העליה לארץ ישראל (פלסטין)

ביוני 1945 נולדה סבתא בטוניסיה.

סבתא הייתה ציונית מגיל קטן. בגיל שמונה התגנבה ללמוד עברית בלי שהערבים ידעו או ישמעו על כך. כל פעם שמשפחה או שכנים עלו לארץ לישראל (פלסטין) סבתא הייתה בוכה וצועקת מתי אנחנו נעלה לישראל (פלסטין). סבתא רבא דאגה לקבל אשרת כניסה (תאריך עלייה) לפני שהסכימה לשלוח את שלושת ילדיה הקטנים לישראל. סבתא חשבה שזה המעשה הנכון והטוב שיכלה לתרום לילדים להתקדם בחיים.

בתמונה זאת רואים את סבא וסבתא רבה שלי דוד וג’ורג’ט כהן שהם

ב-1956 סבתא עם עוד שני אחיה עלו לישראל (פלסטין) דרך עליית הנוער בהיותה בת עשר וחצי. לפני עלייתם לארץ סבתא ואחיה שהו בצרפת במשך שבעה חודשים  בעיר בשם “מופליה” עד קבלת אישור עלייה לארץ

בתמונה הזאת רואים את העלייה של סבתא ואחותה מנמל טוניסיה לישראל

בחודש נובמבר 1956 סבתא והאחיה עלו לארץ באוניה בשם “ירושלים” מצרפת לישראל

בדרך לישראל פרצה מלחמת סיני, לכן הסיטו את האוניה לכיוון קפריסין עד תום המלחמה. סבתא זוכרת שכשהגיעו לקפריסין עקב המלחמה שפרצה פינקו את כל הילדים שעלו דרך עליית הנוער בבגדים חמים, במתנות, באוכל וביחס חם ואוהב. בתום המלחמה הגיעו סבתא ואחיה לחופי חיפה ומשם לקחו את סבתא ושני אחיה הגדולים לרמת הדסה שליד טבעון בחיפה סבתא ואחיה שהו שם כשלושה חודשים.

סבתא וסבא רבה נשארו בטוניסיה עם ארבעת אחיה הנוספים.

באוניה בשם “ירושלים” עלו בה סבתא ואחיה מצרפת לארץ ישראל

סבתא ואחותה נקלטו בפנימיה בירושלים בשם “חוות הנוער הציוני” שבקטמון ושהתה בה שש שנים. הפנימיה קלטה ילדים מגילאים עשר עד גיוסם לצה”ל, היו  כ200 ילדים או יותר. אח של סבתא נקלט בפנימיה בשם  “נווה הדסה” שבאזור

נתניה

בתמונה זו נמצאות סבתא ואחותה ב”חוות הנוער הציוני” בירושלים

סבתא מספרת שקיבלו חינוך מעולה וילדות מהנה וטובה הרגשנו מאוד רצויים, המדריכים והמדריכות התייחסו לילדים כהורים לכל דבר, לכל בקשה ולכל בעיה. בחופש הגדול היינו עובדים בקיבוצים בקטיף כותנה או בציר ענבים כדי לממן את הטיול השנתי, כל שנה היינו יוצאים לכל מיני מקומות בארץ, שם קיבלנו הפעלות כגון: טיפוס הרים, הליכה בשבילי ישראל, ידע על ההתיישבות היהודית גם בצפון וגם בדרום. סבתא רבא היתה באה לבקר בפנימיה פעם בחודשיים שלושה, מהפנימיה

היו מאפשרים לצאת לחופש פעמיים בשנה: בפסח, ובחופש הגדול .

גלויה זו צולמה ב”חוות הנוער הציוני” עם ילדים שגדלו בחווה

סבתא היתה ספורטאית טובה מאוד והתחרתה עם בנים. היתה בלהקת ריקודים שהופיעה “באימקה” בירושלים, בעדלאידע בחוצות ירושלים  ובימי העצמאות היו מופיעים בריקודים.

ב1960 סבתא יצאה עם כל חבריה לבאר אורה קרוב לאילת לגדנ”ע  (תהליך לפני גיוס לצה”ל) לבסוף לא התגייסה כי התחתנה והיתה צריכה לעזור בכלכלת המשפחה.

כאן הראנו לכם כמה דפים מספר הזכרונות של סבתא בה כתבו חברי הפנימייה “חוות הנוער הציוני”.