עבודה בספרות יאנקו מהעיר התחתית

הדמות יאנקו

מגישים: נעה פליישמן ואור

למורה: מיכל

תאריך:3.4.19

בחרנו בדמות יאנקו מכוון שהיא דמות שסקרנה אותנו, היא עברה תהליך מאוד גדול

.במהלך החיים מהשואה ועד לחיים בארץ תוך כדי מלחמת העצמאות

.על כל משפחתו שנספתה בשואה והוא נותר רק עם אמו אך עדיין חזק

.על דרך ההתמודדות שלו עם כיסא הגלגלים

.על ערך החברות, האהבה, החום,הכבוד והאכפתיות שיש לו

.על הקשר המרגש שלו עם אמו

.הוא ילד ממש מיוחד לדעתנו ובגלל זה התחברנו אליו

יומנו הפרטי והסודי של יאנקו

דף 1:

יומני היקר,

.זאת הפעם הראשונה שאני כותב לך ואני מתרגש

אני רוצה לספר לך קצת על עצמי, קוראים לי יאנקו אני עולה חדש מפולין, אני ומשפחתי היינו במלחמת העולם השניה, עברנו סבל אבל הגרוע מכל היה שכל משפחתי מלבד אימי נספו בשואה

 אהה כן וחשוב לומר,  אני נכה. משותק לכיסא גלגלים, איזה מזל שאתה לא .רואה אותי אחרת גם אתה היית שופט אותי,כמו כולם

אנחנו גרים בעיר התחתית של חיפה, היה שם פעם בית של ערבים, הם השאירו  את כל הרהיטים, יש שם כורסאות מפוארות נטיפי זכוכית,שולחנות עץ ועוד

.הרבה אומרים לי שאני ילד יפה נפש, חכם, תקשורתי וחברתי

רוב הזמן אני בודד הרבה נרתעים ממני בגלל הכיסא אבל זה לא אכפת לי יש לי  את תיאודור התוכי שלי, החבר הכי טוב שלי,הלוואי שהייתם יכולים להכיר

אימי היא הבן הכי חשוב לי, היא בשבילי הכל, היא היחידה שנשארה

היא ממש חרדתית לגבי מלבישה אותי במיליון שכבות למרות שממש חם לי בישראל אני ממש לא רגיל לזה

.על אמא שלי אני אספר לך בהמשך

אני מתכוון לכתוב לך כל יום, מבטיח.

דף 2:

,יומני היקר

.בדרך כלל אני לבדי, כשאמא שלי בעבודה

אבל היום היה משהו אחר וגם קצת מוזר אולי אני לא רגיל שהילדים בגילי מתייחסים אליי

היום ישבתי בחוץ עם הכיסא גלגלים שלי שומע את הציפורים ומשחק עם תיאדור התוכי שלי,  ושקוע במחשבות.

אבל אז הגיעו 2 ילדים  הם ראו אותי יושב על כיסא גלגלים, לובש בגדים כהים וכומתה על ראשו, המראה שלי עורר את צחוקם של הילדים. לא הבנתי למה אפילו קצת נפגעתי.

.”אני הראשון שפותח בדיבור איתם,אמרתי להם  “תיאדור אומר לכם שלום”

אני מרגיש שבינינו  מתפתחת חברות, למרות הפערים שבנינו אנחנו מקיימים את הערך של קבלת השונה והאחר, אנחנו נאמנים אחד לשני.

אני למרות שקשה לי אני  מספר על עברי בימי מלחמת העולם השניה, על משפחתי, על העליה שלי ארצה ועוד

דף 3:

,יומני היקר

?אתה זוכר מה סיפרתי לך אתמול

אז שוקה והחבר השני באו אליי הביתה גם היום

אבל מעכשיו הכל משתנה, שוקה שכנע אותי שנלך לים ידעתי שזה רעיון רע אבל כל כך התרגשתי שיש לי חברים ואני לא לבדי יותר, אז הסכמתי

שוקה דחף את כיסא שלי, היה ממש כיף בים פתאום לא הרגשתי שונה אלה חלק 

.זה היה אחד הימים המרגשים בחיי

?אתה שואל את עצמך עכשיו מה הסתבך

כשרצינו לחזור הביתה נשמעה אזעקה אני מיד נלחצתי זה הזכיר לי ימים חשוכים של מלחמת העולם השנייה ,חלום שלי שאני אשכח מזה אבל זה לא יקרה זה חלק ממני ואי אפשר לשנות את זה. לצערי

.אבל חבריי ניסו להרגיע אותי, נתתי להם תחושה שהכל בסדר

“אבל ידעתי מה זה מלחמה, ידעתי מה זה פצצות אז צרחתי “פצצות אלה פצצות

שוקה תפס לי את הכיסא ורצנו למחסה, נכנסנו למקלט, הלב שלי דפק ממש מהר, כמו במלחמה, אבל הפעם אולי טיפה יותר גם מהפחד שאמא תגלה שלא 

.הייתי בית, היא בטח תדאג מאוד כך חשבתי

וזה באמת קרה לאחר כשעה הגעתי הביתה וראיתי אותה עומדת בשער בוכה

.כשהיא ראתה אותי התחילה לבכות לקחה אותי וחיבקה אותי חזק חזק

אבל פה זה לא הסוף היא לא הבינה מי זה שוקה אז היא נתנה לו סטירה, היא .חשבה שהוא חטף אותי

.רק אחרי זה ניסיתי להסביר לה

הצטערתי וביקשתי סליחה משוקה ,שוקה הלך הביתה אחרי זה

.ואני עכשיו הולך לישון אני אדבר איתך מחר

שלך יאנק ואני למרות שקשה לי אני  מספר על עברי בימי מלחמת העולם השניה, .על משפחתי, על העליה שלי ארצה ועוד

מושב:

אור-תהליך העבודה היה בסדר, העבודה תרמה לי להבין יותר וב את הסיפור,ולהבין

שיותר נוח לי לעבוד לבד. נעה עשתה את רוב העבודה אני כתבתי חלק מהיומן.

נעה- בתחילת העבודה אני ואור עבדנו ביחד וכתבנו את בסיכום הדמות יאנקו בשביל שיהיה לנו יותר קל לצאת מזה ליומן.

מהשיעור השני הרגשתי שאני עובדת לבד, אני כתבתי את היומן,את הקומיקס, ואני העתקתי את העבודה מוורד לאתר פה בגלל שהיה בעיה ולא היה ניתן לעשות העתק הדבק. גם את העבודה הקטנה שהגשנו עם מלחמת העצמאות עשיתי לבד.

אני לא עושה רשימות של הדברים שעשיתי לבד אבל כן היה לי חשוב להגיד לך מה היה, אני לוקחת אחריות מלאה על העובדה שלא באתי ושיתפתי אותך בתחושה שלי.

.אני עם העבודה שיצאה בסופו של דבר עבדתי עליה קשה

קריאה נעימה