משל הצב והארנב

ארנב יהיר ורברבן, לעג ולגלג לצב:

“מה איטי אתה! רגליך קצרות וכבדות. אין כמוני קל רגלים ומהיר כל כך! הבה נערוך בנינו לתחרות ריצה!”

“טוב” הסכים הצב.

אץ רץ הארנב כחץ מקשת וכמעט נעלב מעיני הצב שנותר מאחור. אך הצב צעד לו באיטיות ולא התייאש.

ראה הארנב שהצב מזדחל ועדין רחוק ממנו כל כך. הוא החליט לנוח ולנפוש מעט וכשיראה את הצב מתקרב, הוא יזנק חיש מהר וישיג אותו. שכב הארנב תחת עץ ונרדם.

בינתיים, המשיך הצב להתקדם לא עצר אפילו לרגע קט, בדרכו אף ראה את הארנב הישן בצל האילן.

המשיך הצב ללכת לאיטו, וכשהיה קרוב לקו הסיום, התעורר הארנב, ניתר ממקומו, זינק קדימה אך מאוחר מידי! הצב הגיע לקו הגמר וזכה בתחרות!