי הסיפור- קראו את רשימת המילים הקשות המופיעות בסיפור,תבינו את משמעותן וכך תצליחו להשיג קריאה מהירה, שוטפת ומהנה יותר.

2.פתחו שעון וקראו את שלושת פרקי הסיפור. בסיום הקריאה רשמו בדף תוך כמה זמן קראתם את כל הסיפור.

3.פתחו שעון וקראו כל פרק בנפרד. רשמו בדף תוך כמה זמן קראתם כל פרק. זכרו שככל שנצליח לקרוא מהר יותר נוכל לעזור לפטריק להגיע בזמן לבית הספר.

4. פתחו שוב שעון וקראו את כל הסיפור ברצף- ראו האם השתפרתם בזמן הקריאה מהפעם הראשונה.

אם כן, הצלחתם במשימה ופטריק מוסר לכם תודה רבה על עזרתכם.

אם לא, אל חשש חזרו על משימה שוב ועוד תראו שתצליחו עזור לפטריק.

בהצלחה

רשימת המילים:

שׂק

הגדה 

בוקע 

דממה

ממש גיבור

 מאת מייקל מורפורגו  

היי אני פטריק!!!

פתחו שעון והתחילו לקרוא את הפרק הראשון  

פרק ראשון- 

דרכו של ּפֶטריק לבית הספר עברה לאורך תעלה. באותו הבוקר צעד ּפֶטריק לבית הספר באי–רצון וחשב על יום הלימודים המצפה לו. בעודו צועד ראה מזווית העין משהו ירוק צף בתעלה, משהו שנראה כמו שׂק. הוא לא היה מקדיש לכך מחשבה נוספת לּולֵא שמע יללות. חלפו כמה רגעים עד שהבין שבׂשק יש משהו חי המנסה להיחלץ מתוכו. ּפֶטריק לא חשב פעמיים, השליך את הילקוט וזינק למים. הוא היה ׂשחיין טוב וידע שאין לו מה לחשוש מטביעה אלא רק מִקור ומרטיבות. אחרי כמהתנועות חתירה מהירות הוא אחז בׂשק, הסתובב וׂשחה בחזרה. 

החלק הקשה ביותר היה לצאת מהתעלה. בגדיו של פֶּטריק היו כבדים ונצמדו לגופו, והשׂק איים להחליק מידיו. הוא הרגיש פתאום חלש וחש את הקור של המים חודר לעצמותיו, אבל הוא הניף את עצמו למעלה במאמץ אדיר, הצליח להעלות רגל אחת על הגדה, ולבסוף מצא את עצמו בחוץ. בעודו עומד שם על גדַת התעלה, כולו נוטף מים, התיר פֶּטריק את הקשרים   בשׂק ופתח אותו. בפנים היו חמישה כלבלבים, רועדים מִקור וצמודים זה לזה.

עצרו את השעון- רשמו כמה זמן קראתם את הפרק השני.

פתחו שעון והתחילו לקרוא את הפרק השני 

פרק שני-

שתי אפשרויות עמדו לפניו, ושתיהן היו גרועות באותה מידה: הוא היה יכול לקחת את הכלבלבים אליו הביתה ולהשאיר אותם בחדרו. כך יהיה להם חם, והוא יוכל להחליף את בגדיו הרטובים. הבעיה הייתה שהדרך הביתה ובחזרה תימשך זמן רב, והוא יגיע לבית הספר מאוחר. מנהלת בית הספר גברת בְּרַיטְוֶל בוודאי תתמלא כעס. היא לא תאמין לתירוץ שלו שאיחר כי קפץ לתעלה כדי להציל כמה כלבלבים. אם הכלבלבים לא יהיו אִתו והוא יחליף את בגדיו, היא תחשוב שהוא ממציא את כל הסיפור.

האפשרות האחרת הייתה ללכת רטוב לבית הספר ולקחת את הכלבלבים אִתו. כך לפחות גברת בְּרַיטְוֶל תהיה חייבת להאמין לסיפור שלו. אבל אז, הוא חשב בלִבו, כולם יצחקו לו.

בסופו של דבר מר בּוּטְס, האיש ממשמרות הבטיחות, הוא שהחליט במקומו מה לעשות. מר בּוּטְס רץ לעברו והגיע אליו חסר נשימה. הוא בקושי הצליח לדבר מרוב התנשפויות.

“אתה קפצת לתעלה!” השתנק, “למה עשית את זה?”

פֶּטריק לא ענה והצביע על השׂק.

מר בּוּטְס התכופף לראות, ואז אמר: “לא יֵיאמן! כלבלבים! כמה יפים וקטנים!”

הוא הביט בפֶּטריק.

“יכולת לטבוע! תראה אותך, אתה רטוב עד לְשַד עצמותיך! אתה תחטוף דלקת ריאות! צריך להביא אותך לבית הספר מהר ככל האפשר. אני אומר לך, כשגברת בְּרַיטְוֶל תשמע על זה… בוא אִתי.” כשנכנסו פֶּטריק ומר בּוּטְס לבית הספר, לא היה איש בחצר. כולם התכנסו באולם בית הספר. עכשיו אני בְּצָרוֹת, חשב פֶּטריק לעצמו. הוא רצה לברוח הביתה, אבל מר בּוּטְס אחז בידו והוביל אותו לאורך המסדרון. פֶּטריק שמע את קולה של גברת בְּרַיטְוֶל בוקע מהאולם שבקצה המסדרון. היא עמדה על הבמה והייתה בעיצומה של הכרזה על הודעה חשובה.

עצרו את השעון- רשמו כמה זמן קראתם את הפרק השני.

פתחו שעון והתחילו לקרוא את הפרק השלישי 

פרק שלישי-

מר בּוּטְס עצר ליד דלת האולם. כולם פנו לכיוונם ולטשו בהם עיניים. גברת בְּרַיטְוֶל עצרה את דבריה באמצע המשפט. דממה מוחלטת השׂתררה בזמן ששניהם חצו את האולם בדרך אליה. כל צעד שעשה פֶּטריק השמיע צליל רטוב ורם יותר מקודמו, ולאורך כל הדרך ייללו הכלבלבים בשׂק. גברת בְּרַיטְוֶל לא נראתה מרוצה כלל.

“מר בּוּטְס”, היא אמרה, “מה זה צריך להיות? למה פֶּטריק עומד שם ומרטיב את הרצפה?”

“זה סיפור ארוך, גברת בְּרַיטְוֶל”, ענה מר בּוּטְס, “היית צריכה לראות את זה כדי להאמין. עמדתי ליד מעבר החצייה, ומה אני רואה? את פֶּטריק בתוך התעלה! חשבתי שהוא נפל והתחלתי לרוץ, אבל אז ראיתי שהוא בכלל לא טובע. הוא החזיק את השׂק הזה ושׂחה אל הגדה. אחר כך הוא יצא ועמד על גדַת התעלה, כולו רועד וחלש, ואני הצצתי לתוך השׂק, ומה אני רואה? חמישה יצורים קטנים! פֶּטריק קפץ לתעלה והציל אותם! ראיתי בְּמוֹ עֵינַי! אם את שואלת אותי, גברת בְּרַיטְוֶל, הוא ממש גיבור”.

המשך בעמוד הבא…

פֶּטריק מעולם לא שמע דממה עמוקה כמו הדממה שהשׂתררה באולם, ואז נשמע קול יללות הכלבלבים. “אוי, איזה מתוקים”, אמר מישהו, ועד מהרה נשמעו ברחבי האולם צחוק ומחיאות כפיים. בתוך דקות מעטות התמלא האולם בתרועות ובשאגות עידוד.

פֶּטריק עמד שם, ספג את כל מחיאות הכפיים והרגיש גבוה בשני מטרים.  אפילו גברת בְּרַיטְוֶל מחאה כפיים. פֶּטריק אף ראה דמעות בעיניה כששלחה אליו מבטים קורנים.

זו הפעם הראשונה בחיים שהיא שמחה לקראתי, חשב פֶּטריק.

עצרו את השעון- רשמו כמה זמן קראתם את הפרק השלישי.

כל הכבוד הצלחת עזרתם לפטריק להגיע בזמן לבית הספר!