רמת הגולן הוא חבל ארץ המשתרע בצפון-מזרח ארץ ישראל באזור הגבול ישראל–סוריה, וכולל רמה טופוגרפית שטוחה המחורצת בכמה מהנחלים הגדולים ביותר בישראל.

.האזור נתחם בין הר החרמון מצפון, נהר הירדן ממערב, נהר הירמוך מדרום וגבול ישראל–סוריה ממזרח

.הגולן הוא אחד האזורים המתויירים ביותר בישראל

חבל ארץ זה נהנה מטבע ונוף שופעים ירוק, מאוסף מרשים של שמורות טבע ומסלולי טיול אטרקטיביים, מאתרים ארכאולוגיים והיסטוריים שונים, מאתר הסקי שעל החרמון היחיד מסוגו בישראל, מחוף מזרחי ארוך לימת הכנרת, וממבחר גדול של מבשלות בירה, מטעי תפוחים, אזורי פיקניק וכן מוזיאונים אחדים.

רקע היסטורי : התיישבות אנושית התקיימה ברמת הגולן כבר לפני מאות אלפי שנים. בעת העתיקה התיישבו באזור עמים שונים, כאשר עם בואה של התקופה החשמונאית (המאה הראשונה לפני ספירה) החלה גם התיישבות יהודית ענפה אשר ביססה במקום מספר מרכזים חשובים. עם איבוד העצמאות היהודית בתקופת המרד הגדול (המאה הראשונה לספירה), יישובים יהודים רבים נחרבו ואחרים עזבו. תחת זאת, במהלך המאות הבאות בימי המשנה והתלמוד תחת שלטון רומאי וביזנטי המשיכו יהודים רבים להתגורר בגולן, ולקיים בו יישובים יהודים רבים. מצב עניינים זה נמשך עד למאה ה-10 לערך עת המקום נשלט על ידי המוסלמים, אז עזבו מרבית היהודים את האזור. בשנים הבאות האזור היה נחשב לשולי יחסית. מתחילת השלטון העות’מאני ועד לאמצע המאה ה-19 היה הגולן אזור ספר בו התגורר מעט תושבי קבע והשולטים בפועל במקום היו שבטים בדווים. בצפון רמת הגולן הוקמו מספר יישובים דרוזים, אשר קיימים בחלקם עד היום. קבוצה נוספת שהתיישבה בגולן באותה התקופה הייתה הצ’רקסים. בסוף המאה ה-19, עם ראשית העליות הציוניות לארץ, נעשו ארבעה ניסיונות של יהודים בעיקר ממוצא אירופאי להתיישב ברמת הגולן, אך עם זאת כולם כשלו לבסוף, הן עקב קשיי הסתגלות והן עקב מתחים עם האוכלוסייה המוקמית.

עד כינון המנדט הבריטי על ארץ ישראל והמנדט הצרפתי על סוריה, היה אזור הגולן קשור מבחינה מדינית לגליל, כחלק מוולאית דמשק. בשנת 1923, עם תום מלחמת העולם הראשונה והמרד הערבי בסוריה, ובהתאם להסכם סייקס-פיקו, הוחלט כי הגולן יהיה בשטח הסורי. לפני כיבוש הגולן בידי ישראל בשנת 1967, התגוררו בו כ-128 אלף תושבים אשר התרכזו בלא פחות ממאתיים יישובים. ממשלת סוריה פיתחה את הגולן בעיקר לצורכי הצבא, סללה כבישים, ומתחה קווי חשמל וטלפון. מפיתוח זה נהנתה בעקיפין גם האוכלוסייה האזרחית, אך בעיקר זו היושבת לאורך הצירים הראשיים. במהלך שנות ה-60 המתיחות בין ישראל לסוריה גדלה, דבר אשר התבטא בתקיפות הדדיות חוזרות ונשנות אשר הסבו נזק ונפגעים רבים. עם פרוץ מלחמת ששת הימים (1967), הגיעו תקריות הגבול בין המדינות לשיא. לקראת סוף המלחמה, ישראל פלשה לרמת הגולן במסגרת שורה של מבצעים צבאיים אשר בסופן היא כשבה אותו והכפיפה אותו לשלטון ישראל – שלטון אשר נמשך עד ימינו. לאחר הניצחון הישראלי כ-115,000 עד 122,000 מהאזרחים הסוריים עזבו את הרמה ועברו לשטח סוריה, ומרבית הכפרים הסוריים נהרסו לאחר מכן.

לאחר כיבוש רמת הגולן, הקים צה”ל מערך הגנה לאורך קו הגבול החדש עם סוריה, כאשר בשנים הבאות קו הגבול סבל מדי פעם ממספר תקריות גבול. באותן השנים הוקמו יישובים רבים ברמת הגולן, עיקרם מושבים וקיבוצים, דבר שנעשה בעיקר על רקע אידאולוגי וביטחוני. כיום ברמת הגולן ישנם כעשרות יישובים יהודיים, אשר מצטרפים ליישובים הדרוזים שנשארו בקצה הצפוני של הרמה. בשנת 1973, עת פרצה מלחמת יום הכיפורים חזר אזור רמת הגולן לימי מלחמה במסגרת ניסיון סורי להשיב את האזור לשליטתה. מאז אותה המלחמה ידע האזור שקט יחסי ומתמשך. לאחר המלחמה הואץ פיתוח האזור ובשנת 1976 הצטרפה ליישובי הגולן קצרין – מועצה מקומית הגדולה ביותר מבין היישובים שהוקמו בגולן, אשר יועדה ומיועדת להיות עיר שתשמש בירת האזור. בשנת 1981 סופחה רמת הגולן לישראל והחוק הישראלי הוחל על השטח – הסיפוח הישראלי לא הוכר מעולם על ידי הקהילה הבינלאומית, אשר רואה את האזור כשייך לסוריה. לאורך השנים התקיימו מספר פעמים משאים ומתנים בין ישראל לסוריה, במסגרתם דרשה סוריה את החזרת רמת הגולן אליה בתמורה להסכם שלום. עם זאת, כל ניסיונות אלו כשלו לבסוף. נכון ל-2011, חיים בחלק הישראלי של רמת הגולן כ-42.6 אלף איש: כ-18.4 אלף יהודים, כ-20.8 אלף דרוזים והשאר עלאווים.

 :להלן האזורים היפייפים שבהם נטייל, נלמד, נשכיל, נתרשם ונחווה

ים כינרת

נחלת דליות

מעלה גמלא

נהר הבניאס

שאב יישוב

 אגמון החולה

הכנרת היא אגם המים המתוקים הנמוך ביותר בעולם, מבחינת הגובה הטופוגרפי-יותר מ-200 מטר מתחת לפני הים. הכנרת נמצאת בצפון בקעה ים-המלח. אגן ההיקוות שלה מתפרש על פני שטח של כ 2730 קמ”ר וכולל את המורדות המערביים של החרמון, המורדות הדרום מזרחים של הרי הלבנון, עמק עיון, הגליל המזרחי, רמת הגולן ועמק החולה. ברום המרבי (208.8- מ’), שטח פני האגם הוא 166.7 קמ”ר והעומק המרבי כ 46 מ’. הנקודה העמוקה ביותר בקרקעית הכנרת נמצאת ברום של 255- מ’ מפני הים. העומק הממוצע של הכנרת הוא כ 25 מ’ ונפח המים האגור באגם במפלס המרבי הוא כ- 4412 מליון מטרים מעוקבים (מלמ”ק). הנקודה העמוקה ביותר בכנרת נמצאת כ 4 ק”מ מערבית לחוף קורסי, ושיפוע קרקעית האגם בצד המזרחי תלול יותר מזה שבמערב.

מקור המים העיקרי לכנרת הוא הירדן העליון הניזון משלשה נחלים גדולים: הדן, הבניאס והחצבני. כמות המים השנתית הממוצעת הנאספת בכנרת (ממוצע לשנים 1968-2008) היא כ 710 מלמ”ק. בממוצע רב-שנתי כמות זו יוצאת מהאגם בהתאדות לאטמוספרה (כ 240 מלמ”ק), גלישה בסכר דגניה (כ 80 מלמ”ק) וצריכה לאספקת מים (כ 390 מלמ”ק, מהם כ- 320 מלמ”ק למוביל הארצי והיתרה לצרכנים השואבים ישירות מהאגם ולממלכת ירדן). בגלל התנודות העונתיות בין חורף לקיץ והבדלים שבין שנים שחונות לשנים גשומות ועקב שאיבה של כמויות משתנות של מים על פי צורכי משק המים, מפלס הכנרת משתנה בטוח של 209- ל 215- מ’ מפני הים. תנודות אלו משנות את נפח המים האגור בכנרת בכ- 23% ואת שטח האגם בכ- 5%.

הכנרת היא אחד משלשת מקורות המים העיקריים של מדינת ישראל. במהלך העשורים האחרונים, מאז הפעלת מוביל המים הארצי בשנת 1964 ועד היום, הכנרת סיפקה כרבע מצריכת המים השנתית של ישראל. בעבר שימשו מי הכנרת בעיקר להשקיה חקלאית, אך בהדרגה הופנו יותר מים לצריכה ביתית. מאז הסכם השלום עם ירדן כ 50 מלמ”ק בשנה מופנים מהכנרת לממלכת ירדן. מלבד היותה מקור מים חשוב, הכנרת מהווה אתר תיירות ונופש, שדה דיג מסחרי וערש תרבות אנושית ודתית.

הבטחת קיומה של הכנרת כמערכת אקולוגית יציבה אשר משמרת איכות מים טובה לטווח ארוך היא אינטרס עליון של המדינה והעיקרון המנחה את תפעול האגם כמקור מים וניצולו לצרכים אחרים. המעבדה לחקר הכנרת של חיא”ל הוקמה ופועלת על מנת לספק את הבסיס המדעי הדרוש לשם כך.

שמורת נחל הבניאס נמצאת למרגלות הר החרמון, במפגש שבין רמת הגולן לעמק החולה, ליד היישוב שניר. היא משתרעת לאורך נחל חרמון מאזור מעיינות הבניאס עד לראש מקורות הירדן. השמורה הוכרזה בשנת 1977 על שטח של כ-800 דונם. בשנת 2009, הורחבה

.השמורה ונוספו לה עוד כ-500 דונם במעלה הנחל. כיום, שטחה של השמורה הוא כ-1300 דונם

 בשמורה ישנם כמה מיני בעלי חיים בין מינים צפוניים כמו הלוטרה ומינים דרומיים כמו שפן הסלע. בחורף ניתן לראות בשמורה משפחות של שפני הסלע רובצות על מפולות הסלעים הגדולים. בשמורה יש גם מינים המוגדרים בסכנת הכחדה ביניהם: סלמנדרה כתומה, עטלפון אירופי ושבלול החרמון (האחרון נעלם מהבניאס כנראה בעקבות איסוף של חובבים אך הוחזר לשמורה בחלקות מוגנות). בין משפחת .העופות אפשר לראות להקות של יוני סלע המקננות בנבכי מערת המעיין, בז מצוי וצוקית בודדת

אל השמורה מגיעים מבקרים רבים בשל הנוף המצוי בה ובשל העתיקות הפזורות בשטחה. השמורה מחולקת לשני חלקים: החלק המתחיל במעיינות נחל החרמון, ובו שרידים ועתיקות. החלק האחר של השמורה מתחיל על שביל הבנוי מעץ, תלוי מעל הנחל, ושמו “השביל התלוי”. אורכו של הגשר כ-100 מטרים, הוא עשוי פלדה ומרוצף בלוחות עץ. מהגשר ניתן להשקיף על המים ועל הצמחייה מלמעלה. בין היתר, אפשר לראות בהליכה עליו את מפל הבניאס הנופל מגובה של כ-10 מטרים, והוא בעל עוצמת הזרימה הכי גבוהה בארץ. בין שני חלקי השמורה אפשר לערוך טיול רגלי, זהו מסלול ישר העובר דרך המעיינות החרמון, ממשיך לאורך הנחל ומסתיים במפל. בקרבת הנחל מצוי טנק סורי ממלחמת ששת הימים. הטנק הזה ננטש בשעה שהטנקים הסורים נמלטו כתוצאה מירי עליהם בידי שומרי הקיבוץ. אחד הטנקים נפל לתוך הנחל ויושביו.

אגמון החולה הוא אגם מלאכותי שנמצא בעמק החולה ומהווה נקודת משיכה לציפורים נודדות

.זוהי נקודה מצוינת לתצפית על הציפורים במהלך הנדידה שלהם

האגמון, שהינו נקודה מצוינת לתצפית על הציפורים במהלך הנדידה שלהם, הינו תוצאה של הצפה מחודשת של שטחי ביצת החולה שיובשו בשנות החמישים של המאה העשרים.

במהלך יבוש החולה, שהובל כפרויקט ציוני, תוכנן לעשות שימוש באדמה שהתגלתה מתחת לביצה כשטח חקלאי. לבסוף התברר כי אדמת הכבול, אינה מתאימה לגידולים חקלאיים והצפה מחודשת ומבוקרת של חלק זה יתן ערך אקולוגי גבוה יותר לעמק החולה כמו גם לכנרת, אליה מגיעים מי הירדן. בשנות התשעים הוצף השטח מחדש ומאז הוא מהווה מקור משיכה למאות סוגים של ציפורים שעושות שימוש בשטח האגמון כנקודת לינה בדרכם במסע. בחודשי החורף בוחרות ציפורים רבות להישאר ולגור בשטח האגם.