קלקידן -משימות

משימה 1:

-לדעתי קלקידן אינו צריך לשנות את שמו, כיוון ששם זה דבר מיוחד שהוריך הורישו לך באהבה.

במיוחד בשמות אתיופים שהם שמות יפים ומיוחדים זה הכי חשוב לשמור על השם ועל מורשתיך, השם שלו הוא מה שמקשר אותו לאתיופיה, לביתו ולמקום בו גדל.

משימה 2:

-קלקידן לדעתי אתה צריך להישאר אצל משפחת תורג’מן, שיכולים לספק לך מקום לינה אוכל ולימודים. אם תחליט ללכת לירושלים יהיה לך יותר קשה למצוא מקום לינה, לימודים אוכל ואולי עבודה. אבל אם אתה מרגיש לא נוח שם ושאתה צריך ללכת משם אז “לך על זה” תעשה מה שאתה חושב שטוב לך.

משימה 3:

-הטענה של יגל סדן, היא שסיפורו של קלקידן אינו אמין. שאף ילד לא יוכל לחיות ככה מבלי להישבר מפעם לפעם, כמו שיגל כתבה “קלקידן הספרותי אינו מתייאש לרגע,אינו נופל,אינו בוכה. האם דמותו יכולה להיתפס אמיתית”.

-אני מסכימה עם דברי יגל סדן, כל הסיפור בקלקידן ישנם קטעים שהם טיפה רחוקים מהמציאות או לפחות מאיך שאני חושבת שהמציאות צריכה להיות, איך שהם חושבים שיצליחו לתפוס את דובי ולמה הם לא מערבים משטרה, כל נער רגיל גם לא היה חושב לעשות מעשה כזה בשביל כסף, וכל דרך ההתמודדות של קלקידן טיפה לא מציאותית. במקום לחיות את הרגע חלמו לטוס לאתיופיה לסבו הוא חושב על העתיד שלא כמו נערים רגילים המתרכזים בהווה. לדעתי במצבו קלקידן צריך לחיות את חייו כנער רגיל או לנסות לחיות כך.ולכן הייתי אומרת שקלקידן טיפה יותר מידי דמיוני.

משימה 4:

-כעולה מאתיופיה לקלקידן יש שם אתיופי שלא קל לבטא. אנחנו רואים שבכל מהלך הספר או לפחות בהתחלתו של הספר, אנשים שואלים את קלקידן על שמו מה המשמעות ולמה הוא לא משנה את שמו לשם יותר ישראלי וקל לבטא.

בעיה נוספת היא בעיית הכסף, כמו שאנחנו יודעים מעטים מהאתיופים מתפרנסים במדינה בצורה טובה, ואביו של קלקידן לא כל כך מצליח להתפרנס טוב, במיוחד אחרי שהשקיע את רוב כספו בעסק עם דובי. קלקידן מתבייש בעוני שלו, הוא לא מביא חברים הביתה מסיבה זאת, אחותו לא יכולה להשיג בגדים מתאימים למסיבת הסיום שלה ואחיו לא יכול לאכול שוקולד פשוט מה שיש לרוב הילדים בארץ.

משימה 5:

1.הפרשה קרתה בשנת 1996.

2.סיבת השמדת מנות הדם היא החשש שהתורמים האתיופים נגועים במחלות הנפוצות יותר באתיופיה.

3.יוצאי אתיופיה כעסו על העובדות שהתייחסו אליהם כהי העור, בין אם נולדו בישראל או באתיופיה, שהסתירו מהם את הכוונה להשמיד את תרומת דמם מבלי להשתמש בה. יוצאי אתיופיה ביטאו את כעסם בזריקת אבנים, מקלות וברזלים.

4.עצתי למשרד היא לספר לאתיופים על הסיבות שאינם יכולים לתרום דם, ולבדוק מי נשאי מחלה ומי לא.

משימת סיכום

דעתי על סיום הספר:

1.לדעתי הסיפור נגמר באופן קצת עצוב כיוון וקלקידן לא קיבל את “הסוף הטוב” שלו, אחיו סולומון  עדיין לא יכול לגור איתם אלא בפנימייה רחוקה וסביו לא מוכן לעזוב את אתיופיה ולגור איתם. בנוסף העוני עדיין קצת מכביד עליהם, אבל לכן זה מעיד כי הספר הוא סיפור מציאותי ושלא הכל טוב בחיים.

מכתב לממשלה ומשרד הקליטה:

2.לממשלה ומשרד הקליטה,

המכתב הזה מוקדש לכבוד בעיות העולים החדשים בארץ. כמו שאתם יודעים ישנם מספר גדול של עולים חדשים בארץ, רובם אתיופים אשר לא מקבלים יחס ועזרה גדול מהממשלה ומשרד הקליטה. לי ישנם מספר הצעות היכולות לעזור בנושא המדובר.

הראשונה להציב הכל עיר מספר משרדים מטעם משרד הקליטה שיהיו יותר פתוחים ונגישים ועולים.

השנייה כמו שנראה רוב העולים החדשים מתקשים למצוא עבודה להתפרנס כמו שצריך, לכן אני ממליצה שאל כל מספר משפחות יהיה אדם אשר יטפל בכמות משפחות קטנה הצריכות צומת לב גדולה יותר מהשאר, כגון: משפחות שכולות, משפחות רבות ילדים וכו’…

ראיון לדמות:

3.ראיון לדמות קלקידן:

-קוראים וקוראות היום ראיון מיוחד עם נער שעבר הרבה  בחייו, נער שאף פעם לא וויתר, נעכר עם נחישות ואהבתו למשפחתו, קלקידן מלקו.                                                          

מראיין: 10  שנים אחרי הסיפור המרגש שקרה בחייך, רצינו לשאול אותך כמה שאלות.

איפה אתה גר ובמה את עובד כיום?

“כיום אני גר בירושלים עם חברתי נופר ,אני  עובד בתור זמר בצמד עם ניסים תורג’מן חברי מאותה התקופה בפתח תקווה, אני נפגש עם ילדים שהם ומשפחתם עולים חדשים ונהנה להקשיב ולפתור להם את בעיותיהם”.

מראיין:בתור צמד אתם עושים הופעות,איזה סגנון מוזיקה אתם שרים ומי קהל היעד שלכם?

“אנחנו עושים הופעות לאירועים וחתנות, לרוב אירועים של אתיופים כיוון שאנחנו שרים הרבה שירים הקשורים לאתיופיה ושירים מתורגמים מאמהרית, אך היה מספר פעמים להזמינו אותנו לבתי ספר ולמעדוני נוער”.

מראיין:ספר לנו קלקידן מה עשית בצבא?

“תקופת השירות הייתה תקופה טובה בשבילי, שירתתי במשמר הגבול עם אנשים מקסימים ומלאי חיים. תקופה בה יכולתי להגן על המדינה שלי ועל המוצא שלי, ואני שמח שהיה לי האפשרות לעשות זאת”.

מראיין: אני חושב שאותי  וכל קוראי הספר מעניין מה קרה למשפחתך במהלך השנים?

“אז כפי שאמרתי אני עברתי לירושלים, אבי פתח עסק גינון מוצלח בפתח תקווה, וגר עם סבי שעלה לארץ לפני שנתיים זקנותו.

אחי סלומון משרת בצבא אחרי שסיים את לימודיו בהצלחה.

אבזה הפכה להיות מדריכת נוער בעקבות רונה שעזרה לה מאוד בדרך. אני ורונה עד היום בקשר חזק ואני מודה על כל מה שעשתה בשבילי”.

מראיין: האם חזרת שוב לאתיופיה?

“כן, חזרתי לאתיופיה פעמיים, בפעם ראשונה לפני שמונה שנים טסנו אני ואבזה, לבקר את סבא כיוון שהיה חולה ולא יכל לטוס לארץ. ובפעם השנייה טסתי לבד לפני כחמישה שנים לטיול שורשים בכל רחבי אתיופיה, עורך הטיול היה חודש וחצי ובטיול הזה פגשתי לראשונה את נופר”.

מראיין:תודה רבה, קלקידן על ראיון מעניין ונפלא!!