חוף ים

יצחק ויוסף הכירו בזמן הגיוס לצבא, כשהגיעו לטירונות.

החלו לחבור ולהפוך להיות חברים מאוד טובים, בילו תמיד בסופי שבוע ביחד, היו יוצאים לשבת אחד אצל השני.

אם אחד מהם היה יוצא עם בחורה והשני לא אהב אותה מיד היו נפרדים מאותה האישה העיקר שיהיו יחדיו.

לאחר שנה כשהיו בצבא הכיר יצחק את רגינה והחלו לצאת.

לאחר חצי שנה שיצחק ורגינה יצאו יחדיו, החל יוסף להתעצבן ולריב עם יצחק.

פנה יוסף ליצחק:

אני לא מוכן יותר שתצא עם רגינה!

יצחק לא הבין והייה המום וענה לו: מה, למה?

יוסף השיב אני לא מוכן שתצא איתה מכוון שמאז שאתם יחד אנחנו לא מבלים בכלל, תמיד אתה מדבר איתה במקום איתי, אנחנו אף פעם לא יוצאים לבד, מה נראה לך גם אני זקוק לך!

יצחק היה המום מכל התלונות של יוסף.

לאחר כמה דקות של שקט יצחק קם ואמר לו:

אם הייתה חבר אמת הייתה שמח בשבילי ולגבי כל התלונות שלך הייתה מדבר איתי מזמן ולא מציב לי אולטימטום!

יוסף נכנס באמצע המילים של יצחק ואמר אני לא מוכן שנדבר יותר!

קם והלך.

באותו הערב כששניהם נשארו את יום הכיפור בצבא בשביל לשמור פרצה מלחמה.

מלחמה זאת פרצה בזמן שרוב החיילים בבית מכוון שזה צום.

איך שהורידו את יצחק משמירה הוא ישר רץ ליוסף לספר לו שמתחילה מלחמה בצפון!

יוסף ענה לו: אין לך תירוץ אחר לזה שאתה צריך חבר!

יצחק ענה: אינני משקר לך אני פשוט דואג וצריך להעיר את כולם.

יוסף מיד התעורר והתלבש וכל הפלוגה רצה יחדיו לאוטובוסים על-מנת שילחמו.

יוסף ויצחק היו באותו הטנק.

פתאום…נורה עם הטנק שלהם טיל.

יוסף נפצע קשות אך יצחק לא עזב בלעדיו בזמן שכל הטנק עולה באש.

יוסף פנה ליצחק ואמר לו תציל לפחות את עצמך אך יצחק לא הקשיב לו והרים אותו על כתפיו והחל לצאת מהטנק.

פתאום הטנק פוצצה בשנית אך יצחק ויוסף הגיעו בדיוק לאזור מרוחק ומוגן משם.

יוסף הסתכל על יצחק והחל לבכות.

אני מצטערת שהייתי חבר לא טוב ולא הסתכלתי עליך אלא רק על עצמי.

יצחק ענה לו אל תדאג אני עדין חבר שלך ואהייה כל החיים!

המשיכו יצחק, יוסף ורגינה לבלות יחדיו תמיד בסופי השבוע.

כשסיימו את הצבא החליט יוסף שהוא טס לשלוש שנים לאמסטרדם.

הצליחו לשמו על קשר בשנה הראשונה אך לאחר מכן הפסיקו לדבר בפלאפון.

הקשר בניהם נותק.

בזמן זה יצחק ורגינה התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים,

ויצחק הכיר באמסטרדם את אישתו סביחה, חזרו לארץ, התחתנו ונולדו להם שני ילדים.

יצחק, יוסף ורגינה נפגשו לאחר 10 שנים אחרי ששירתו יחדיו בצבא במלחמת יום הכיפורים.

כשנתקלו שוב לאחר 10 השנים לא היו בטוחים שמי שהם רואים זה אחד את השני.

ולכן בחרו לא לגשת לשאול כי הרגישו לא בנוח, בנוסף לכך יצחק היה בישן מאוד וידע שלעומת זאת יוסף יגש אליו לבד.

לאחר שהם יושבים במרחק של 100 מטרים אחד מהשני, ניגשה אישתו של יוסף, רגינה, את אישתו של יצחק, סביחה, אם יש להם במקרה עוד בקבוק מים מכוון שנגמר להם השתייה וילדם צמא ואין להם מאיפה לקנות. רגינה השיבה שבוודאי ואם הם רוצים היא ובעלה מאוד ישמחו אם יצטרפו אליהם. סביחה שמחה מאוד וישר הלכה לקרוא ליוסף. כשהגיעו לשבת עם יצחק ורגינה ישר שאל יוסף את יצחק, תגיד לי איפה שירתה? אתה נראה לי מאוד מוכר, יצחק השיב, קוראים לך יוסף? והוא ענה לו: שיווו כן, ידעתי שאנחנו מכירים! קוראים לך יצחק נכון.

שניהם התחבקו, התנשקו ושמחו שנפגשו שוב לאחר 10 שנים.