הנביא מוחמד

מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטלב

 ‘מאת: שחר דגן וברק לבקוביץ

כיתה: ז’4

הנביא מוחמד

מהפכת האיסלם

הארוע: תחילת האיסלם

מועד המהפיכה האיסלמית בשנת 630 לספירה

דיאלוג במקום נקמה – על צד שמאל

מוחמד

הנביא מוחמד, או בשמו המלא מוחמד בן עבדאללה בן עבד אל-מוטאב, נולד בעיר מכה (כיום במערב ערב הסעודית) בשנת 570 לספירה. במסורת המוסלמית הוא נחשב לנביא האחרון והחשוב מבין כל הנביאים. פירוש השם מוחמד בערבית הוא “מהולל” או “מפואר” או “משובח”.

הוא פעל במזרח הרחוק להפצת ולתפוצת האיסלם. המלאך גבריאל התגלה אליו בגיל 40 בחלום לאחר שמוחמד שמע על דת היהודים, הדת היחידה במזרח הרחוק שמאמינה באל אחד. כיוון שהנוצרים היו באירופה או בישראל, מוחמד התעניין ביהדות והמציא את דת האיסלם. לאחר שחלם את חלום גבריאל, כפה על היהודים להתאסלם, וכדי להתאסלם צריך להגיד בנוכחות 2 עדים 3 פעמים את המשפט: “לא אלא, אלא אלה, ומוחמד רסול אלה” (לא אלים אלא אל, ומוחמד שליח או נביא האל), ולהתכוון לכך.

מוחמד התחתן עם אשתו הראשונה בגיל 25 כאשר אשתו חדיג’ה היתה בת 40. אשתו היתה המנהלת של מקום העבודה שלו, ולמרות שהיתה עשירה, היא היתה אלמנה ולכן היה לה מעמד נמוך. מוחמד היה איש עני, לכן הם התחתנו כדי שמוחמד יהיה עשיר ואשתו חג’יג’ה תשנה את הסטטוס מאלמנה לנשואה, והמעמד של שניהם יעלה וישתפר.

מוחמד השפיע מאד על האיסלם. הוא הי זה שהקים את הדת האיסלמית. הוא סחף רבים אחריו, וכיום הדת האיסלמית נחשבת לאחת הדתות הגדולות בעולם עם מספר רב של מאמינים.

לדעתי, מוחמד היה מגיב למצב האקטואלי הנוכחי בכך שהיה מקים מפלגה או מחנה קטן ולאט לאט המחנה היה גדל והופך להיות מחנה מרכזי בימינו.

למרות היחס בין מוחמד לנוצרים וליהודים, בקוראן כתוב כי היהודים והנוצרים הם עמי הספר, ואסור לאסלם אותם בכפייה, אבל גם אסור ללכת בדרכם. ישו ומשה רבינו נחשבים לנביאים. ליהודים ולנוצרים, יש זכות להתיישב עם המוסלמים בשלום כל עוד הם מקבלים על עצמם את החוקים המוסלמים של אותו מקום.

מאין באת ולאן הלכת?

מוחמד, נולד אחרי מות אביו באזור בני האשם במכה.

מוחמד, לפי חלק מהמקורות, נולד 50 ימים אחרי התקפת אברהה אל-חבשי נגד אלכעבה.

הסב, עבדאלמוטלב, קרא לנולד “מוחמד”, כלומר “משובח”.

ב- 8 ביוני שנת 632 לספירה, כשמוחמד בן 63 שנים, חלה מוחמד ונפטר בביתה של אשתו הצעירה, עאישה, (בתו של הח’ליף לעתיד אבו בכר), כשהיא בחודשי הריון ראשונים.

שושלת היוחסין של מוחמד

נשותיו של מוחמד

הנביא מוחמד נשא במהלך חייו 11 עד 13 נשים בנסיבות שונות. כל אחת מנשותיו זכתה בפי המאמינים לכינוי “אם המאמינים”.

ח’דיג’ה – אשתו הראשונה

נישואיו הראשונים של מוחמד היו בשנת 595 לספירה בהיותו בן 25 שנים, לחדיג’ה בת ה-40. חדיג’ה היתה סוחרת עשירה ואלמנה. נישואים אלו העלו את מעמדם של הזוג והפכו את מוחמד לעשיר בזכות אשתו העשירה, ואת אשתו הפכו לאישה נשואה לאחר שהתאלמנה. מוחמד היה נשוי לה במשך 25 שנה עד שנפטרה בגיל 65. מנישואין אלו נולדו לו שני בנים שמתו בצעירותם ובת אחת, פטמה, בנוסף על שלוש בנות שהיו לח’דיג’ה מנישואיה הראשונים. כל עוד הייתה ח’דיג’ה בחיים היו אלו נישואין מונוגמיים וכנראה גם מאושרים כי מוחמד לא נישא לאישה נוספת. בתרבות הערבית, נישואין היו בדרך כלל מוסדרים בהתאם לצרכים של שבט והתבססו על הצורך לכרות בריתות בתוך השבט ועם שבטים אחרים לפיכך נישואיו הנותרים של מוחמד נועדו בין היתר לחזק בריתות ידידות. במהלך נישואיהם רכשו עבד בשם זיאד והחליטו לאמץ אותו.

סודא – אשתו השנייה

בשנת 620 לספירה, ימים ספורים לאחר ות אשתו ח’דיג’ה, בהיותו בן 50, נישא לסודא בת זמעה, אלמנה משבט קורייש, שבטו של מוחמד. לפי גרסה אחת היו לה מספר ילדים מנישואיה הקודמים לפי גרסה אחרת היה לה רק בן אחד שנהרג בקרב על ג’לולה; גם לגבי גילה בעת הנישואין יש גרסאות שונות החל ב-27 וכלה ב-55. על פי אבן סעד סודא נפטרה בשנת 674 לספירה. יש גרסאות הטוענות שמוחמד רצה לגרשה ומסופר כי מחשש שמוחמד יגרש אותה, ויתרה סודא על היום שהגיע לה במסגרת סבב הנשים של מוחמד לטובת עאישה אשתו הצעירה.

עאישה – אשתו השלישית 

באותה שנה, שנת 620 לספירה, התארס לעאישה בת ה-9 והרווקה, בתו של חברו הטוב אבו בכר. לפני אירוסיה למוחמד הייתה מאורסת לאדם אחר אולם אחרי מותה של ח’דיג’ה בוטלו אירוסיה הראשונים בהסכמה והיא אורסה למוחמד. הוא התחתן איתה בשנת 622 לספירה. עאישה נפטרה בשנת 678 לספירה. ישנה מחלוקת במסורת המוסלמית אם מוחמד נישא קודם לסודא או קודם לעאישה.

חפסה – אשתו הרביעית

במהלך כיבוש מכה נהרגו גברים רבים וכתוצאה מכך נשים רבות התאלמנו. מוחמד נישא לאלמנות מהקרבות: בשנת 625 לספירה, בהיותו בן 55, נישא ללפסה בת עומר, אלמנה בת 19 שהתאלמנה בקרב על באדר, היא נפטרה בשנת 666 לספירה. בהיותן קרובות בגיל התיידדה חפסה עם עיאשה.

זינב – אשתו החמישית

בשנת 626 לספירה נישא מוחמד לזינב בת חוזיימה, שהיתה אלמנה מהקרב על באדר. היא היתה בסוף שנות ה-20 או בת 48 (גרסאות שונות). זינב נפטרה בין חודשיים לשנתיים לאחר חתונתם.

הינד – אישתו השישית

בשנת 627 לספירה נישא מוחמד לקרובת משפחתו, הינד (אום סלמה) שהייתה אלמנה (יש גרסאות אחדות לגבי גילה מ-31 ועד 47). בעלה הראשון, עבדאללה אבן עבד-אל-אסאד שהיה מוסלמי מסור נהרג בקרב אוחוד והותיר אותה עם ארבעה ילדים. היא נפטרה בשנת 680 (או 683) ובכך האריכה ימים להיות האחרונה מנשותיו של מוחמד שנשארה בחיים.

ריחאנה – אשתו השביעית

אחרי קרב השוחה שניהל מוחמד, לקח כשפחה את ריחאנה, במקורה בת שבט בני נדיר ואלמנתו של אחד מבני שבט בנו קורייזה היהודים. יש גרסאות הטוענות שהיא התאסלמה ונישאה למוחמד ויש כאלו הטוענות שלא התאסלמה או לא נישאה לו. היא הלכה לעולמה כנראה שנה לפני מוחמד.

זינב – אשתו השמינית

זינב בת ג’חש, בת דודתו של מוחמד, הייתה אלמנה כשארגן את נישואיה לזיאד, בנו המאומץ. זיאד גירש את זינב. כשמוחמד נישא לה זינב הייתה אשתו החמישית במקביל, בזמן שלאחרים הותר לשאת רק ארבע נשים בבת אחת והתעוררה בעיית גילוי עריות בכך שמוחמד נישא למי שהייתה אשת בנו. זינב נפטרה או מעט לפני או מעט אחרי מותו של מוחמד.

ג’וירייה – אשתו התשיעית 

בשנת 628 לספירה, בהיותו בן 58, נישא לג’וירייה בת אל-חרית, אלמנה שבוייה בת 20 מהקרב נגד שבט בנו מוסטליק. היא נפטרה בשנת 673 לספירה.

רמלה – אשתו העשירית

בסוף שנת 673 לספירה נישא מוחמד לרמלה, בת לאחת המשפחות התקיפות בשבט קורייש – בני אומייה. רמלה הייתה אחותו של מועאויה הראשון ובת דודו של עות’מאן בן עפאן. בעלה הראשון ואב בתה חביבה, עבד-אללה, היה אחיה של זינב בת ג’חש, הם התגוררו באתיופיה, כאשר בעלה התנצר והיא סירבה לעזוב את האסלאם היא התגרשה ממנו. אחרי מותו של עבד-אללה נישאה רמלה בת ה-30 למוחמד. טקס הנישואין נערך באתיופיה בלי נוכחותו של מוחמד, רק 6 שנים מאוחר יותר נסעה למדינה והצטרפה למוחמד. רמלה נפטרה בשנת 666 לספירה.

צפיה – אשתו ה-11

בשנת 629 לספירה, בהיותו בן 59, נישא מוחמד לצפיה (ספיה) בת ה-17, בתו של חי בן אחיטוב, יהודיה בת שבט בן נדיר, אלמנה ידועה ביופיה ומשכילה, שבעלה הראשון נהרג בקרב ח’ייבר בו היא נלקחה בשבי. צפיה נפטרה בשנת 670 לספירה.

(תמונה של צפיה בעמוד הבא)

מיימונה – אשתו ה-12

בשנת 630 לספירה נישא הנביא מוחמד למיימונה (בורה) בת ה-36, אחותה למחצה של אשתו המנוחה זינב בת חוזיימה, מיימונה נפטרה בשנת 674 לספירה.

מריה – אשתו ה-13

האחרונה בנשותיו היתה מריה הקופטית, רווקה נוצריה בת 20. היא נשלחה אליו כשפחה וילדה לו בן (אברהים) שמת בערך בגיל שנה. מריה נפטרה בשנת 637 לספירה.

מקורות מידע

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93#/media/File:Dynasty_M.jpg

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A0%D7%A9%D7%95%D7%AA%D7%99%D7%95_%D7%A9%D7%9C_%D7%9E%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%93

נימה אישית של שחר

בחרתי דווקא בסיפור חייו של הנביא מוחמד כי עניין אותי לדעת יותר על האיסלם. ליהודים יש את הנביא משה, לנוצרים את ישו ולאיסלם את מוחמד. רציתי לדעת מיהו מוחמד, כיצד סחף אחריו מאמינים וגם על תולדות חייו.

במהלך העבודה גיליתי נתון מעניין במיוחד, שהיו לו 13 נשים. כל הנשים מתו במהלך חייו וזמן לא רב לאחר המוות התחתן עם אישה אחרת.

נימה אישית של ברק

אני בחרתי במוחמד כי הוא הקים את אחת הדתות הגדולות בעולם ומאחוריו יש  סיפורים מאוד מעניינים וחשובים וגם אותי אישית הוא וסיפוריו מעניינים אותי