יאנקו מעיר התחתית עבודה בספרות

יומן קריאה יאנקו מעיר התחתית
מגישים:עידן עטר ורואי ולנטיהדמות שבחרנו היא שוקה כי אחנו רואים הזדהות אם הדמות,בהתנהגות שלו בזה שהוא עושה שטויות,משתולל ומשחק גם אנחנו ילדים שאוהבים לעשות שטויות ולהשתולל. עידן מתחבר לדמות של שוקה בגלל שבסיפור שוקה מחובר לאמא שלו וגם עידן מחובר לאמא שלו. רואי מתחבר לשוקה בצורה אחרת בגלל שלשוקה אין אבא ולרואי אין אמא.

היומן של שוקה
היום הגעתי לקיבוץ ופגשתי את יוחאי ניסיתי להתחבר אליו נראה כי הוא הילד המקובל ביותר בחבורה יוחאי ואני התחברנו מהתחלה והיה נראה שהוא אוהב אותי ואת הצחוקים שלי ואהבנו לעשות שטויות ביחד.
היום אני נוסע לחולון לבקר את אימי. כשהגעתי אליה גיליתי שיש לה חבר והתבאסתי בגלל שלא רציתי שיהיה לה חבר. ישבנו לאכול ארוחת צהריים והחבר שלה כאילו הוא אבא שלי ואמר לי מה לעשות,הוא התנהג בשטלתנות. היום חזרתי לקיבוץ ואין לי כוח לאף אחד ואני מתגעגע לאמא שלי.היום יוחאי אמר משהו על אמא שלי והלכתי איתו מכות אבל השלמנו.
היום עברנו לחיפה בגלל המלחמה שמו אותנו בבית נטוש בלב העיר התחתית של חיפה.התושבים הערבים שבחרו השאירו את כל רכושם. ומצאנו בבית שנעשה שלנו רהיטים מפוארים שמעולם לא ראינו. רוב הבתים סביב היו ריקים ורק פה ושם החלו להתמלא פליטים מארופה .אני ויוחאי הרבנו הרבה לשוטט בעיר התחתית ובנמל שהיה לא רחוק מאיתנו. לפעמים הלכנו להתרחץ בים ליד בית החולים הממשלתי וחיבלנו תחבילות כדי להשיג כמה גרושים אחדים כדי לקנות שלגונים ירוקים בטעם מנטה. קפואים ומדיפים ריחות מרירים צוננים.אם הצלחנו להשיג סכומים גדולים יותר הלכנו להצגות יומיות בקולנוע.
היום אני ויוחאי רצנו שנינו דרך חצרות,מקפצים מעל גדרות,עוברים בין פריצות ופתאום מצאנו את עצמנו בחצר רחבה ועץ זית צומח בה.בצל העץ ישב נער על כיסא גלגלים הוא היה רזה מאוד,הבגדים שלו היו כהים ועל ראשו המחודד חובשה כומתה שחורה. על ענף הזית היה תלוי כלוב גדול ובו תוכי. עמדנו לפני הנער מתנשפים ומתנשמים. כשהנער נעץ בנו את מבטו, קפא הצחוק על שפתינו ועמדנו מולו מבלי לדעת מה נעשה. התוכי הירוק הוא זה שהציל את המצב. התוכי צרח איזה מילה בשפה לא מובנת. תיאדור אמר לכם שלום אמר הילד במבטא קשה.הילד שאל אותנו אם אנחנו יודעים לשחק שח יוחאי אמר שהוא הוא יודע והשניים שיחקו. אני אוהב יותר משחקים כמו שוטרים וגנבים או מחבואים אמרתי.משחקים כאלה אני לא יכול אמר יאנקו. אני שתקתי מבושה ולא ידעתי מה להגיד.
יוחאי ויאנקו דיברו על דברים משעמעיםכמו שח,פילוסופיה ומדע. אני הצעתי ללכת להתרחץ בים אני יכול ללכת לשם אמר יאנקו אולי בפעם אחרת אמר יאנקו עוד מעט אמא שלי צריכה לחזור הביתה. יש לך רק אמא שאלתי. כן אמר יאנקו אבא שלי מת במלחמה הגרמנים לקחו אותו והוא לא חזר. יאנקו הלך ושאל אם נבוא עוד אמרנו נבוא.
ומאותו יום אנחנו באים לבקר את יאנקו כמעט כל יום. הוא היה מצפה לנו בצל העץ ולידו תלוי תיאדור.היינו יושבים על האדמה,משוחחים שומעים את דבריו על ספרים שקרא. מידי פעם אני ויוחאי הצענו לו לבוא איתנו לטיוליםבעיר אני אמרתי שנוכל לדחוף את הכיסא אפילו לים יאנקו אמר הייתי רוצה לראות את הנמל את האוניות,את החוף.אמא שלך מרשה לך ללכת איתנו שאלתי. לא היא מפחדת שיקרה לי משהו רע.היא רוצה שאהיה כל היום רק כאן.אני לא מבין את האימהות אמרתי פעם חשבתי שכל אמא יודעת מה טוב לבן שלה,היום אני לא כל כך בטוח בזה. אמא שלי סבלה יותר מידי בחיים אמר יאנקו. שנות המלחמה עברנו עלינו ביחד. תמיד היה עליה לדאוג וזה היה קשה מאוד. לא נותר לה דבר מלבדי. את כל המשפחה הרגו הנאצים. הסבל הרב שעברה הפך אותה לפחגנית תמיד היא חוששת מכל דבר. גם עכשיו לא קלה. היא צריכה לעבוד כל היום כדי שיהיה לנו מה לאכול. הצעתי שאני ויוחאי נבוא מוקדם בבוקר לקחת את יאנקו לפני שאמא שלו חוזרת. אולי נעשה את זה באחד הימים אמר יאנקו.
היום אני ויוחאי הקדמנו לבוא אל חצר ביתו של יאנקו הוא ציפה לנו בכיסא הגלגלים שלו. יוחאי פתח שער החצר ואני הסעתי את כיסא הגלגלים של יאנקו קדימה. התחלנו ללכת לכיוון הים.בוואדי היווני שלושתנו מחזה מוזר,שני נערים לבושים במכנסיים קצרים וסנדלי עור,הודפים כיסא גלגלים ממתכת, שעליו יושב נער שחובש כומתה שחורה ועוטה מעיל שחור. יאנקו אמר שהוא שומע צפירה של אוניה והתרגש. הגענו לחוף הים דחפנו את כיסא הגלגלים ממש עד קו המים. אני אשב אם תיאדור אתם לכו להתרחץ אמר יאנקו.
שאני ויוחאי הבטנו אל החוף ראינו את כיסא הגלגלים ניצב בודד על החוף,לאחר שעה ארוכה שנהננו חזרנו אל החוף. שעת הצהריים הגיעה והתחלנו לדחוף בחזרה את כיסא הגלגלים לביתו של יאנקו, פעם אני דוחף פעם יוחאי. צריך למהר אמר יאנקו אמא שלי עוד מעט חוזרת הביתה. פתאום בבת-אחת, רעש של אזעקה התקפת אויר צעקתי מטוסי האויב באו להפציץ את הנמל. פניו של יאנקו הלבינו מאוד. שוב פצצות קרא בפחד אני התחלתי לדחוף את הכיסא במהירות ויוחאי מאחורי. יאנקו ישב כמעולף על כיסא. כשהגיעו אלינו רעמי הפצצות. יאנקו עזב את הכלוב ותפס את ראשו בשתי ידיו מכסה את עינו, למרבה המזל יוחאי הספיק לתפוס את הכלוב. הגענו אל המקלט.
כבר אחת קרא יאנקו אמא שלי חזרה מעבודה, אני התחתי להסיע את כיסא הגלגלים במהירות נתקלתי לפעמים באנשים אך לא עצרתי. הגענו לרחוב של יאנקו ראינו חבורה של פליטים במרכזתם אישה זרה צועקת בשפה של יאנקו. כשאישה התקרבה אלינו ראתה יאנקו ועצרה לידינו צועקת עלינו. פתאום אמו של יאנקו סטרה לי. יוחאי הביט בי כי ידע שבדרך כלל אני מחזיר .התסכלתי באישה במבט קשה והסתובתתי והלכתי.לא החזרתי כי ידעתי שזה היה מתוך דאגה לבנה.