אלים במיתולוגיה היוונית

זאוס הוא האל הראשי, השליט העליון באולימפוס, שליט היקום, ממונה על מזג  האוויר, הברקים הרעמים והוא גם אל המשפט והצדק ששומר על הערים ואסיפות עם

 זאוס החזק מכל האלים, האלים רועדים מפניו, אך הוא גם חושש מפניה ואינו מעז להתנגד להם ישירות ומחפש תחבולות כדי להשיג את מבוקשו. אשתו  הקנאית הרה  ממרמרת לו את החיים והייתה רודפת אחריו ואחרי אהובותיו הרבות. זאוס נוצר ממיזוג של כמה אלים יחד. זאוס ואחיו  הפילו גורל כדי לחלק בניהם את
היקום., הים נפל בחלקו של פוסידון,השאול בידי הדס, וזאוס נעשה שליט עליון.לזאוס היה מקדש באולימפיה שבפלופונסוס והוקדשו לו המשחקים האולימפים.

הסמלים של זאוס הם :

שריון חזה ומגן נורא הוד.

האלון היה העץ שלו והציפור – נשר.

הרה היא מלכת האולימפוס, אשתו ואחותו של זאוס, ראש האלים, במיתולוגיה היוונית. היא אלת הנישואין, האמהות והלידה, ופטרוניתן של הנשים הנשואות. בקרב הרומאים היא נודעה כיונו. הרה תוארה בדרך כלל כאלה אצילית ונשגבת, העונדת לראשה נזר מלכות. בידה היא נהגה להחזיק את פרי הרימון, שביוון העתיקה נחשב לסמל של נישואין, פריון, חיים ומוות. החיות הקדושות לה היו הפרה והטווס. מקדשה העיקרי היה בעיר ארגוס, והיא נחשבה לפטרונית העיר.

פוסיידון (נפטון)הוא אל אולימפי חשוב. הוא אחיהם של זאוס והאדס . ופירוש שמו הוא “אדון האדמה” ואכן הוא קשור במיתוסים. הוא ידוע ביותר כאל הים וכאל מים
הוא היה קשור גם בתופעות טבע אלימות כגון רעידות אדמה והיווצרות הרים

האל פוסידון קשור לשני בעלי חיים שמסמלים עוצמה וכוח, שני בעלי חיים אלה הם: הפר הפראי  והסוס.

בתקופה קדומה פוסידון היה אל מרכזי אך הוא איבד מכוחו עם
עלייתו של זאוס ושל אתנה באשר לשליטה באתונה.

אלת הדגן, דמטר, הייתה אחותו מאב ומאם של זאוס ואלה אולימפית בזכות עצמה. אך כאלת החקלאות היה ייעודה קשור לאדמה יותר משהיה קשור לאזורים שמימיים של האולימפוס. דמטר הנהיגה את “המיסטריות של אלאוסיס”, כת דתית שכפי הנראה האמינה בגלגול נשמות. חברי כת זו האמינו שנשמת האדם תיוולד מחדש לאחר המוות, בדיוק כמו שהתבואה פורחת בכל שנה לאחר הקציר ולאחר המוות החורפי.

האל דיוניסוס אינו אל יווני מקורי. הוא מתואר כזר המגיע ליוון לאחר שסיים מסע ניצחון מפואר בעולם. לדיוניסוס היה קבר רשמי בעיר דלפו, דיוניסוס שימש כאל הטבע  וכאחד היה לו קשר לגפן וליין. בדרך כלל הקשר ביו דיוניסוס לטבע היה מתוך היבט הפריון.

דיוניסוס קשור לכל הדברים החופשיים , ושחרור הנפש מהגוף, שהם לפי היוונים מוסיקה , אהבה , שינה ומוות.
אחד העונשים של דיוניסוס היה להכות את הנענש בשיגעון , וכאשר הוא משוגע הוא יעשה מעשה רע מאוד , ויצטער על כך כאשר יתעורר

אַרֵס הוא אל המלחמה, אחד משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. ארס הוא בנם הבכור של זאוס והרה אשר לפי מספר מקורות לא חיבבו אותו במיוחד. בפי הרומאים הוא נקרא מרס.

סמליו העיקריים היו כלי מלחמה, חנית וקסדה. כמו כן, העיט היה מקודש לו והכלב היה בעל החיים שלו.

ארס אינו דמות בולטת במיתולוגיה, והוא מוזכר במעט מיתוסים, כמעט רק בהקשר של מלחמות.

הֶפַייסְטוֹס או בשמו הרומי וולקן הוא אל הנפחות והאש במיתולוגיה היוונית. בנם של זאוס והרה (יש מקורות שמייחסים אותו להרה בלבד), ולפי גרסאות אחדות – בעלה של אפרודיטה. הוא נחשב אל “טוב” ורודף שלום, אהוב בשמיים ובארץ, המשען והסמל של חיי תרבות והאפורופוס של הנפחים.

הפייסטוס היה בן האלמוות היחיד שהיה מכוער ופיסח, כפות רגליו היו הפוכות: אצבעות לאחור ועקבים לפנים. מסופר שאמו חסרת הבושה השליכה אותו מהאולימפוס כי לא אהבה את התינוק הפגום. כשפגע הפייסטוס בקרקע נשברו שתי רגליו. למזלו מצאה אותו תטיס, נימפת ים טובת לב, שריפאה את פצעיו, וגידלה אותו כבנה. כשבגר והיה לנער מסרה אותו תטיס לידי משפחת קיקלופים, שגידלוהו ולימדו אותו את מלאכת הנפחות.

אפרודיטה הייתה אלה קדומה וגם היא הייתה בעלת שם לא יווני. אפרודיטה קשורה באי קפריסין ולפעמים היא מכונה קיפריס.
אפרודיטה גם כן מופיעה כאלה לוחמת אך במשך הזמן היא הפכה לאלת היופי, האהבה והתשוקה הפיסית.

אביה של אפרודיטה השיא אותה לאל הנפחים המכוער הפיסטוס בתמורה לכך שישחרר את הרה ממלכודת שטמן לה. במיתוסים מסופר כי היא בחרה כמאהב
את ארס אל המלחמה והיו לה עוד מאהבים רבים וביניהם גם בני תמותה.

אתנה הייתה בתו האהובה ביותר של זאוס,ראש האלים. סיפור לידתה מוזר:

בלידתה לא הייתה מעורבת אם .היא זינקה מהראש של זאוס כשהיא מבוגרת וחמושה בנשק רב. במקומות אחדים מתוארת אתנה כאלת קרב אכזרית חסרת רחמים, אך במקורות אחרים מתוארת כאלת מלחמה המגינה על המדינה מפני אויבים מבחוץ. אתנה שמרה על העיר אתנה, והייתה אחראית על חיי התרבות, המלאכה והחקלאות. לכבוד אתנה, אשר הייתה בתולה, הוקם מקדש אשר מצוי על האקרופוליס (העיר האלית) באתונה. ביצירות שונות מצוינת אתנה כהתגלמות החכמה, הבינה והטוהר.

לאתנה היו 2 חיות המוקדשות לה : הנחש – אשר עלול להזיק לאדם אך גם לעתים מועיל לו(אוכל מזיקים). הינשוף – אשר הפך לסמלה של העיר אתונה. העץ של אתנה היה עץ הזית אשר לפי האמונות, היא זו שיצרה אותו. אתנה הייתה מקודשת לאתונאים ונחגגו לכבודה חגים שונים.

הרמס הוא אל מהמיתולוגיה היוונית. הרומאים זיהו אותו עם אלם מרקוריוס. הרמס הוא אל אולימפי אשר היה אהוד מאוד על היוונים אך לא נחשב לאל מהדרגה הראשונה. הוא היה מעורה בענייניהם של בני האדם והוא זה שלימד אותם לשקול, לספור, למדוד ולכתוב.

במקרא הוא מוזכר פעם אחת – בשם “כוכב”, (שמו העברי של כוכב מרקורי), “וּנְשָׂאתֶם אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם וְאֵת כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם כּוֹכַב אֱל היכם אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם לָכֶם”. בלשון התלמוד הוא ומרקוריוס נקראים “מרקוליס”. הרמס מתואר במיתולוגיה כנועל סנדלים בעלי כנפיים (אשר הביאו אותו במהירות ממקום למקום), חובש כובע בעל כנף ומחזיק במטה שעליו שני נחשים מתפתלים.

אפולו, במיתולוגיה היוונית היה אל היופי הגברי, השמש, האור, הנבואה, הרפואה והמוזיקה. אפולו היה בנם של זאוס ולטו ואחיה התאום של ארטמיס אלת הציד. כשגילתה הרה אשתו של זאוס כי לטו בהריון מבעלה, אסרה על לטו ללדת ביבשה או על אי. לטו נאלצה ללדת את התאומים אפולו וארטמיס באי הצף דלוס. אפולו נקרא גם “האל הדלי”, על שם אי מולדתו. אגדה אחרת מספרת, כי הרה חטפה את איליתיה אלת המיילדות, כדי שלטו המעוברת לא תוכל ללדת. ארטמיס נולדה ראשונה, וסייעה לאמה בלידת אחיה הצעיר אפולו. על פי גרסה אחרת של המיתוס, ארטמיס נולדה יום לפני אפולו באי אורטיגיה. היא סייעה ללטו להגיע לדלוס, שם נולד אפולו. אגדה נוספת מספרת שבלידת ארטמיס נצבעו שני דקלים בכסף וכאשר אפולו נולד נצבע עץ זית בזהב.

ארטמיס הייתה אלת הציד ואחת משנים עשר האלים האולימפיים במיתולוגיה היוונית. היא הייתה בתם של ראש האלים זאוס ולטו. ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, אל השמש והיופי. ארטמיס הייתה אחת משלוש האלות הבתולות. בתקופות מאוחרות יותר זוהתה כאלת הירח ואפילו תפסה את תפקידה של איליתיה כפטרוניתן של היולדות. במקורה הייתה ארטמיס אלת הציד והשגיחה על מרחבי השדות ועל חיות הבר, ההרים והחורשות. היא תוארה כאלה יפהפייה שכמעט השתוותה ביופיה לאפרודיטה. ארטמיס הייתה אכזרית, והטילה אימה כשכעסה אך לרוב הייתה שלווה

ארטמיס הייתה הפטרונית של העיר ספרטה. סמלה היה חץ וקשת כסופים ולעתים תוארה כשסהר הירח מעל ראשה. חיות בר רבות מקודשות לה, והיא הייתה מלווה תמיד בכלב ציד או בצבי. בנוסף, מקודשים לה עץ הברוש ופסגות ההרים. לכבודה נבנה מקדש ארטמיס באפסוס – אחד משבעת פלאי עולם.

לפניכם מצגת שיתופית בה הנכם נדרשים ליצור אל ברוח התקופה והמתייחס אל העבר