חפצים באמנות

 מהו חפץ לאדם ?  

לשאלה זו תשובות מגוונות . טרם נענה עליהן, נבחן את מושג החפץ.

חפץ בלועזית הוא אובייקט. האובייקט הוא דומם נעדר רצון ואדיש מופיע כניגודו של   הסובייקט. הסובייקט הוא הרשות החושבת, האובייקט הוא הדבר שחושבים עליו.

חפץ הוא מושג מיוחד בשפה העברית. בשונה משפות אחרות הוא כולל את רעיון החפיצה, משאלת לב שהדבר יהיה שלך או בבעלותך. להבדיל מהאובייקט, הניצב למול הסובייקט כיישות נפרדת, מנוגדת, והופכית, החפץ הוא האובייקט של עולם הרצונות החומריים והרגשיים- החפץ הוא האובייקט הנחפץ. מיצירתו,דרך צריכתו, דרך השימוש בו ועד להשלכתו או למסירתו:מערכת סבוכה של אמוציות קושרת בין החפץ לבין הסובייקט.

מהו אם כן החפץ לאדם?

החפץ כמוצר שימושי יש לו תפקיד פונקציונלי, נוצר למטרה מסוימת, המשרתת את האדם. פעמים רבות הוא נתפש כדבר שצריך לשפר אותו למטרה הנדרשת לשמה הוא הומצא, הן מבחינה תפקודית והן מבחינה עיצובית. השיפור החיצוני של החפץ קשור לעולם העיצוב . החפץ הוא כלי למטרה שיווקית ומניב בסופו רווחים למעצב ולייצרן.

וולטר בנימין התייחס במסה ‘יצירת האמנות בעידן השעתוק הטכני’ שכתב בין השנים 1936–1938, לטכניקות השעתוק החדשות של יצירות האמנות וכיצד הן מאבדות בעטיין את האוטונומיות, את האותנטיות ההיסטורית שלהן, את המסורת ואת קיומן החומרי וכיצד תפסה המציאות ההמונית את מקומה של המציאות החד–פעמית. נשליך זאת גם על רוב החפצים שאנו צורכים,הרי הם תוצר העידן הטכנולוגי, הינם דברים משועתקים, נעדרי מקור וייחודיות ומשרתים את תרבות ההמונים.

למרות חוסר האותנטיות שבחפצים המשועתקים הרי שאנו בני האדם מפתחים קשר רגשי לחפצים מסוימים, החפץ יכול לעורר בנו זיכרונות, תשוקות ורגשות .

הנטייה לייחס תכונות מדומות לעצמים, ובייחוד לעצמים מעשה ידי אדם הוא מושג הפטישיזם . עצם המהווה מושא לפטישיזם מכונה פֶטיש. במובן הקלאסי, הפטישיזם הוא אמונה המייחסת תכונות מטפיזיות לחפצים טבעיים. דוגמה לכך ניתן למצוא בצלמית הפריון דוגמת ונוס מווילנדרף ( תמונה 1 )   שהתגלתה ב-1908 ומתוארכת בת 30.000 שנה . הצלמית לא נועדה כנראה להיות פורטרט ריאליסטי אלא אידיאליזציה של הגוף הנשי. איבריה הנשיים מודגשים מאד, דבר המרמז על קשר חזק לפוריות. זרועותיה הזעירות מקופלות מעל שדייה, ואין לה תווי פנים ברורים. ראשה מכוסה במה שנראה כצמות מלופפות, או סוג של כיסוי ראש. יש הסוברים כי בהיותה שמנה היא ייצגה מעמד נכבד בחברת הלקטים-ציידים, ומלבד פוריותה הבולטת, היא הייתה יכולה להיות גם סמל לביטחון והצלחה.רגלי הצלמית לא עוצבו כך שהיא תוכל לעמוד בעצמה. עקב כך משערים כי הצלמית נועדה להיות מוחזקת בידיים ולא רק להביט בה בלבד. ארכיאולוגים אחדים טוענים שהיא שימשה כקמע למזל. אחרים העלו את ההשערה כי הצלמית היוותה סוג של כישוף שנועד להגביר את הפוריות.(3 )                                                                                       

בתחום הסוציולוגיה, מציין הפטיש ייחוס משמעויות תרבותיות לגורמים שונים, המסמלים גורמים כגון עוצמה, מוות וכו’.  פרטי אספנות דוגמת מכוניות הם פטיש לעוצמה וכוח.

אנו מוקפים בחפצים ,וחיינו במאה עשרים ואחת הם חיים של כמעט סימביוזה עם חלק מן החפצים,עד כדי כך שהם אינם אתנו אנו מרגישים תחושת חסר ואי נוחות.

3.ערך , וונוס מווילנדרוף , ויקיפדיה 

אנו מוקפים בחפצים ,וחיינו במאה עשרים ואחת הם חיים של כמעט סימביוזה עם חלק מן החפצים,עד כדי כך שהם אינם אתנו אנו מרגישים תחושת חסר ואי נוחות.

שאלת החקר שלנו אם כן נובעת מן השאלה הפורייה ובעצם תשאל באיזה אופן נעשה שימוש בחפצים ביצירת אמנות ( בעיקר מהמאה עשרים),לשם מה? ואילו משמעויות נגזרות משימוש זה?

בחיפושינו אחר יצירות בהם נעשה שימוש בחפצים נתקלנו ביצירות רבות בהם החפצים מהווים כנושא ליצירה ואו משמשים כחומר גלם לבניית יצירות האמנות עצמן. ערכנו מיון חלקי לחלק מן היצירות ומיינו אותן  לפי חמשה נושאים שזיהינו – ציורי טבע דומם, שימוש בחפץ כסיפור אישי, בניית דיוקן מחפצים, שימוש בחפץ למטרות הזרה ושימוש בחפץ להעברת ביקורת. בכל פרק אנו נבחן באיזה אופן נעשה השימוש בחפצים בהתאם לנושא הנבחר. בכל פרק עצמו הקפדנו לבחור ביצירות אשר נראות שונות זו מזו כך שנוכל לקבל אספקטים שונים לנושא הנבחר.