שלום! שמי אפי. אני לומד בבית ספר אלו”ט.

אני ילד מאוד מיוחד- יש לי אוטיזם.

בגלל האוטיזם קשה לי לפעמים.

קשה לי להבין מה אנשים אחרים מרגישים.

קשה לי גם להתרגל לשינויים ולדברים חדשים.

למשל…

אתמול בארוחת הצהרים,

יניב, חבר טוב שלי,

החליט שהוא רוצה להשתמש בצלחת הכתומה.

אבל הצלחת הכתומה היא שלי!

אז…

זרקתי את עצמי על הרצפה והרבצתי לה באגרופים.

זה כאב לי, ולא כאב לרצפה.

גם צרחתי וצעקתי. זה כאב לי בגרון.

יניב התחיל לבכות.
עכשיו אני יודע שהוא הצטער שלקח לי את הצלחת הכתומה.

רון אטם את אוזניו.
עכשיו אני יודע שהוא פחד מהצעקות.

מיכאל הרים אותי מהרצפה והושיב אותי על כיסא.
הוא חיכה עד שאפסיק לצעוק.

כשהפסקתי, הוא אמר “אתה צועק כי אתה כועס. אתה כועס כי לקחו לך את הצלחת הכתומה.”

ואז הפסקתי לצעוק.

הרגשתי רגוע.

היה טוב להבין שאני צועק כי אני כועס.
כשהבנתי שאני כועס, הבנתי שאני צריך להפסיק את הכעס.

נשמתי עמוק וספרתי עד עשר.

הרגשתי עוד יותר רגוע.

מיכאל הצביע על יניב שעדין בכה.
הוא אמר לי “יניב עצוב, כי הוא לקח לך את הצלחת בלי רשות”.

מיכאל ביקש מיניב שיחזיר לי את הצלחת.

יניב החזיר לי את הצלחת.

אנחנו שוב חברים עכשיו.

ועכשיו אני גם מבין איך נראים כעס, ועצב, ופחד.

ואני גם מבין איך נראית שמחה, כי אחרי שיניב החזיר לי את הצלחת, מיכאל לקח אותי למראה וראיתי שאני מחייך.

הסוף ☺