גיל שנתיים הנורא! 10 טיפים שיעזרו לכם לעבור אותו ביעילות

הקדמה

(מדריך זה כתוב בלשון זכר אך מתייחסת לשני המינים)

התינוק שלכם כבר בן שנתיים, הוא גדל והפך לפעוט מתוק וכובש באופן מיוחד, אך יחד עם זאת הוא פיתח אישיות ממשית והוא נוטה פעמים רבות להיות עקשן, שובב, מסוכן ואפילו כעסן.

הוא מתעקש לעשות כל דבר לבד גם דברים שהוא לא באמת יכול לעשות.

הוא רץ לכבישים, מטפס לגבהים, בורח, נוגע בשקעי החשמל, לא מעסיק את עצמו בצעצועים המשוכללים שאתם קונים לו ורוצה לשחק בעיקר במה שאסור.

הפעוט שלכם מתפרץ בבכי ובכעס כשאומרים לו “לא”, הוא משתטח על הרצפה צועק ובועט, הוא נקשר למוצץ דווקא כשכבר תכננתם לו גמילה, פותח את ארונות המטבח, צועק במקלחת, ובאופן כללי זה מרגיש כאלו בכל זמן ובכל מקום הוא ימצא סיבה מספיק טובה לפתוח בהתנהגות מרדנית.

עליכם להבין שהילד לא התקלקל, ואתם הורים נהדרים כי מה שעובר על ילדיכם זוהי תופעה טבעית שאינה קשורה בקשר ישיר ליכולות ההוריות שלכם.

אם כך אתם בוודאי שואלים את עצמכם איך נשרוד את זה בדרך הכי חיובית ויעילה כי בכל זאת, יש לכם ההורים תפקיד חשוב ביותר שישפיע באופן ישיר על תהליך הלמידה של הפעוט המרדן.

במדריך זה אנו נלמד על התהליכים הפסיכולוגיים אותם עוברים הפעוטות בשנה השלישית לחייהם מגיל שנתיים ועד גיל שלוש שנים.

נשים דגש על כמה היבטים התפתחותיים ודידקטיים שחשוב לשים לב אליהם ולפתח אותם כהכנה לקראת המעבר מהמעון לגן הילדים.

ונלמד כמה טקטיקות חינוכיות שיתרמו לכם ולילדיכם לעבור את השלב הזה יותר ביעילות ומתוך מקום של הבנה והכלה.

מי אני:

שמי סיון מזרחי-סמדג’ה, נשואה ואימא לשניים, אשת חינוך, גננת במעון ומדריכת הורים.

מי שרוצה להכיר אותי יותר מוזמן לדף הפייסבוק שלי בקישור הבא:

https://www.facebook.com/sivanmarsel

בראש ובראשונה אני אימא, ממש כמוכם, אימא רגילה לחלוטין, עם כל הדאגות, החששות, השאלות והתהיות. עם האהבה הזאת ללא תנאי לילדים, אותה אהבה אין סופית.

במקצועי העיקרי אני גננת, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך מטעם מכללת לוינסקי לחינוך, מתמחה בספרות ילדים. בעבר היה בבעלותי גן ילדים מתינוקות ועד גיל שלוש, בשנה האחרונה אני עובדת כגננת מובילה עם גילאי שנתיים במעון. במשך כל שנותיי כגננת צברתי ידע וניסיון בעיקר עם גילאי 2-6 שנים.

למשל הוא לומד שליטה בסוגרים כלומר בעשיית הצרכים. הפעוט לומד בשלב זה להתאפק ולדחות סיפוקים, לשלוט בגופו ולשחרר את הצרכים בשירותים.

אל תטעו ותחשבו שבשלב הזה הפעוט בעל יכולת לדחות סיפוקים, ממש לא!

בדיוק להפך, בתקופת הזמן של השנתיים הקרובות הפעוט מתנסה ולומד לאט לאט להתמודד עם תחושות של תסכול הנגרמות מחוסר יכולת לדחות סיפוקים.

דבר חשוב נוסף שאני רוצה להתעכב עליו הוא שהתפקיד שלכם ההורים בשלב הזה הוא ללמד את הפעוט איך להתמודד עם תחושות של כעס ותסכול הנגרמות מחוסר היכולת שלו לדחות סיפוקים.

הורים שיאפשרו לילדם כל מה שהוא רוצה וימנעו ממנו לחוות אכזבות ותסכול, למעשה גורמים לכך שהוא לא יצליח במשימה שלו בשלב ההתפתחותי הזה. כאמור המשימה שלו היא ללמוד לשלוט ברגשותיו במצבים של אכזבה, כעס, תסכול וכל אלה מעניקים לו בסופו של התהליך את היכולת לדחות סיפוקים.

בשלב התפתחותי זה, ביחד עם תחושות המסוגלות בשליטה על הסוגרים מתפתח “האני”, האני הוא המודעות של הילד לעצמו, לגופו כגוף נפרד ועצמאי.

הסוד הוא למצוא את האיזון בין

אמפתיה והכלה לבין הענקת גבולות.

הטיפ השני: 

היו סמכותיים והעניקו גבולות.

לא סתם מדברים הרבה בעשור האחרון על איבוד הסמכות ההורית. זה בהחלט נכון שהורים רבים לא מצליחים להיות בטוחים בהחלטות החינוכיות שלהם וחוסר הביטחון הזה הוא נקודת החולשה של רוב ההורים שלא מצליחים להיות סמכותיים ולעמוד בדעתם מול הילדים.

שבו ביחד בשקט (שני ההורים על מנת לבנות לכם קו חינוכי אחיד) ותחליטו מהי הדרך החינוכית שלכם, במה אתם מתגמשים ובמה לא! לאחר שתהיו סגורים ובטוחים בהחלטה שלכם תעמדו על כך מול הילד שלכם ולא משנה כמה הוא התעקש לשבור לכם את המילה אתם תתחייבו לעצמכם לעמוד במילתכם על פי העקרונות שקבעתם.

אל תוותרו על מה שחשוב לכם גם אם זה יכול להוביל למאבק כוח עם הילד. היו אמפתיים כלפיו, הציעו לו תחליף או פתרון שמקובל עליכם אך אל תשברו את מילתכם.

הילד בסופר: אמא תקני לי שוקולד.

האמא: כבר קיבלת ארטיק לפני 10 דק’ ולכן תוכל לבחור שוקולד מחר.

הילד: אני רוצה שוקולד! (צועק)

האמא: אני מבינה שאתה מאוד אוהב ורוצה עכשיו שוקולד (אמירה זו נותנת לילד אמפתיה למצב שבו הוא נמצא).

אתה יודע שאני מרשה רק דבר אחד ואתה כבר בחרת ארטיק!  (חזרה על כלל שהילד מכיר מראש) לכן תוכל מחר לבחור שוקולד! (לתת לילד פתרון שלא מפר את הכלל).

הילד: בוכה וצועק בקולי קולות בסופר, משתטח על הרצפה…

איך תגיבו??? האם תוותרו לו ותיתנו לו את השוקולד למרות שזה בניגוד לרצונכם ולכללים שקבעתם מראש?

התשובה הנכונה היא כמובן שלא!!!

(שימו פס על כל העיניים שמסתכלות עליכם ואל תוותרו על שלכם).

טיפ שלישי: לנשום עמוק, ולא להתעצבן

פעוטות בגיל שנתיים פלוס נמצאים כפי שכבר הבנו בתקופה שבה אין להם הרבה סבלנות, הם חווים תסכול עמק עקב חוסר ההצלחה עם דברים שהם רוצים לעשות לבד כמו הגדולים אך עדין אין להם את היכולות המוטוריות לכך ובנוסף ישנם איסורים רבים שקשה להם לקבל כיוון שהם עדין לא מודעים לסכנות.

מצבים אלה מובילים פעמים רבות להתנהגויות מסוכנות או לא רצויות,

אתן מספר דוגמאות:

– זריקת חפצים כשלא מצליח לי במשחק.

– ריצה והתפרצות לכביש.

– טיפוס למקומות גבוהים ומסוכנים כמו מעכה המרפסת.

– חטיפת צעצועים לילדים אחרים.

– משיכת שיער, דחיפות או נשיכות של ילדים שבסביבה.

– נגיעה באביזרי חשמל למיניהם (זה כולל שקעים, כפתורים ומתגים, דלתות של מעלית ועוד).

הערה חשובה:

כמובן שבדברים מסוכנים אנחנו עוצרים באותו רגע את הילד, מרחיקים אותו מהסכנה, אומרים לו בטון סמכותי (לא צעקה) ותקיף ש…

“אסור לרוץ לכביש, הכביש מסוכן”

“אסור לגעת בחשמל, זה מסוכן” וכיוצא בזה.

טיפ רביעי:

הקפידו לומר לילד מה הוא כן יכול לעשות!

טוב אז למדנו כי בתקופה זו הילד שלכם הוא חוקר סקרן וקטן, מלא במרץ וביטחון לנסות הכל כמו כולם. ואז הוא ניתקל בשרשרת איסורים ארוכה מאוד.

זה אסור !!!

זה מסוכן !!!

לא לגעת, זה שביר !!!

לא בפה !!!

לא לזרוק !!!

לא לדפוק חזק !!!          לא…. לא….. אסור….. לא יפה….. לא נעים…  ועוד ועוד

• מעבר דירה.

• הסתגלות לגן/ מסגרת חינוכית חדשה.

• קושי שפתי

• קושי או משבר חברתי.

• קושי חושי.

• משברים משפחתיים שונים.

• לידה של אח שצפויה.

• ועוד

חשוב לשים לב ולבדוק את מקור התפרצויות הזעם של ילדיכם, במקרים שזה יושב על רקע רגשי כלשהו אני ממליצה לכם ההורים להיעזר בטיפול רגשי מקצועי לילד ובנוסף לקבל עזרה וליווי של הדרכת הורים. חשוב שתבינו מה עובר על הילד שלכם וכיצד אתם יכולים לעזור לו.

פעמים רבות נתקלתי במצבים שהילד בהתפרצות זעם שגורמת גם להורה להיות בכעס ובלחץ מאוד גדול, בסופו של דבר הילד נרגע וכבר עובר למשחק הבא והוא צוחק שמח ומאושר בעוד שההורה נשאר עם תחושות קשות של תסכול ואפילו רגשות אשם על תפקודו כהורה.

באופן כללי סיטואציה כזו שגורמת להורה לאבד את סבלנותו יכולה להרוס לו את מצב הרוח למשך יום שלם. הורים רבים מודים, “היה לנו בוקר קשה” הילד נכנס לגן שמח ומאושר וההורה הולך לעבודה עם תחושות קשות.

מעודד לדעת שזה קורה לכל הורה!

החוכמה היא ללמוד מכך, איך לא להיקלע למצב כזה שוב.

חשוב לזכור לא לתת להתפרצות זעם של הילד לערר לכם את הביטחון!

הטיפ שלי הוא: שננו לעצמכם בראש ” 10 דק’ וזה עובר” כך תצליחו לשמור על קור רוח אל מול הילד שנמצא כרגע בהתפרצות זעם, תנשמו עמוק ואל תתעצבנו.

חשוב מאוד להתרחק ממנו, לתת לו משהו שיעזור לו להירגע כמו מוצץ, שמיכי, בובת חיבוקי, צעצוע שהוא אוהב או כל דבר אחר שאתם מרשים לו ואתם יודעים שזה יכול לעזור לו להירגע.

טיפ שישי: הכנה מראש

טקטיקת “הכנה מראש” היא מאוד יעילה ויכולה לתרום רבות לשיפור בהתנהגות ילדיכם. למעשה מדובר על הסבר קצר, תמציתי וברור שבו אתם מסבירים לילד שלכם מה אתם מצפים ממנו בפעילות מסוימת.

למשל: לפני שיוצאים מהבית לפעילות בגן השעשועים, הכנה מראש תישמע כך “אנחנו עכשיו הולכים לגן השעשועים ושם אתה צריך להישאר קרוב עליי, לא להתרחק ממני בכדי שלא תלך לי לאיבוד, אתה יכול לשחק שם במתקנים של הנדנדות והמגלשות ולא על חבלי הטיפוס הגבוהים (אתם מסבירים לפי מה שמתאים לילד). בזמן שנהיה בגן השעשועים אתה יכול לשחק ביחד עם ילדים שנפגוש שם בשיתוף פעולה (מה הכוונה- שואלים את הילד ומסבירים זאת במילים פשוטות, לא מרביצים, לא דוחפים, מכבדים בחטיף או בצעצוע שהבאתם מהבית וכו’).

הכנה מראש צריך לבצע בטון דיבור סמכותי ורציני, לדאוג לקשר עין עם הילד, כלומר להיות איתו בגובה העיניים והכי חשוב עם ילדים צעירים לדבר לאט וברור. 

חשוב לשים לב שאתם מקפידים בהכנה מראש להדגיש את נקודות הקושי של הילד בסמכותיות, חוזרים על משפטים קצרים וברורים, מאפשרים לילד לומר למה זה חשוב לשמור על כללי ההתנהגות האלה.

למשל: כשחוצים את הכביש נותנים יד לאימא!!! למה?

שהילד יגיד שהכביש הוא מקום מסוכן כי המכוניות נוסעות שם מהר וצריכים להיזהר. אם הוא לא אומר אתם מסבירים בפעמים הראשונות ואחר כך שהוא יגיד.

כאשר הילד משתפר בהתנהגותו בעקבות ההכנה מראש חזקו אותו על כך, תנו לו מחמאות שמתארות את ההתנהגות הרצויה. למשל: היום התנהגת ממש יפה ובזהירות בגן השעשועים, לא התרחקת ממני וזה היה מאוד כייף כי יכולתי לשמור עליך בקלות.

כל הכבוד שאתה כבר יודע שצריך לתת יד לאימא בכביש.

החיזוקים תורמים לילד הרגשה טובה שגם בפעם הבאה הוא ירצה להשתדל עבורה.

טיפ שביעי:

הכירו את תחומי ההתפתחות של הילד וטפחו אותם!

כגננת אני נוהגת לערוך מעכב התפתחותי אחרי כל ילד וילדה. אני אוספת מידע על הילד בתחילת השנה ורואה מהן החוזקות שלו ומהם החולשות שלו.

תוכנית הלימודים במעונות ובגנים הפרטיים היא עשירה מאוד ויש בה המון פעילויות מעשירות ולרוב גם חוגים שמטרתם לטפח את המיומנויות בתחומי ההתפתחות הרלוונטיים והמשמעותיים בגיל הרך.

לאחר כמחצית השנה אני שוב אוספת מידע על כל ילד במיוחד בנקודות החולשה שלו כלומר בדברים שבהם הוא זקוק לחיזוק.

באופן כללי אני אתן לכם פה רשימה של דברים מאוד בסיסיים שזה תמיד נכון לחשוף את הקטנטנים אליהם.

• תפיסה חזותית- זיהוי צורות, צבעים וספרות, צורות וצבעים עד גיל 3 שנים בערך הילדים מזהים, ספרות לעומת זאת זה חשוב להראות להם אך זה תקין לחלוטין אם הם לא יזכרו איזה מספר מייצגת כל סיפרה (במעלית אפשר להראות את הספרות, לטלפון ועוד).

• תפיסה כמותית- לספור ולמנות כל דבר מאחד ועד עשר ולהיפך, ניתן גם ללמד לספור שאנגלית, זה קליט וכייף.

• העשרה שפתית- ניתן להשתמש בתמונות של ספרים או כרטיסיות שיש במשחקי קופסא כמו לוטו, ומשחקי זיכרון ולמיין לפי משפחות את הכרטיסיות. למשל: מה שייך למשפחת כלי נגינה ולשיים, כלומר לומר את שומות הכלים שבאיורים וכיוצא בזה. חשוב ללמד מושגים שונים כגון: הפכים, התמצאות במרחב (ליד, מתחת, מעל, בצד, בתוך), גדול בינוני וקטן, רגשות ועוד ועוד. קיימים משחקים דידקטיים רבים מאוד בחנות בצעצועים.

בטיפים האחרונים אני לוקחת אתכם ההורים בחזרה לילדות!

אל תתפלאו אם הילד שלכם הופך למעצבן באופן מיוחד בדיוק כשאתם בטלפון או קוראים מיילים או שקועים בהודעות הווצאפ! מה שהילד בעצם רוצה להגיד לכם זה שהוא התגעגע אליכם ורוצה את תשומת הלב שלכם והוא צודק כי אחרי 9 שעות בערך שהיה במעון עם עוד הרבה פעוטות בני גילו, הוא זקוק ליחס ותשומת הלב שלכם.

חשוב שתבינו שעל מנת להוביל שינוי בבית אתם חייבים להקשיב לילד שלכם ולהיות שם אייתו ובשבילו. תרימו את הראש מהמסכים, תהיו שם אייתם ביחד בזמן הקצר של אחר הצהריים ועד לשנת הלילה הקדישו לו תשומת לב באמת!

אם אתם רוצים שהפעוט הקטנטן שלכם יהיה עסוק בפעילות מפתחת, מעשירה ומלמדת ויפסיק להתעניין רק במה שאסור, כל שעליכם לעשות זה לחזור לילדות!

פתחו יצירתיות, שחקו וציירו אייתו ביחד, שוחחו אייתו והקשיבו לו ותאמינו לי אתם תופתעו לגלות כמה שזה כייף.

טיפ שמיני:

אביזרי הבית לטיפוח מוטוריקה עדינה

לא תמיד זה יעיל לקנות צעצועי התפתחות יקרים ורבים, לבסוף הילד ממצא את הצעצוע מאוד מהר ודווקא מתעניין במה שיש  בארונות האחסון שקיימים בכל פינה בבית.

מסיבה זו אפשר להציע לו כמה דברים לא מסוכנים ושחק אייתו.

• כלי פלסטיק למיניהם- כוסות, צלחות, קופסאות וכפות עץ יכולים להפוך למערכת תופים משוכללת שהילד צריך ללמוד לתופף בה בעדינות. התנסות זו עם הליווי שלכם יכולה לתרום ליכולת ויסות הכוח, תנועות עדינות לעומת חזקות. אפשר לבקש ממנו להקיש חלש לעומת חזק ומהר לעומת לעט.

• ערימת כוסות חד פעמיים– עם כוסות חד פעמיים ניתן לשחק זמן רב, הילד ייהנה להוציא כוס אחר כוס מן הערימה ולהכניס אותן בחזרה אחת לתוך השנייה. ניתן להראות לו איך בונים פירמידת כוסות. או למיין לתוך הכוסות כל מיני פריטים קטנים, המלצה שלי זה פונפונים שניתן למיין לפי צבעים.

• אטבי כביסה- אטבי כביסה הם אביזר בית שמאוד מומלץ לאפשר לפעוטות לשחק אייתו, ניתן להתאמן בלחיצה על אטבי הכביסה ולתפוס אותם על בגדים, על נייר או בריסטור וכמובן על חבל. אפשר למתוח חבל בבית מכיסא לכיסא ולתת לילד גרבים לתלות על החבל.

• מגע במרקמים שונים- קחו קופסה ואספו בתוכה כל מיני דברים שיש בבית במרקמים שונים למשל: כריות ספוג של האמבטיה (רך ומחוספס), מטפחת, כריות ספוג, פונפונים, משהו פרוותי, נוצה ועוד. תנו לילד לחקור את הדברים ואמרו לו לנסות ללטף את היד או הלחי בעדינות ולהגיד מה נעים ומה לא, ניתן גם ללטף את כף הרגל, הבטן ועוד.

• עיתונים וניירת מיותרת- ניתן לאסוף עיתונים או ניירת מיותרת ורגע לפני שזורקים אותה לפח ניתן להשתמש בה לטיפוח פעילות מוטוריקה עדינה. למדו את הילד לקרוע את הניירות אך הסבירו לו שאלה ניירות שאתם כבר לא צריכים. ניתן לקמט ולפרוש ושוב לקמט ולפרוש, ניתן לעטוף חפצים כמו מתנות ולתת לילד לקלף, ניתן לתת לו לקשט עם מדבקות עגולות בגדלים שונים ולילדים לקראת גיל 3 אפשר להתחיל להתאמן בגזירה עם מספריים של ילדים.

• חול- אומנם זה לא בדיוק אביזר בית אך משחק בחול בכל זאת מומלץ מאוד בגיל הרך ותורם רבות להתפתחות המוטוריקה העדינה ולוויסות החושי (אני בטוחה שאתם לא עפים על זה ואם ממש לא נראה לכם, יש כיום תחליפים רבים כמו חול קינטי ועוד כל מיני תערובות שמספקות מגע חושי דומה לחול ופחות מלכלכות- החוויה דומה אך בכל זאת שונה).

• קניות– כאשר הקניות מגיעות הביתה, תנו גם לילד להרים שקית לא מאוד כבדה, ועודדו אותו על כך שהוא מאוד עוזר. פעולת ההרמה מחזקת את חגורת הכתפיים וגם תורמת לילד לביטחון העצמי ולתחושת המסוגלות שלו. ניתן גם לתת לו כמה סלסלאות למיין בתוכן את הפירות והירקות שהגיעו מהסופר עדיף לשים את הסלסלאות במקום שהוא בגובה הכתפיים של הילד כך שיצטרך להרים את הפרי בכדי לשים אותו בסלסלה. ניתן לומר לילד להניח את פחיות השימורים על השיש וזה ידרוש ממנו מאמץ בחגורת הכתפיים.

• מסלול היתולי בבית- אפשר לבנות מכיסאות, מנהרה, כריות ועוד מסלול שהילד צריך לעבור מעל, בתוך או מתחת וגם לקפוץ או ללכת על קו ישר כל אלה פעילויות מומלצות מאוד בגיל הרך. זה נכון מאוד בעיקר בעונת החורף כשקר מאוד וגשום או בקיץ כשחם מאוד ובתקופות אלה כמעט ולא יוצאים לגן שעשועים.

• מקלחת ומשחקי דמיון– פעמים רבות הילד לא רוצה להיכנס להיתקלח, הטיפ שלי להורים הוא למשוך את תשומת ליבו בעזרת משחק דמיון. לומר לו בו נראה אותך הולך מהסלון ועד למקלחת בהליכה של נמר/ אריה/ צפרדע/ קנגרו/ ג’רפה/ פיל/ נחש (לזחילה על הגחון) ועוד. לכל התנועות של החיות יש תרומה להתפתחות המוטורית. לילד שזקוק לחיזוק חגורת כתפיים מומלץ מאוד זחילה על הגחון, הליכת ארבע על כפות הידיים והרגליים ולא על המרפקים והברכיים, אבא או אמא יכולים לעשות לו מריצה (כאשר כפות הידיים על הרצפה מרימים ומחזיקים לו את הרגלים והוא מתקדם בעזרת הידיים). ניתן לשחק בכך לא רק לפני הכניסה למקלחת אלה בכל הזדמנות.

לסיכום:

אלה היו עשרת הדיברות לגיל שנתיים, אני מקווה שזה יעזור לכם לעבור את התקופה המאוד מאתגרת הזו באופן יותר יעיל וחווייתי עם המון סבלנות, הכלה, קרבה ואהבה.

בקרוב תוכלו להינות מספרני טיפים נוספים ובנושאים משמעותיים בגיל הרך.

• טיפים לגמילה מטיטולים.

• טיפים לתקופת ההסתגלות למסגרת חדשה.

• טיפים להצטרפות אח חדש למשפחה.