
הכלב
כלב הוא שמו העממי של כלב הבית (שם מדעי: Canis lupus familiaris), תת-מין של הזאב המצוי (Canis lupus), ממשפחת הכלביים, מסדרת היונקים הטורפים. הכלבים התפתחו מהזאבים. תוחלת החיים שלהם בדרך כלל היא 10-12 שנים אך כלבים מסוימים כמו למשל: כלב כנעני, סכיפרקה וגזעים נוספים של כלבי ציד יכולים לחיות גם בין 18 ל-22 שנים.
הכלב הוא בעל החיים המבוית הקדום ביותר. לפי מחקר שפורסם ב-2010, הכלבים בויתו לראשונה, ככל הנראה, באזור המזרח התיכון.[1] כלבים בויתו מזאבים יותר מפעם אחת על ידי האדם לפני עשרות אלפי שנים, מחקר גנטי העלה כי מוצאם של כלבי הבית בני ימינו בשושלת מבויתת שגילה לפחות 15,000 שנים ועל פי ממצאיDNA מיטוכונדריאלי נמצא קשר גנטי בין כלבים מודרניים לכלבים שבויתו כבר לפני 33,000 שנים[2] במהלך תקופה זו, התפתח הכלב לאלפי גזעים שונים. כך, למשל, גובהם של כלבים נע בין סנטימטרים ספורים (כמו במקרה של הצ’יוואווה) לכמעט מטר במקרה של וולפהאונד אירי.
צבעי כלבים נעים בין לבן לשחור, עם גוונים אדמדמים, אפורים וחומים ביניהם. כלבים, כמו בני אדם, הם חיות חברתיות וצדים בקבוצות[דרוש מקור]; דמיון זה בעיצוב ההתנהגותי שלהם מסביר את העובדה שקל לאמן אותם, לשחק איתם, ולהתאים אותם למצבים חברתיים שונים.

החתול
חתול הבית (שם מדעי: Felis silvestris catus) הוא יונק טורף מבוית, מהסוג חתול ממשפחת החתוליים. חתול הבית נפוץ בכל יבשות העולם מלבד באנטארקטיקה. משערים כי מוצאו מחתול הבר. החתול הוא טורף לילי הצד מכרסמים, ציפורים ודגים. נכון ל-2009, החתול הוא חיית המחמד הנפוצה ביותר בעולם, ומספר החתולים הביתיים נאמד בכ-600 מיליון.[1] החתול חי בדרך כלל בבדידות, למעט אינטראקציה מזדמנת עם בני מינו.

השפן
אורכם של השפניים עד 60 ס”מ, אוזניהם קטנות, ברגל הקדמית ארבע אצבעות ובאחורית שלוש אצבעות. השפניים נפוצים באפריקה, חצי האי סיני, חצי האי ערב, ארץ ישראל ועד דרום סוריה, היחיד החי בישראל הוא שפן הסלע. השפניים ניזונים מצמחים ומפותחים אצלם המעיים: מערכת העיכול שלהם מכילה זוג מעיים ואיברים נוספים המסייעים לעיכול נוסף של המזון הצמחי. ההיריון נמשך כ-7.5 חודשים ובסופו נולדים כשלושה ולדות. תוחלת חייהם 7–13 שנה (שונה בין הסוגים). אויביהם הטבעיים הם:נחשים, עופות דורסים ויונקים טורפים


הסוס
הסוס הוא בהמה גדולה בעלת ארבע רגליים המסוגלת לפתח מהירויות ריצה גדולות. הוא יונק ושייך לסדרת מפריטי פרסה. לסוס זנב גדול ושעיר שבו בין היתר הוא מגרש חרקים.
בשלד הסוס יש כ-205 עצמות. לעצמות הרגל יש פרופורציות שונות מאלה של אדם. החשיבות הקריטית של כפות הרגליים ורגליו של הסוס סוכמה באימרה האמריקנית, “אין רגל, אין סוס”. החלק החיצוני של הפרסה עשוי מחומר הדומה לציפורן האנושית.
סוסים מותאמים למרעה. לסוס בוגר, יש 12 שיניים חותכות בחלק הקדמי של הפה, מותאמות לנגוס דשא או צמחייה אחרת. ויש לו 24 שיניים מותאמות ללעיסה: הטוחנות הקדמיות, ושיניים טוחנות בחלק האחורי של הפה.
Published: Jun 8, 2015
Latest Revision: Jun 8, 2015
Ourboox Unique Identifier: OB-55993
Copyright © 2015