מקץ עשרים שנה

 פעם בשכונה חשוכה ואפלה בניו יורק הסתובב שוטר האזור ברושם רב .השוטר עושה רושם רב מתוך הרגל ולא בשביל להשוויץ בזה.

כי הצופים היו מעטים . השעה הייתה כמעט עשר בלילה הייתה רוח רוח קרירה המראה שברוב הולך לרדת גשם היא רוקנה את הרחוב מאדם.

תוך כדי הליכה השוטר בדק כל דלת ,מנופף בתנועות מהירות וחדות באלה שלו. ומסתכל ומתבונן ברחוב השקט .בגלל הליכתו הרשמית נראה השוטר כשומר שלום

עקב מזג האוויר הסגרירי האנשים מהרו כמה שיותר חזרה לבתיהם. אך אפשר היה לראות אורות של חנות סיגרים פתוחה במשך כול הלילה .אך רוב הדלתות היו שייכות לבתי עסק.

 פתאום השוטר האט את צעדיו כשהוא עומד בפתחה של חנות חשוכה לכלי מתכת עמד השוטר הבחין בגבר עם סיגר כבויה. כשהשוטר התקרב אל האיש. האיש התחיל לומר: ”הכול בסדר שוטר” אמר האיש בביטחון רב .איש המשיך לומר : ”אני בסך הכול מחכה לחבר שקבעתי להיפגש אתו לפני עשרים שנה נשמע מוזר ומצחיק נכון”? 

אז אני אסביר לך כדי שלא תחשוב שאני סתם עובד עליך .אז ככה לפני זמן מה הייתה כאן בשם: ”מסעדת ג’ו בריידי הגדול” . והשוטר עונה : :”נכון , היא הייתה קיימת עד לפני חמש שנים ”. והאיש משיב: ”כן אתה צודק היא נהרסה ”. ופתאום האיש לקח את הסיגר והצית אותה . האור שיצא מן הסיגר חשף פנים חיוורים ,לסת מרובעת , עיניים חדות וצלקת קטנה שיצאה מהגבה הימנית .בסוודר היה נעוץ יהלום בזווית מוזרה. האיש החל לומר : ”לפני עשרים שנה סעדתי במסעדת ג’ו בריידי הגדול עם ג’ימי וולאס החבר הכי טוב שלי וגם האיש הכי ישר ונאמן שהכרתי . אני וג’ימי גדלנו כאן בנו-יורק היינו ממש כמו אחים מרוב חברות הדוקה וקרובה באותה תקופה אני הייתי בן שמונה עשרה וג’ימי היה בן עשרים ”. 

האיש המשיך ואמר : ” למחרת התכוננתי לצאת למערב להרוויח כסף .לא יכולתי לקחת אתי גם את ג’ימי הוא חשב שנו יורק הוא המקום היחיד בעולם .ובאותו לילה אני וג’ימי החלטנו להיפגש כאן במסעדה בדיוק בעוד עשרים שנה באותו תאריך ובאותה השעה .והחלטנו בנוסף שאחרי עשרים שנה כל אחד מאיתנו ישתף אחד את השני על החלומות וההצלחות שהוא השיג בזמן ארוך כול כך . השוטר אמר: ”סיפור מעניין ”.והשוטר המשיך : ”ובמשך השנים קיבלת איזושהי ידיעה על החבר שלך מאז שנפרדתם ”?  והאיש ענה : ”כן , במשך פרק זמן מסוים שלחנו אחד לשני מכתבים”. והמשיך: ”אך תקופה זו הייתה של שנה -שנתיים הפסקנו להתכתב ומאז לא ידוע היכן הוא נמצא כרגע” . ואתה יודע המערב הוא מקום גדול ועצום ואני הייתי עסוק בפלאים שלו וג’ימי היה לו פחות ביטחון הוא תמיד העדיף את נו יורק שזה מקום שכול התושבים בו הם כמו עכברים המסתתרים במחבואם . אבל תמיד ידעתי שאחת התכונות של ג’ימי היא שאפשר לסמוך עליו ”.

האיש המשיך ואמר : ”הוא היה האיש הכי נאמן וכנה שהכרתי אני ממש מקווה שהוא בחיים ושהוא יבוא לפגישה ” .השוטר פתאום ראה את האיש מוציא שעון יפה גדול ומשובץ כולו ביהלומים. והאיש הכריז : ” השעה עכשיו בדיוק עשר ”. והאיש המשיך ואמר : ”זאת בדיוק השעה בה אני וג’ימי נפרדנו כאן בפתח המסעדה ”. השוטר שואל את ג’ימי : המצב הכלכלי השתפר ונעשה גבוה יותר במערב ”? והאיש עונה ?: ועוד איך השתפר ואני מקווה שמצבו של ג’ימי השתפר בהרבה הייתי צריך במערב להילחם עם האנשים החכמים ביותר וג’ימי לא יכל היה לעשות זאת”.והשוטר אמר: טוב , היה לי נעים לשוחח אתך אדוני אני אמשיך מכאן יש לי הרבה עבודה לעשות ואני מקווה שידידך אכן יבוא לפגישה .

והאיש אמר : ”לילה טוב שוטר ”! והאיש עמד עם הסיגר והמשיך להמתין עברו עשרים דקות ופתאום הוא רואה איש גבוה עם מעיל ארוך והאיש בא ופנה אליו ואמר : ”אתה בוב ”? והאיש בפתח שאל ”ואתה ג’ימי וולס ”? והאיש התרגש ושמח לפגוש שוב את חברו הטוב . והאיש אמר : ”בוב היה ברור שאמצא אותך כאן אם אתה לא מתת שם במערב ממש חבל שהמסעדה נהרסה הלוואי והיא הייתה קיימת והיינו סועדים יחד שוב איך היה במערב ”? . האיש ענה : ”היה מעולה כול מה שביקשתי השגתי . אתה ממש השתנת בחיים לא חשבתי שתגבה באינץ’ או שניים ”.

והאיש ענה : כן גבהתי באינץ’ או שניים ”. ובוב שואל אותו : ”איך שיחק לך המזל בנו יורק ”? והאיש ענה: פחות או יותר קיבלתי משרה ולשכה בעירייה בוא נצא לנו יחדיו למקום שאני מכיר מאוד טוב ונשוחח על הימים הטובים”.וכך הלכו בוב וג’ימי יחדיו ברחובות ושניהם עומדים לילד חנות למוצרי חשמל ושינהם מסתכלים אחד על השני ופתאום בוב מסתכל על האיש ואומר : ”אתה ממש לא ג’ימי וולס אני יודע שעשרים שנה הן זמן ארוך אך לא כדי לשנות חוטם רומאי לאף פחוס”. והאיש עונה: אתה צודק אני באמת לא ג’ימי וולס אני סתם שוטר ואתה נמצא במעצר עשר דקות ומישהו רצה שאני אדאג שתקבל את זה באופן אישי”.