יומן קריאה – שים פס רחב

יומן קריאה – שים פס רחב

פנינה אריאל

זייץ מקסים

ט’4

קצת על הדמויות

אלעד, גיבור הסיפור, מגיע ממשפחה רגילה עם שני הורים ו4 אחים.
משפחה מאוד מאוד נחמדה, שאוהבת לארח משפחות חדשות שרק הגיעו ליישוב וגם אנשים בביתם.

אלעד, תלמיד בחטיבת הביניים, מתמודד עם קשיי קואורדינציה, שמקשים עליו גם בחיים החברתיים.

שאלת חובה

סעיף ראשון – הדמות שבחרתי הוא אלעד, אלעד הוא הדמות הראשית בסיפור,  לאלעד יש מאבק עם עצמו וגם עם סביבתו, לאלעד יש קושי בקואורדינציה והוא מתמודד עם זה כבר מגיל קטן. כבר בילדותו, אמו הייתה שולחת אותו למרפאה בעיסוק כדי שילמד איך לעשות פעולות רגילות, ובזכות זה הוא הצליח ללמוד לשחק כדורגל, שבכדורגל היה לו קשה לבעוט בכדור בצורה רגילה ולהצליח להשתלט עליו, כדורסל, בכדור הוא לא היה יכול לכדרר בצורה רגילה את הכדור,וגם תוך כדי ריצה.

באופניים הוא היה אחרון הילדים שידע לרכב על אופניים, מכיוון שבעיות הקואורדינציה היו מלוות כגם באי שיווי משקל.

היה קשה להשתלב בחברה בהתחלה בכך שכל הילדים למדו לרכב על אופניים ושיחקו כדורגל והוא לא, אבל בזכות המרפאה שהלך אליה מגיל קטן, הצליח להשתלב בחברה בקלות רבה.

סעיפי בחירה

סעיף 3 – בסיפור היה קטע שהמשפחה של גיבור הסיפור – אלעד, הכניסו לביתם

משפחות שרק הגיעו לקיבוץ שלהם – נווה-אוני.

“גם השבת החליטו הורי ואני לארח את אחת מהמשפחות החדשות שבאו להתגורר ביישוב”

הקטע הזה בסיפור נתן לי תחושה של:

אהבה – מכיוון שאני אישית אוהב להכניס אורחים לביתי והקטע הזה ממש חימם לי את הלב.

תשוקה – הקטע הזה הרגיש לי כשתשוקה מכיוון שאני גם ממש ממש רוצה להכניס אורחים לבית שלי מתי שאני יכול וזאת הרגשה ממש כיפית.

אומץ – לפי דעתי בקטע הזה הם גם היו מאוד מאוד אמיצים, כי אלה משפחות שרק הגיעו ואין הרבה שעושים את זה ומבחינתי זה ממש אמיץ מצד המשפחה שמארחת.

סיפוק – הקטע הזה נתן לי סיפוק מכיוון שאין הרבה משפחות שמסכימות להכניס הביתה משפחות אחרות או אנשים שהם לא מכירים, וגם בספרים זה לא קורה הרבה, ובגלל זה הקטע ממש סיפק אותי.

הוקרה – הרגשתי גם הוקרה בקטע הזה מכיוון שלפי דעתי, צריך להוקיר את המשפחה, מכיוון שאלה משפחות שרק הגיעו, והמשפחה שמארחת יכולה ממש להראות להם שהם הגיעו לקיבוץ נחמד שבו תמיד אפשר לסמוך אחד על השני.

סעיף 4 – בחרתי באלעד, גיבור הסיפור, והוא עורר בי הזדהות מכיוון שעם קשיי הקואורדינציה שלו, הוא לא ויתר והוא תמיד הלך וניסה לעשות הכל כדי להשתלב

עם חבריו ובסביבה.

“מצאתי שעות שבהן הרחובות והשבילים ריקים. התאמנתי, נפלתי, קמתי, וניסיתי שוב ושוב ושוב, עד שהצלחתי. אולי תקעת אותי עם הקשיים האלה, אמרתי לאלוקים מידי פעם, אבל אני דווקא אצליח!”

גם אלעד לא ויתר בכך שבתחילת הסיפור, הוא וחברו עידו, ארגנו הפתעה לטקס יום העצמאות, וההפתעה השתבשה, ההפתעה הייתה כלוב של יונים שהוא וחברו יפריחו לקראת סוף הטקס מול עיני הצופים בטקס.

“משהו כאן מאוד מוזר. מילא, יונה אחת קצת עייפה, אבל ארבע יונים חצי

מעולפות? שעידו יעבור לסדר היום. אני – לא.”

 הזדהיתי מאוד עם אלעד פה בשני הקטעים מכיוון שגם אני מכיר את עצמי כאדם שלו מוותר, ואף פעם לא מפסיק עד שאצליח, אף פעם לא קרה לי מקרה שוויתרתי, תמיד ניסיתי וניסיתי, ואף פעם לא התייאשתי, עד שהשגתי את מטרתי.