יאנקו מן העיר התחתית-הגרסה המחודשת

בחרנו ששוקה יספר את הסיפור מנקודת מבטו משום שבלי קשר התחברנו אליו ורצינו לספר את הסיפור החדש בסגנון של הילדים המופרעים של היום(ערסים) וזה מתאים לאופיו של שוקה וזה טוב שהוא יספר את הסיפור כי זה רק יעזור לנושא.

 בנוסף שינינו את השמות של הדמויות ל:

את תיאודור התוכי החלפנו למקס הכלב.

את יאנקו החלפנו לדור 0 שם גם חדש וגם קצת מיושן- מתאים לאפיונו החכם, הוא

לא ילד מופרע.

את המספר החלפנו לאביב-אפללו קרא לאביב במלעל ודור קרא לו אביב במלרע.

את שוקה החלפנו לאפללו-זה שם משפחה לבטא שהאיפיון שלו “ערסי” והתנהגות .מופרעת למרות שאמא שלו קראה לו יוסי

.אלו היו ימי עמוד ענן. גרנו ליד עזה באותו הזמן העבירו אותי לתל אבי כי שם יותר בטוח. באותו הזמן החלו כל ענייני הגירושין. אמא אמרה שאבא היה מרביץ לה וזה היה נכון, אבל אבא היה מתנגד, שנאתי אותו. אז שירותי הרווחה העדיפו שבפינוי אעבור לגור לבד עד שיבינו מה המצב מ אני מתגעגע לאמא שלי, אני נודר שאני אהרוג על מי שידבר עליה.

החיים בתל אביב היו הרבה יותר טובים. הבעיה היא שכולם פה סאחים, יש פה את אביב שהוא דווקא סבבה, זה מצחיק שהוא מנסה לעשן, לא מתאים לו, הוא ילד טוב סתם חננה אבל הוא החבר הכי טוב שלי.כל יום אנחנו הולכים לקיוסק של מיכה ומפלחים כמה אקסלים וחטיפים, לא יודע איך הוא לא שם לב הסטלן הזה. פעם אחת ישבנו עם נרגילה וראינו את המחנכת השמנה שלנו, היא עברה לידינו ודווקא לו מבט של “למה אתה מדרדר את אביב אתה גם ככהה מדורדר למה להרוס לאחרים”. היא אמרה לנו שהגיע הזמן להתנדב ולצאת לעשות משהו מועיל. לא התייחסנו, לקחנו את הנרגילה והלכנו. יום אחרי בבית ספר חילקו לנו שקיות

ואמרו:”קומו לעשות התרמות בשכונה”. הלכתי רק בגלל אביב כי אמא שלו לחוצה עליו שהוא מדורדר, אז שתראה שהוא עשה גם מעשה טוב. באחד הבתים ראינו כלב גדול ויפה בחוץ, רצינו ללטף אז נכנסנו. דפקנו בדלת וחיכינו כמה דקות עד שילד על כיסא גלגלים פתח לנו את הדלת. הוא היה מחוייך במיוחד ואמר בקול נעים: “בואו כנסו”

הבית היה נראה טוב. פתאום הילד התחיל לדבר, “היי קוראים לי דור מה מביא אותכם ל…” עצרתי אותו באמצע כשראיתי את הסוני החדש על המדף ליד הטלוויזיה, “אחי תראה מה ישלו” אביב אמר לי. “מאיפה יש לך אותו” שאלתי את

דור, נראה לי שככה קוראים לו אני לא הקשבתי לו ממש. הוא ענה לי , ” אמא שלי קנתה לי”, אין כמו אמא… אבל אני לא ממש אוהב לשחק בו, אני יותר בקטע של ספרים וישר אביב קפץ:”באמת??” מעילה, אני אוהב לשחק גם בסוני וגם אוהב לקרוא ספרים, קוראים לי אביב וזה אפללו לידי , “נעים מאוד” ענה דור,”רוצים לשחק?, אני יודע כמה משחקים פיפא למשל. ” יכול לקרוע אותכם, ישר נקרעתי מצחוק, הוא? ,יקרע אותי בפיפא? “יאללה נראה למה אתה מסוגל”. שיחקנו משחק, שיחקנו שני משחקים, אני קולט שהוא יותר מידי טוב , הושפלתי על ידי חננה. ישר מיהרתי להעביר נושא , “בא לכם ללכת לים?” נפלח כמה אקסלים וניסע?.

“אני לא יכול אמר דור” הרגליים שלי לא ממש מאפשרות לי”.

ביקשתי סליחה כי לא שמתי לב, באמת, בכל זאת לא נעים.”זה בסדר הוא ענה” אני יכול לשבת גם על החוף ולחכות לכם אבל אמא שלי דואגת לי ולא מסכימה” לי”.

“באמת אין כמו אמא” עניתי לו.”אבל נבוא מחר , נלך ונחזור עוד לפני שהיא תבוא.

עניתי, סבבה אז קבענו מחר. אבל בלי שאמא שלי תדע כן? אמר דור “סגרנו” אמרתי לו ואני ואביב יצאנו מהבית שלו וחזרנו כל אחד לבתים. למחרת בבוקר קמתי לבית ספר וראיתי שם את כולם יושבים באולם הטקסים נכנסתי והתיישבתי ליד אביב, לא הבנתי מה קרה. המנהלת שמחה נכנסה לאולם עם פנים עצובות והודיעה:”בוקר טוב תלמידים יקרים, לצערנו הרב אלו ימים לא קלים בשביל כולנו. כולנו יודעים על המצב העכשווי, נקווה לימים טובים יותר. אין הרבה מה לומר , הלימודים בשטח בית הספר לא יתקיימו עד להודעה חדשה, בינתיים אנחנו נעלה לאתר בית הספר שיעורי בית, שימרו על עצמכם בימים אלה, אל תעשו שטויות, אל תיהיו בקרבת אנשים זרים וחשודים, תקשיבו להוריכם. המשך יום נעים”

חשבתי על הדברים שהיא אמרה, המצב מסוכן ואני בעיקר דואג לאמא שלי אני גם ככה רואה אותה ואני מתגעגע אז אני מנסה כמה שיותר לדבר איתה בטלפון. כולם התחילו לצאת לאט לאט מהאולם ולהתפזר לבתים ולאוטובוסים. אני ואביב  יצאנו בשקט ובפנים עצובות, נראה שאביב הבין אותי, הוא אמר לי:”אחי, אני יודע שקשה לך לדבר על זה אבל תנצל את החופש ותסע לבקר את אמא שלך, אם אתה רוצה אני אבוא איתך”.

הערכתי אותו ממש ואת מה שהוא אמר לי, לא מוצאים חברים טובים כאלה בכל מקום.

“תודה” עניתי לו, “אבל אני מעדיף לנקות את הראש קצת, אולי נלך לדור . נשחק אצלו קצת ואז נלך לים כמו שהבטחנו לו”.

כשהגענו אליו הביתה הכלב שלו נבח מהמלונה שרשום עליה בגדול “הבית של מקס”, רק נכנסנו בשער והוא כבר קפץ עלינו בשמחה כשפעם שעברה או נבח  אלינו. אולי הוא זכר אותנו ואהב אותנו? דפקנו בדלת ואחרי שתי שניות דור פתח לנו את הדלת ואמר:”היי!, מה קורה? שמח לראות אתכם,בואו כנסו” לחצנו לו את היד ונכנסנו.

 ,אז מה דור?” שאל אביב” מוכן להנות קצת?”

מה תכננתם? שאל דור “היום נשב קצת אצלך עד שאמא שלך תחזור,ננסה לשבור שיאים בפיפא,ומחר נעשה כיף אמיתי, אתה עוד תראה”.

וככה נפגשנו אצלו ימים על גבי ימים והבית ספר עוד לא התחיל, ישבנו ושיחקנו בסוני, הוצאנו את מקס לטיולים, לימדנו את דור לפלח חמצוצים מהמכולת ליד הבית שלי ומדי פעם היינו מביאים את הנרגילה ומעשנים אצלו בגינה, כמובן שהוא לא עישן. יום אחד קמתי בבוקר ובאתי לצאת מהחדר ולסגור את הטלוויזיה בידיוק אמרו בחדשות שהיום יהיה חם מהרגיל, חשבתי שזה הזדמנות טובה סוף סוף לקחת את דור לים, התקשרתי לאביב ואמרתי לו שייצא הולכים לים. נפגשתי עם אביב ויש אחר כך הלכתי לדור.

כשנכנסנו אליו הוא פחד אבל אמרתי לו אל תדאג ,עד שאמא שלך חוזרת אנחנו פה. יצאנו החוצה ובדרך למכולת אמרתי: “טוב אביב אתה תשאר עם מקס ודור כאן ואני יפלח כמה אקסלים וסגריות ואבוא”. עוד לא הספקתי ללכת וכבר דור אמר: “למה לגנוב?, בואו נקנה” , והוציא שטר של 100 מהכיס. לקחתי את הכסף אמרתי תודה והלכתי. בילינו בים כמה שעות טובות, אני ואביב שחינו מלא ודור חיכה לנו עם מקס על שפת החוף והסתכל.

שיצאנו מהמים דור אמר: “היה נחמד לבלות איתכם, באמת אתם החברים הכי טובים שלי, אבל אני חייב כבר לחזור”. חייכנו אחד לשני, אפילו היה אפשר לראות את מקס מחייך. באנו להתקדם אם עבר הבית של דור ופתאום נשמעה אזעקה, “זה טיל” אמר אביב. בלי לחשוב לקחתי את כיסא הגלגלים והתחלתי לרוץ, אביב ולקח את מקס , רצנו הכי מהר שיכלנו, היה קשה לרוץ עם כיסא גלגלים בידיים. ראיתי שמקס מנסה לברוח מאביב, ואביב נאבק בו כמו גיבור, כשהגענו למקלט שמתי ישר את כיסא הגלגלים בפינה וסדקתי שכולם בסדר, חוץ מדור שהיה קפוא במקום,כולם היו רגועים. פתאום דור הוציא מילה קטנה מהפה, “אמא” ישר עניתי לו שהכל בסדר ושאמא שלו בטח מחכה לו בבית ועוד כמה דקות נצא מהמקלט. אחרי שיצאנו מיהרנו להגיע כמה שיותר מהר לבית של דור. כשהגענו ראינו אישה מבוגרת מראה עומדת בבהלה ובלחץ, שהיא שלטה אותנו היא רצה לעברנו וחיבקה את דור,

אחרי החיבוק היא פשוט נעמדה מולי והביאה לי סטירה עוצמתית. כולי נהייתי אדום ועצבני, רציתי להחזיר לה באותה שנייה, מי היא בכלל אבל בדיוק נזכרתי באמא שלי אז השפלתי מבט והסתובבתי בחזרה הביתה, מה יהיה עכשיו? אני לא יודע להגיד, בנתיים אני רוצה רק שקט מכולם.

רפלקציה- אנטה

.תהליך העבודה היה לי כיף ומשמעותי

למדתי איך לרשום סיפור בצורה של סיפור ושיבינו את הדברים,תרמתי בכתיבת  הסיפור אבל הכתיבה קצת נתקענו אז היה קשה לחשוב על רעיון איך להמשיך

רפלקציה- שקד

תהליך העבודה היה לי מאוד כיף נהנתי לעבוד בקבוצה עם חברות שלי ושיתוף פעולה , למדתי איך לכתוב סיפור בצורה טובה ותרמתי בחלק מכתיבת הסיפור

והקלדתי את הרפלקציות

רפלקציה- אופל

 חוויתי את תהליך העבודה בכיף , נהנתי בלכתוב את הסיפור דבר שלא ידעתי לפני ולמדתי הרבה מזה ,פחות נהנתי להקליד על המחשב כי זה היה נורא ארוך ולמדתי על עצמי שאני יכולה לכתוב סיפור בקלות כי זה לא כזה קשה תרמתי לעבודה בכך שהקלדתי את כולה למחשב