הבית של יעל

מאת: מרים רות

יום אחד

נכנסה יעל לסל הגדול של אמא

יעל אמרה: “הסל הזה יהיה הבית שלי.”

הבית יפה, גגו עגול.

הבית צבעוני: ירוק- אפור- כחול.

הבית נחמד… אך הוא צר.

אין בו מקום לשום דבר.

איך תשב יעל?

איך תקום?

איך?

יעל ניסתה-

והסל התהפך.

נפל הגג והתגלגל,

ראש עם רגל התבלבל,

הכל סביב הסתחרר.

צריך לחפש בית אחר!

יום אחד

זחלה יעל מתחת השולחן הגדול.

הסתכלה למעלה- מעל ראשה גג.

הסתכלה לצדדים- מפה סגרה סביב.

שמחה יעל: איזה בית יפה, איזה בית נעים!

חושך בפנים ונעים.

הבית הזה לא יתהפך.

יהיה רק שלי- אגור בו ואשחק.

אמא לא ידעה

שליעל יש בית מתחת לשולחן.

אמא קיפלה את המפה- אחת ושתיים-

אין בית.

נשאר שולחן עם ארבע רגלים.

יעל רצתה בית.

בית שיהיה רק שלה.

יעל יצאה לחצר-

הלכה לחפש בית אחר.

טילה על השביל, טילה בגינה,

הסתכלה סביב, בדקה כל פינה.

ולפתע- מה היא ראתה?

על הדשא בין שני שיחים בצל עמד ארגז.

הארגז היה גדול.

יעל שמחה: הארגז הזה כמו בית קטן.

הארגז הזה יהיה הבית שלי.

יעל דפקה על הארגז:

“טוק-טוק-טוק מי פה גר?

סוס? כלב? חתול? עכבר?”

אין קול ואין עונה.

עוד פעם דפקה על הארגז:

“טוק-טוק-טוק מי פה גר?”

שקט בפנים… שקט. דממה.

יעל הרימה את המכסה והציצה לתוך הארגז.

הארגז היה ריק

יעל נכנסה לתוך הארגז,

סגרה את המכסה מעליה

וישבה בבית הקטן שלה.

היה שקט בפנים- היה שקט בחוץ.

יעל ישבה והקשיבה לשקט:

ציפור ציצה על ענף.

ציפור השיקה כנף אל כנף.

מ… מ… מ… מלמל אי שם תינוק-

ניגון של רדיו נשמע מרחוק.

ושוב שקט.

ופתאום…

מה זה נוסע ורועש?

מה משקשק, גונח וגועש?

רעש-געש מה זה מטרטר?

מה זה חורק, חורק ועוצר?

יעל הרימה קצת את המכסה של הארגז

והציצה דרך הסדק.

מה היא ראתה?

עגלה רתומה לטרקטור.

על העגלה הרבה ארגזים גדולים דומים לארגז

שלה- לבית של יעל.

ואז… שני בחורים קפצו מהטרקטור,

הרימו את הארגז והעמיסו אותו על העגלה.

יעל ישבה בתוך הארגז.

הארגז היה על העגלה בין הרבה ארגזים.

הטרקטור נוסע- הטרקטור רועש

משקשק, גונח וגועש.

יעל צעקה: “חכה! חכה! לאן אתה נוסע? לאן אתה לוקח אותי?

לאן אתה לוקח את הבית שלי?

הבחורים לא שמעו את קולה של יעל.

הבחורים נסעו עד סוף השדרה,

עד מחסן הארגזים.

רעש-געש וטרטור

בלם חרק- קפץ בחור.

הורידו מהעגלה את כל הארגזים.

הורידו גם את ה ארגז של יעל.

הארגז היה על האדמה.

הארגז היה בין הרבה ארגזים.

ובתוך הארגז ישבה יעל.

הטרקטור נסע.

היה שקט בפנים- היה שקט בחוץ

ללא מנגינה וללא ציוץ.

ואז… נשמע קול קורא: “יעל! יעל! י-ע-ל!”

יעל פתחה את מכסה הארגז.

יעל ידעה שאמא קוראת לה, שאמא מחפשת אותה.

יעל צעקה: “אמא! אני פה!

העלו אותי על העגלה,

הורידו אותי מהעגלה,

הייתי למעלה… עכשיו אני למטה…

ואני בתוך הארגז, בתוך הבית שלי…”

אמא לא הבינה דבר:

“למעלה למטה, בתוך הארגז… מה את מקשקשת יעל?!”

“אמא! זה באמת!”- אמרה יעל- “מצאתי לי בית

על הדשא בין שני שיחים, בצל.

הארגז הזה יהיה הבית שלי. רק שלי… טוב אמא?”

שוב הגיע הטרקטור עמוס ארגזים

ואתו הגיעו גם שני הבחורים.

יעל בקשה: “תנו לי את הארגז הזה בבקשה!

הארגז יהיה לי בית עם גג

בואו לבקרני בשבת ובחג.”

יעל קיבלה את הארגז במתנה.

העבירו את ארגז מהמחסן אל הדשא.

הארגז היה על הדשא, בין שני שיחים בצל.

ליעל היה בית.

באו אורחים ודפקו:

“טוק-טוק-טוק מי פה גר?”

יעל צחקה:

“סוס?- בארוה.

 כלב?- במלונה.

 עכבר?- בחור מסתתר.

 חתול?- על גגות מטיל.

 זה הבית שלי- הבית של יעל.”