גיבורי ברנקו ויס

את ניסוי כיתה כנבחרת החליט לערוך בכיתת יב, כיתה אותה אני מחנך שנים. על אף שהייתי נציגה יחידה ללא פרטנרים נוספים. מה שהניע אותי לצאת לניסוי זו רמת התעניינות אחד בשני וגיבוש כיתה, תלמידים היו מנותק אחד מהשני. הציג לתלמידים את התהליך החליט על מטרה משותפת. תלמידים בקשו להצליח בבחינה במד”ט ולעבור 65%. יש לציין כי בימי ראשון בבוקר הוצב עמדת השתייה חמה ועוגות שמידי פעם התלמידים נרתמו והביא באותו השיעור מדד מהן ההצלחות והאם עמד במטרה לאחר שראה כי במשך השבועות לא עמד במטרה שאל את עצם האם אין מטרה אותה שקודם למטרה זו החליט שכיתה אינו מגובש כלל לכן שתי מטרות הבאות היה: גיבוש כיתה ומטרה שנייה נגזר ממנה היא נוכחות בבית הספר בנינו גרף המשקף את הנוכחות ששודרג לקראת פסח בו תלמידים ראה את הנוכחות האישית שלהם מול נוכחות כללית בנינו דף קשר קבוצתי שבו כל הקבוצה לקח האחריות אחד על השני זה בא לידי הביטוי בטלפונים בבוקר ובהתעניינות במשך היום במקביל במקביל נערך ארוחות הצהריים משותפות לגיבוש הכיתה בהכנת הארוחות אלו לקחו החלק פעיל תלמידים שמעולם לא התנסה בכך ההורים היו השותפים בתהליך הם עודכנו על כל הפעילות הייתי איתם בקשר רצוף ואף הוזמן לשיחות אישיות יש לציין כי בנינו קיר בכיתה בו ציין את שמות תלמידים עם נקודתי חוזק וכוח של כל תלמיד ותלמיד צפה גם סרטונים מעוררי השראה שבסופו התקיים דיון 

במהלך הניסוי ראה שיפור בהגעת התלמידים, אחוז הנוכחות עלה מחמישים אחוזים לשימונים אחוז.התלמידים היו עירני אחד לשני וידע מה קורה, מי היה בשבת בים שתה ועכשיו לא ממש מרגיש טוב.מי בילה עד לפנות הבוקר ואין הסיכוי שיגיע.זה גרם לכך שלא היה מצב שצלצל לתלמיד והוא התעלם או לא חזר אלי.תמיד היה מענה חוזר, המצב שלא היה לפני התהליך .יכולתי לצלצל יומים שלוש ולא היה המענה.

בארוחות הצהריים היו שותפי תלמידים שהם ממש חסרי ביטחון ומה להם ולמטבח, במיוחד שהיה לי תלמיד בכיתה שהייתה ממש אלוף בתחום הבישול והקונדיטאות, ותלמידים באופן האוטומט אמר למה צריך אותנו יש את נתנאל, שנתנאל יכין.

בתחילת שנה שתלה בכיתה את כוחות ועוצמים של כל אחד לאחר פעילות משותפת, חלק מתלמידים קרע את את שמות מהקיר והאלבד הושחת. לאחר שיחת קיר סודר ושוב נתלה שמות תלמידים עם העוצמות שלהם.הפעם רק אחד נתלש.

במסיבת סיום כיתה שלנו הייתה כיתה דומיננטית בתוכן הם נרתמו בצורה המדהימה .עמדתי מצד ולא האמין שהם יהיו מוכנים שיסריט אותם כשהם מחכים ומציג את אנשי צוות.

למד מהתליך המדהים הזה המון.אף פעם לא לוותר להמשיך בעקביות. בעיקר להאמין בדרך ולראות את ההצלחות קטנות שנותן הרבה

הכח ולאורך כל הדרך לשתף את התלמידים גם בנפילות .כן היה הרבה נפילות ולא ראה אותם חלילה ככישלונות.בחינוך אין להרים ידות. תלמידים והורים מאוד מעריך את נחישות, חוסר ויתור, אמונה שלכל תלמיד ותלמיד יש מקום.כל אחד האהובה ורצויה במקום שהוא נמצא

 מבלי לבקר אותו .לקבל אותו ומהמקום הזה לנסות להרים אותו .לצערי לא עם כולם זה עבד, אך עם רובם כן היה הצלחות.

אחד תלמידים כמה

ימים לפני סיום השנה אמר: אורית יתגעגע לטלפונים ולהודעות, תהה בקשר את ממש לא חופר.

שלבים בתהליך, מקורות השראה שהיה במפגשים נתנו לי המון כוח החיזוק וביטחון.

וזאת הזדמנות להודות לברוך שהיה מקור השראה נהדרת ליווה והנחה בצורה נפלאה. ידע לשים אצבע על נקודת קושי, להיות ממוקד ולחזק .אז המון תודה וישרה כוח גדול