רקע

משהחלו להתברר ממדי השואה, ומאות אלפי פליטים יהודים ניצולי התופת הגיעו לאירופה, נוצר צורך דחוף למצוא פתרון למצוקה היהודית.

יהדות ארץ ישראל

אנשי היישוב היהודי בארץ ישראל יחד עם יהודי העולם, פעלו במרץ לקידום הרעיון של מדינה יהודית בארץ ישראל במגוון דרכים.
הפעילות התמקדה במישור המדיני הבינלאומי, בהגברת ההעפלה הבלתי חוקית לארץ, ובפעילות נרחבת של המחתרות בארץ כנגד השלטון הבריטי.

המצב בארץ וקבלת ההחלטה

עם הסלמת המצב הביטחוני בארץ ישראל, העבירו הבריטים את שאלת המנדט הבריטי בארץ להחלטת ארגון האומות המאוחדות (האו”ם).
האו”ם מינה את ועדת אונסקו”פ במאי 1947, לבחון את המצב בארץ ישראל.
הוועדה המליצה על חלוקת הארץ לשתי מדינות, וההמלצה הועברה לעצרת הכללית של האומות המאוחדות להכרעה.

בכ”ט בנובמבר 1947, לאחר הצבעה דרמטית, התקבלה ההחלטה על חלוקתה של ארץ ישראל לשתי מדינות- מדינה יהודית ומדינה ערבית – כאשר ירושלים תישאר תחת מנדט בינלאומי.
ההחלטה התקבלה ברוב של 33 מדינות, כולל ארצות-הברית וברית-המועצות, מול 13 מדינות שהתנגדו. ביישוב היהודי בארץ ישראל ובקהילות היהודיות ברחבי העולם הייתה התרגשות רבה ושמחה אדירה. הערבים לעומת זאת התנגדו להחלטה ולא רצו לקבלה.

ההכרזה על המדינה

למרות התנגדות הערבים, הכרזת העצמאות של מדינת ישראל נערכה ביום שישי, ה’ באייר ה’תש”ח, 14 במאי 1948 בעיר תל אביב, בבית דיזנגוף שבשדרות רוטשילד 16.
מדינות ערב לא שמחו מהחלטת החלוקה ולכן למחרת ההכרזה פלשו צבאותיהן של חמש מדינות ערב לישראל, והחל השלב השני של מלחמת העצמאות.

ראו סרטון קצר המתאר את התקופה שהייתה סביב הקמת המדינה