ספר הלמידה בהיסטוריה – הכיתה של תומר ברץ

עקרונות האידיאולוגיה הנאצית

מהי אידיאולוגיה? 

מערכת ערכים ואמונות השואפת למציאות אידיאלית מסוימת. אידיאולוגיה בהכרח מכוונת לביצוע פעולה במציאות שמטרתה לתקן את המציאות ולהפוך אותה למשהו טוב יותר.

מהו נאצי? 

נאצי הנו כינוי לכל אדם אשר היה חבר המפלגה הנציונל-סוציאליסטית בגרמניה במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, ובפרט בין השנים 1919-1945. יש לציין כי כיום קיימות מפלגות ניאו-נאציות (ניאו = חדש) הדוגלות ביישום הערכים של המפלגה הנאצית המקורית בכל מיני מקומות בעולם (למשל: בארה”ב קיימת תנועות ניאו-נאציות המאמינות בעליונות הגזע הלבן).

האידיאולוגיה הנאצית מבוססת על 7 עקרונות יסוד.

א. תורת הגזע

ב. מרחב מחייה

ג. אנטישמיות

ד. עיקרון המנהיג

ה. עיקרון הלאומנות

ו. שלילת הסוציאליזם והקומוניזם

ז. שלילת הדמוקרטיה והליברליזם

עיקרון 1 – עיקרון תורת הגזע

חשוב מאוד להבין שהנאצים ראו את העולם בצורה שונה מאשר גורמים אחרים. הם לקחו רעיונות שהיו מקובלים באותה תקופה ואיחדו אותם לכדי עיקרון אחד ברור שנותן עליונות לגזע הארי, הגזע שאליו משתייך העם הגרמני לתפיסתם.
הנה כמה רעיונות שהנאציזם השתמשו בהם כדי לבסס את האידיאולוגיה:

דרוויניזם חברתי: במאה ה-19 התפרסמה בעולם עבודתו הרחבה של צ’ארלס דרווין, אבי תורת האבולוציה במסגרת ספרו “מוצא המינים”. הוא הטעים כי בעלי החיים מתפתחים בתהליך של ברירה טבעית, שבה החזק שורד – קרי הגזע שמצליח להסתגל לשינויים.
העל-אדם: מונח שטבע הפילוסוף הגרמני פרידריך ניטשה, אשר טען כי בעידן המודרני האל מת וכי על האדם להוציא מעצמו כמה שיותר יצירות אנושיות איכותיות. האדם הטוב הוא האדם שיוצר כמה שיותר דברים טובים – באמנות, במדע, בתרבות. זהו העל-אדם, ובשל תכונותיו אין להגבילו, ויש לאפשר לו להביא את האנושות לגבהים חדשים. יש לאפשר לו לצמוח על חשבון בני אדם אחרים.
הרעיון הלאומי: ראשיתו במאה ה-18. הרעיון שאומר כי בעולם קיימים לאומים שונים (עמים) הנבדלים בתרבותם, בשפתם, בהיסטוריה שלהם. לכל לאום הזכות לבית משלו – מדינת לאום עצמאית.

הנאצים ערבבו הכל לכדי תפיסת עולם אחת: 
בטבע קיימים גזעים של בני אדם, כמו בקרב בעלי חיים.
הגזע החזק ביותר הוא הגזע המייצר את נכסי התרבות הטובים ביותר.

הגרמנים, המשתייכים לגזע הארי, נחשבו אז למעצמה תרבותית – בפילוסופיה, במדע, באמנות. הנאצים ראו בכך עדות לעובדה שהגרמנים משתייכים לגזע הנעלה מכולם. זכותם לשלוט בעולם כדי להביא את האנושות לשיאים חדשים, ולנצל לשם כך את המשאבים שיש לעולם להציע.

על פי הנאצים, קיימים בעולם 3 גזעים:

א. יוצרי התרבות – הגזע הארי: זהו הגזע שהנאצים משתייכים אליו, לצד כל העמים הנורדים – ההולנדים, האוסטרים, העמים הסקנדינבים (השבדים, הדנים, הנורבגים). אלו העמים שניחנו בתכונות הטובות ביותר ונועדו לשלוט בעולם.

ב. נושאי התרבות – גזע העבדים: לגזע זה השתייכו כל עמי מזרח אירופה וחלק ממרכזה. מדובר בעמים הסלאבים – הרוסים, הקרואטים, ההונגרים, הבולגרים, הסלובנים, הפולנים וכו’. אלו עמים שנועדו לשרת את הגזע הארי. כל רכושם וכל המשאבים שלהם אמורים לשמש את הגזע העליון.

ג. הורסי התרבות – עמים ללא מדינה (בדגש על היהודים): עמים אלו, העמים חסרי המדינה, מנוונים את התרבות האירופית. הם מערערים את יסודותיה ויוצרים נכסים עלובים הפוגמים בתרבות הנעלה. לעמים אלו אין מקום בסדר האירופי החדש ועליהם להיעלם ממפת אירופה.

עיקרון 2 – מרחב המחייה

על פי עיקרון זה, כל השטח שבו חי גזע נושאי התרבות הוא מרחב המחייה הטבעי של הגזע הארי והעם הגרמני. לכן זכותו של הגזע הארי להשתלט על שטחו ועל משאביהם של העמים הסלאבים ולנצל אותם לטובתו. עיקרון זה נותן בסיס לשאיפות הטריטוריאליות של גרמניה במזרח אירופה.

המשך עקרונות האידיאולוגיה

עיקרון 3 – אנטישמיות 

מקום מיוחד באידיאולוגיה הנאצית תפסה העוינות כלפי היהודים. היהודים נחשבו לעם ערמומי, ללא מדינה, המסתנן לתרבות האירופית ומנצל אותה לצרכיו. הוא תופס משרות בכירות בכלכלה ומטה אותה לטובתו. קיימים הוגי דעות רבים ממוצא יהודי המזהמים את האקדמיה. היהודי הוא טפיל והוא העומד מאחורי האידיאולוגיות המודרניות – הקומוניזם והדמוקרטיה. באמצעותן הוא פועל מאחורי הקלעים כדי להשתלט על העולם בדרכי עורמה. יש לסלק את היהודים מעל דפי ההיסטוריה.

עיקרון 4 – המנהיג

על פי עיקרון זה, העם הגרמני צריך להישלט בידי אדם בעל תכונות נעלות, כריזמה ויכולת מנהיגות יוצאת דופן. אדם זה צריך לשלוט ללא עוררין. אין להגבילו בידי שום חוק. רצונו הוא החוק. קיימת חובת ציות מוחלטת למנהיג ואסור למתוח עליו ביקורת מכל סוג שהוא. 

עיקרון 5 – הלאומנות

כוחו של העם באחדותו ובאחידותו. אין משמעות לפרט ללא החברה. החברה היא שנותנת לפרט את המשמעות. כל החברה צריכה לעמוד כאיש אחד מאחורי המנהיג, ואין מקום לחופש ביטוי ולמתיחת ביקורת על המנהיג. כל ביקורת מחלישה את החברה ויש לפעול כדי למנוע דברי ביקורת.

עיקרון 6 – שלילת הסוציאליזם והקומוניזם

הערך המרכזי העומד בבסיס האידיאולוגיה הסוציאליסטית והאידיאולוגיה הקומוניסטית הוא ערך השוויון. הקומוניזם חותר לביטול המעמדות ולהקמת מדינה שוויונית עבור כלל האזרחים. הסוציאליזם חותר לקידום השוויון בקרב החברה באמצעות הקצאת משאבים על חשבון הכלל. בעיני הנאצים לא ייתכן שוויון בין מעמדות לנוכח תורת הגזע. הם ראו בכך אידיאולוגיות שמקורן ביהודים, וראו בקומוניזם איום גדול מאוד על עתידה של אירופה. הנאצים עקבו בדאגה אחר התפשטות האידיאולוגיה הקומוניסטית ברחבי אירופה, וראתה בה אויבת מרכזית. ברית המועצות הקומוניסטית נחשבה בעיני הנאצים ליריבה אסטרטגית. 

עיקרון 7 – שלילת הליברליזם והדמוקרטיה

הערך המרכזי עליו נשענת התפיסה הליברלית וכמובן צורת המשטר הדמוקרטית הוא ערך החירות. החירות היא ערך מרכזי בכלכלה וכמובן גם בצורת השלטון. הדמוקרטיה מקדמת חופש ביטוי ומנגנוני פיקוח וביקורת על השלטון. מבחינת הנאצים חירות היא ערך פסול, וכמובן הגבלת השלטון. הכלכלה כולה כפופה לרצון המנהיג, אין חופש ביטוי ואסור להגביל את השלטון. גם תפיסות אלו נחשבות להמצאה שמקדמים יהודים מאחורי הקלעים כדי להשתלט על העולם. לכן ראו הנאצים במעצמות הדמוקרטיות – בריטניה, צרפת וארה”ב יריבות אסטרטגיות. איבה מיוחדת שמרו הנאצים לבריטניה ולצרפת בעקבות הסכם ורסאי המשפיל (יפורט בפרק הבא).

עליית הנאצים לשלטון

https://www.youtube.com/watch?v=TMz4rPLiKWw

השאלה המרכזית הנשאלת היא כיצד הצליחו הנאצים להגיע לעמדת השלטון בגרמניה? כיצד חלק גדול מהציבור הגרמני היה מוכן לוותר על החירויות שלו לטובת שלטון דיקטטורי מוחלט? כיצד כל כך הרבה גרמנים הלכו שבי אחרי אדולף היטלר? 

כדי להבין זאת, יש להבין את המציאות החברתית – כלכלית – פוליטית ששררה בגרמניה בשנים שלפני עליית המפלגה הנאצית לשלטון.

תוצאות מלחמת העולם ה-1 והסכמי ורסאי
(השפלת הכבוד הלאומי הגרמני):

מלחמת העולם הראשונה התרחשה בשנים 1914-1918, ובמהלכה נלחמה גרמניה כחלק ממדינות המרכז (לצד האימפריה העות’מאנית ואוסטרו-הונגריה) במדינות ההסכמה – שכללו את בריטניה וצרפת (וגם רוסיה עד 1917, וארה”ב מ-1915).

גרמניה הפסידה במלחמה. 

התפתח מו”מ על הסכמי הכניעה של גרמניה, כאשר נשיא ארה”ב וודרו וילסון הציע תוכנית לשיקום אירופה (תוכנית 14 הנקודות של וילסון) וקרא לכונן הסכם שלא ישפיל את גרמניה.
אולם בריטניה וצרפת התעלמו מקריאה זו משום שרצו לוודא שגרמניה תשלם על נזקי המלחמה ורצו למנוע ממנה להתחזק שוב (הרי גרמניה שוכנת סמוך אליהן והן חששו מאוד מהתעצמותה).

במקביל התפטר הקיסר וילהלם השני מתפקידו ובמקומו הוקמה בגרמניה רפובליקה – רפובליקת ויימאר.
הסכם הכניעה הסופי נחתם בארמון ורסאי בצרפת ולכן קיבל את השם “הסכם ורסאי”. הסכם זה כלל כמה סעיפים קשים מאוד מבחינת גרמניה: 

א. פירוק צבא גרמניה והגבלתו לכוח מצומצם מאוד

ב. החזרת שטחים לצרפת שנכבשו במלחמה (בהם חבל אלזס ולורן)

ג. הטלת פיצויים כבדים על גרמניה שנפרסו לאורך 60 שנה!

העם הגרמני התקשה לקבל את ההסכם ומתח ביקורת קשה על ממשלת רפובליקת ויימאר שחתמה עליו. רבים ראו בהסכם חרפה עבור גרמניה ולכן כונה ההסכם “חרפת ורסאי”. רבים ראו ביהודים כאחראים לניסוח ההסכם, וכך התפתח מיתוס “תקיעת סכין בגב האומה” – שלפיו היהודים והקומוניסטים הם העומדים מאחורי ההסכם הקשה.

משברים כלכליים בגרמניה

בגרמניה התחוללו שני משברים כלכליים גדולים – הראשון מיד לאחר מלחמת העולם ה-1 וכתוצאה מהסכמי ורסאי. השני התחולל בעקבות הבורסה האמריקנית ב-1929.

המשבר הראשון (1919-1924)

בעקבות הסכם ורסאי נכנסה גרמניה למיתון עמוק. הפיצויים הגבוהים שנאלצה לשלם הובילה לעלייה קשה במסים. האבטלה גאתה, עסקים רבים נסגרו, האינפלציה עלתה בצורה ניכרת. הפלישה של צרפת לחבל הריין ב-1923 החמירה את המצב הכלכלי בגרמניה, אולם בשלב מסוים החלה גרמניה להתייצב כלכלית באמצעות הלוואות שלקחה מבנקים בארה”ב עם ריבית נוחה. חשוב לציין כי בתקופה שבה התייצב המצב הכלכלי כוחה של המפלגה הנאצית היה קטן. 

המשבר השני (1929-1933)

הבורסה האמריקנית קרסה, ובעקבותיה קרסו בארה”ב עוד אלפי בנקים. רשת ההצלה של הכלכלה הגרמנית קרסה, ואיתה גם הכלכלה הגרמנית. שוב מפעלים נסגרו, האינפלציה זינקה, מאות אלפים פוטרו וכמות המובטלים הגיעה תוך שנתיים ל-6 מליון מובטלים. בעקבות המשבר העולמי דרשה צרפת מגרמניה להחזיר את חובותיה בדחיפות. גרמניה לא יכלה להחזיר אותן, שמטה את חובותיה וכך בעצם כמעט לא הצליחה לקחת הלוואות חדשות מבנקים בעולם (כי מי רוצה להלוות למישהו שלא יכול להחזיר?). המפלגה הנאצית טענה כי היא זו שתצליח להוציא את גרמניה מהבוץ הכלכלי שבו היא הייתה. 

אי יציבות פוליטית ואי אמון בדמוקרטיה

המשבר הכלכלי הגדול של 1929 יצר כאוס פוליטי בגרמניה.
בזה אחר זה עלו בגרמניה קנצלר שונים בניסיון לייצב את השלטון בגרמניה: הקנצלר מילר התפטר ואחריו עלה לשלטון ברינינג. לאחר מכן הוא פוטר על ידי הנשיא הידנבורג ובמקומו עלה פון פאפן. המפלגה הנאצית צברה בינתיים כוח רב ובבחירות לרייכסטאג (הפרלמנט הגרמני) זכתה לרוב המושבים.
עדיין הנשיא לא רצה למנות את היטלר משום שזלזל בו. במקומו מינה את קורט פון שלייכר, שלא הצליח ליצור קואליציה רחבה (כלומר שרוב המפלגות בפרלמנט לא תמכו בו).

הופעל לחץ על הנשיא למנות את היטלר לקאנצלר לנוכח העובדה שהוא זוכה לתמיכת הציבור ולרוב בפרלמנט. כך קיוו להשיג יציבות פוליטית סוף כל סוף. היטלר גם זכה לתמיכה גדולה מצד תעשיינים בתחום הפלדה והמתכת.
כך מונה היטלר לקאנצלר גרמניה. 

חוץ מזה, יש לציין כי בקרב הממשל בגרמניה השיטה הדמוקרטית מעולם לא הייתה חביבה במיוחד – הרי היא נכפתה על גרמניה לאחר מלחמת העולם ה-1. היו פקידי ממשל רבים שהעדיפו את צורת השלטון הקיסרית. כך, במשך כל תקופת רפובליקת ויימאר היו כאלו שכינו אותה “רפובליקה ללא רפובליקאים”. 

וכך – לנוכח הכבוד הלאומי הפגוע, הייאוש בעקבות המשבר הכלכלי וחוסר האמון בשיטה הדמוקרטית כדרך פתרון, חיפש חלק מהעם הגרמני “דמות אב” שתוציא אותו מהמצב הקשה. עבור אותו חלק היטלר סימל הזדמנות גדולה לפתרון.