מקץ עשרים שנה

השוטר האזורי הלך במעלה השדרה, השעה הייתה כמעט עשר והרחובות היו ריקים.

השוטר הלך ברחוב אשר היה ברובו חשוך מפני שהחנויות בו היו סגורות למעט מספר חנויות שהיו פתוחות כל הלילה, אך רוב הדלתות היו שייכות לבתי עסק אשר היו סגורים כבר ממזמן.

כאשר עבר חצי רחוב, ראה בפתח של חנות איש עם סיגר כבוי, וכאשר השוטר התקרב התחיל לדבר האיש:

“הכול בסדר, שוטר , אני פשוט ממתין לחבר. זאת פגישה שנקבעה לפני עשרים שנה מצחיק לא? אני יסביר לך”

המשיך האיש המסתורי:

“לפני זמן מה הייתה כאן מסעדה בשם ג’ו בריידי הגדול”

“עד לפני חמש שנים, עד שהיא נהרסה”

האיש שבפתח הדליק את הסיגריה והאור גילה פנים חוורת לסת מרובעת עיניים חדות וצלקת זעירה לבנה ליד הגבה.

הלילה לפני עשרים שנה סעדתי במסעדה הזו עם חברי ג’ימי וולס, הטוב בחברי והבחור הטוב ביותר בעולם.

גדלנו יחד בניו יורק, ממש כמו שני אחים.

אני עברתי מכאן כדי להשיג קצת כסף אך ג’ימי לא רצה הוא חשב שזה המקום היחידי עלי האדמות.

באותו הלילה החלטנו להיפגש כאן שוב, חשבנו שלפחות אחד מאיתנו יגשים את החלומות שלו.

“סיפור מעניין” אמר השוטר “עבר די הרבה זמן מאז הפגישה לא דיברתם מאז הפעם האחרונה?”

“במשך זמן מה היינו בקשר מכתבים, אך לאחר שנה שנתיים זה נפסק.”

אך האיש ידע שהוא לעולם לא ישכח את חברו הטוב, כי הוא תמיד היה ותמיד ישאר הבחור הכי כן והכי נאמן.

“עברתי מרחק כה גדול” אמר האיש “אם חברי יופיע כאן זה יהיה שווה את זה”

“הלך לך טוב עם עסקיך במערב לא?”

“בוודאי, אני מקווה שגורלו של חברי היה טוב כמו שלי”

“השוטר נופף באלתו ואמר “אני אמשיך בדרכי, אני מקווה שחריך יגיע בזמן”

“אני אתן לו חצי שעה אם ג’ימי עדיין חי הוא יגיע”

“לילה טוב אדוני” אמר השוטר.

לאחר שהשוטר הלך עברו עוד כמה אנשים ברחוב החשוך, רובם היו זעופים ודמומים.

הצווארון של המעיל שלהם היה מורם וידהם היו בכיסים.

ורק איש אחד עומד בכניסה לחנות לממכר כלי מתכת מחכה לאיש אשר יגיע כדי שיוכלו לקיים את המפגש אשר נקבע עשרים שנה לפני כן.

לאחר עשרים דקות, הגיע מישהו בהליכה מהירה ושאל “אתה הוא בוב?”

“אתה ג’ימי וולס?” שאל האיש שבפתח

“אני לא מאמין זה באמת אתה בוב!!”

“חבל שהמסעדה נהרסה, חבל היינו יכולם לסעוד בה כיום, אז איך היה במערב ידידי?”

“היה מאוד נחמד עבורי, כל מה שרציתי קיבלתי. ואיך היה בניו יורק?”

“גם פה נחמד פחות או יותר יש לי משרה בעירייה”

שני הגברים המשיכו ללכת ברחוב אל מסעדה קטנה שפתוחה.

וברגע שהאור נדלק הסתכלו השניים אחד בשני.

ומיד הבין איש המערב שמי שאיתו הוא לא ידידו ג’ימי וולס “עשרים שנה הם זמן ארוך אך לא עד כדי לשנות חוטם רומאי לאף חרום”.

“לפעמים עשרים שנה יכולות לשנות אדם טוב לרע”

“אתה נמצא במאסר במשך עשר דקות בוב ‘החמקמק’ שיקאגו חשבה שהסתננת אלינו”

ולאחר מכן מעט לפני שבא לקחת אותו השוטר נתן לו פתק מהחבר הטוב שלו ג’ימי השוטר האזורי.

“בוב

הגעתי בזמן למקום המיועד. כשהדלקת את הגפרור להצית את הסיגר, ראיתי שפניך הם פני האיש המובקש בשיקאגו. משום מה , לא יכולתי לעשות זאת במו ידיי, לכן הלכתי ושלחתי שוטר חרש לבצע את המלאכה.

ג’ימי