לומדים מתלמידים

נכנסתי היום לכיתה, בפעם הראשונה.

  .התרגשתי מאוד. מעניין אילו תלמידות אפגוש. מה הן אוהבות לעשות

.מי מהן אוהבת מוזיקה, מי אומנות פרקטית יותר ומי ציור

 ומי מהן כלל לא אוהבת אומנות והיא ריאלית יותר.

בדרכי לכיתה אני מתפלת ומבקשת מה’ שיעזור לי.

שאדע להבחין בכישרונות ובכחות שלהן. של כל הכיתה בכללה ושל כל אחת בנפרד, שאדע בע”ה לכוונן להוציא את הטוב שבהן ואת כוחותיהן כל אחת בדרך הנכונה לה. הלוואי ובע”ה אזכה לחנכן לפתח את אישיותן בדרכן ולהוסיף עוד אור וטוב לעמ”י ולעולם בעזרת המידות הטובות והתורה הקדושה.

מלאה במחשבות אלו ניכנסתי לכיתה. עם כניסתי לכיתה נזכרתי בסרטון שהכנתי לפתיחה. סרטון שיתחיל את השנה בטוב ובשמחה ויעזור לתלמידות להסתכל בצורה שונה, וכן יעזור להפנים את הדברים שבדרך אחרת, בלי הסרטון, יהיו קשים יותר להפנמה. בזכות הטכנולוגיה יש דברים נוספים שאפשר לעשות וללמוד ובעיקר דרכים נוספות, מהנות ולעיתים אף אפקטיביות יותר, חשבתי לעצמי. “שלום בנות!” פתחתי. הן החזירו לי שלום מהוסס, בוחנות אותי במבט סקרני ומהול בחשש מה

  לקחתי נשימה והמשכתי, “בואו נסתדר במעגל קודם” ביקשתי

אך יצאו מפי מילים אלו וכבר החלו המחאות. “מה מעגל עכשיו?!” “מי צריך את זה?” “למי יש כוח?” וכדומה. “יאלה בנות תזדרזו אני חושבת שכך יהיה נחמד

יותר, אל תדאגו אתן לכן בסוף השיעור זמן לסדר הכל מחדש” אמרתי.

בינתיים ניסיתי לסדר את המחשב . הבנות כבר ישבו ודיברו ביניהן ברעש. ואני עוד תקועה עם הסרטון… כשהבנות ראו את המצוקה שהייתי בה מייד החלו ההצעות איך אפשר לפתור זאת, הן ידעו מייד מה צריך לעשות! ואני קצת הובכתי שנתקעתי כל כך… “מכל מלמדי השכלתי ומתלמידותי יותר מכולם”… ולבסוף אחת הבנות באמת הצליחה לסדר את הבעיה וכולן ראו את הסרטון. אבל הכי חשוב שאני ראיתי איזו כיתה בעלת חסד יש לי