זה היה יום יפֶה,

השֶמש זָרחה וּלְרבי אֶלְעָזָר היה מצב רוח מצוין.

הוא רָכב לְאִטוֹ על חמורו לאורֶך שׂפת הים,

נֶהנֶה מהנוף וּמֵהשֶמש, ושָׂמֵח לָשוּב אֶל עִירוֹ.

אחרֵי שָנים של לימוד תורה,

הִרגיש חכם וּמלומד עד מאוד.

מה זה “מלומד”?

“שלום עלֶיךָ, רבּי!” הֵפֵר קול צרוד אֶת השַלווה הנעימה.

“שלום עלֶיך, רבּי!” אמר הקול שֵנית.

הִבּיט ר’ שִמְעוֹן וְרָאה מולו איש,

אפּו גדול, גבּו כָּפוף ועקום, ועל ראשו אין וְלוּ שַׂערה אחת.

“כמה מכוֹער אדם זה!” חשב רבי שִמְעוֹן,

ולא ענה על בִּרכַּת השלום של האיש.

שוב ניסָה המכוֹער, והפַּעם בְּקוֹל רם: “שלום עלֶיך, רבּי!”

התרגז רבי אלעזר, “טיפש, כמה אתה מכוער.

האִם כל האנשים בְּעִירךָ מכוֹערים כמותךָ?”

האיש נֶעלב מאוד וענה:

“אֵיני יודע, אבָל אִם אתה חושב שאני מכוער,

לֵךְ למי שעשָׂה אותי ואֱמור לו:

‘כמה מכוער כְּלִי זה שֶעָשִׂיתָ!'”

מיד הֵבין רבי אלעזר אֶת חוּמְרַת דְבָרָיו.

הוא עצר אֶת החמור,

יָרד מִמנוּ בִּזריזוּת והִתחיל להתנצל.

למה?

כי רבי אלעזר הֵבין מיד לְמה הִתכַּוֵון האיש,

הֵבין מי הוא שֶעשָׂה אֶת הכּלִי.

אלוקים הוא שֶיָצר אותו.

מה זה חומרת?

“אני מצטער כל כך,” אמר רבי אלעזר,

“אנא, סְלח לי, מְחַל לי,” התחנן.

“אֵיני מוחל ואֵיני סולח,” התעקש האיש,

“אֶמחַל לךָ רק אחרֵי שֶתֵלך אל האוּמָן שֶעָשָׂה אותי

ותֹאמר לו:

‘כמה מכוער כְּלִי זה שֶעָשִׂיתָ!‘”

הוסיף רבי אלעזר ללכת אחרֵי האיש המכוער

וּלבקש אֶת סליחתו.

הוא מְבַקש והאיש מְסָרֵב לִסלוח.

כך הלכו והלכו,

עד שהִגיעו אֶל שַערֵי הָעיר.

יָצאו בני עירו של רבי אלעזר לְקַדֵם אֶת פָּנָיו.

“שלום עלֶיךָ, רבּי, רבּי!” אמר אחד בְּהִתרגשוּת.

“מוֹרי, מוֹרי, שלום עלֶיךָ!” בֵּירך אחֵר.

“למי אתם קוראים ‘רבּי וּמוֹרִי’?” שָאל האיש המכוער.

“לָרב הֶחָשוּב שמְטַיֵיל אחרֶיךָ,” ענו לו.

פָּנה האיש לאחור בִּפליאה,

הִבּיט בְּעֵינָיו הנִכְלָמוֹת של רבי אלעזר ואמר:

“אִם זה רבּי,

אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתו בְּיִשְׂרָאֵל!”

מה זה “נכלמות”?

נֶחְרְדו בְּנֵי הָעיר לְשֵמַע תשובתו של האיש.

איך הוא מֵעֵז לזלזל בָּרב הגדול?

סיפר להם המכוער כל מה שֶקָרה.

שָמעו בְּנֵי הָעיר אֶת סיפור המַעשֶׂה והִתחַננוּ אֶל המכוער:

“רבי אלעזר הוא גדול בַּתורה,” אמרו לו,

“אפילו שפָּגע בְּךָ, אפילו שאתה כועס עליו,

בבקשה, מְחַל לו!”

“אני אסלח לו,” אמר המכוער,

“אבָל לא בִּשבילו.

בִּשבילכם אני מוחל לו, וּבִתְנַאי אחד:

שלא יוסיף להתנהג כך,”

והלך לְדַרכּוֹ.

..להצליח לסלוח זה לא תמיד פשוט

מִיהֵר רבי אלעזר אֶל בֵּית המִדרש,

וּבְנֵי עִירו אחריו.

כְּשֶנִכְנס, התיישבו תלמידיו וצִיפּוּ לִשמוע מה בְּפי רַבָּם.

אחרֵי שְתִיקה ארוכה הוא אמר:

 “לְעולם יְהֵא אדם רך כַּקָנֶה ואַל יְהֵא קָשֶה כָּאֶרֶז.”

כלומר,

לְעולם יְהיה לִבּוֹ של אדם רך וצנוע כמו קנֶה,

ולא יהיה קשֶה וְגַאוותן כמו עץ האֶרֶז.