מסע אל העבר

בעקבות עבודת שורשים של הנכד הבכור התברר לנו

שאמי כתבה,ללא ידיעתי וידיעת אחיי, ‘דף עד’ ביד ושם

בשנת 1956 במטרה לחפש בני משפחה.

כשישבנו כל המשפחה המורחבת בת אחי אמרה לפתע

“סבתא סיפרה לי שכתבה דף עד” – ומפה מתחיל הסיפור

שלי.

עם “דף העד” נסעתי למוזאון טרזינשטאט, ושם

קיבלתי מידע על סבתי בשנות חייה האחרונות עם כתובת

מדויקת בברלין.

היות ויש לנו חברים טובים בגרמניה, הם לקחו את המידע,

קבענו מפגש בברלין לראות את המקום ולהבין מה באמת היה.

גילינו שזה היה בית מחסה של חרשים אילמים. נזכרתי שאמי

ידעה שפת סימנים, ויש להניח שמפה היה הידע שלה.

הגענו למקום [רחוב פראק 22] וראינו שהמקום בשיפוץ. כמו

משמים עבר אדם רכוב אל אופנים ושאל מה אנחנו מחפשים,

כשסיפרנו לו אמר שהוא עובד כאן והתחיל לספר לנו על המקום

שהיה בזמן המלחמה.

לאחר מספר חודשים כשביררנו שהשיפוץ הסתים נסעתי לשם

עם כלתי ובתי, נורית ושרון, ונפגשנו עם הנהלת המקום. קבלו

אותנו מאוד יפה, אפילו הכינו עבורנו העתק

של עיתון משנת 1942 בעיתון היו שמות של הסבא והסבתא

שלי שבני המשפחה חיפשו אותם.

בשיחות עם חברים מגרמניה החלטנו לחפש מידע על התקופה

מאז שאמי עזבה את הוריה.

ולחשוב יחד עם החברים (שהם תושבי גרמניה) על טיול שורשים.

כשהיה בידינו הרבה מידע נפגשנו איתם בברלין ויצאנו לדרך

הגענו עד עיר הולדתה של אמי (ברסלאו שהיום נקראת ברוצלב

שהיום נמצאת בפולין) נפגשנו עם היסטוריון שנקבע מראש

וסיפר לנו את כל הידוע לו על משפחתי, כתבות המגורים,

עבודתם ועל הקהילה היהודית.

החלטנו במשפחה להנציח את זכרה של סבתי ולהניח אבן

נגף מהבית שממנו הוצאה להורג. התכנסנו כל המשפחה

מהארץ ומאנגליה (לשם הוברח האח של אמי ממחנה הריכוז

דכאו) והחברים מגרמניה וקיימנו טקס מרגש ומכובד.

מה שהקראתי בטקס [סבתא דורית]:

“יצאתי לברלין בשביל עצמי ,לראות ואולי גם להרגיש משהו …

בכול זאת הרגשתי שאני חייבת לעשות זאת בשביל אמא שלי.

בשבילך, אמא שלי, שלא ידעת היכן היו הוריך בעת המלחמה מה עבר עליהם ?

היכן התגלגלו? מדוע עברו מעיר לעיר? מי דאג להם לבגד ללחם לגג מעל ראשם

בעת הנוראה מכל, כשאת היית כה רחוקה.

אמי אשר לא ידעה מה אמה יוהנה עברה כשמפה הוצאה, נגררה יחפה ,פרומת בגד

אל סופה ביער הקר מול כיתת יורים.

איני יכולה אפילו לדמיין מה היה שם.

אמא סבתא רחל סגרנו עבורך ועבורנו היום מעגל בעזרתם של חברנו וולפגנג וורנה

שחקרו ,נברו בארכיונים , נפגשו עם היסטוריונים וסייעו לנו לגלות את הפרק העגום

בחיי אמך סבתנו ועל כך אנו מודים לכם.

וולפגנג וורנה עומדים כאן היום עמנו, כחלק מהמשפחה המורחבת נצר לסבא ליאופולד וסבתא יוהנה.”