אֵיתָן שׁוֹתֵל עֵץ

עוֹדֵד בּוּרְלָא

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, כְּשֶׁהָיָה אֵיתָן בְּכִתָּה ב’, יָצְאָה הַכִּתָּה בְּט”וּ בִּשְׁבָט לִשְׁתֹּל עֵצִים. הַיְּלָדִים שָׁתְלוּ עֵצִים עַל גִּבְעָה רְחוֹקָה, אַחַר-כָּךְ שָׁרוּ וְרָקְדוּ סְבִיב הַשְּׁתִילִים וּבֵרְכוּ אוֹתָם שֶׁיִּגְדְּלוּ וְיִהְיוּ יַעַר! אֵיתָן לֹא רָצָה לִשְׁתֹּל עִם כֻּלָּם. הוּא לָקַח אֶת הַשְּׁתִיל, עָלָה עַל גִּבְעָה חֲשׂוּפָה וְשָׁם שָׁתַל אֶת הַשְּׁתִיל שֶׁלּוֹ וְהִשְׁקָה אוֹתוֹ.