חגי תשרי

ראש השנה

ראש השנה, הוא חג יהודי – חל ביום א’ וב’ בחודש תשרי

חג המציין את תחילת השנה העברית.

נחשב ליום המלכת ה’ על האנושות, וכן נחשב ליום הדין בו נידון האדם על השנה החולפת ונקבע מה יארע לו בשנה הבאה, ומציין גם את תחילת עשרת ימי תשובה.

בתורה מכונה החג יום תרועה בשל מצוות התקיעה בשופר ושמיעת התקיעה בשופר.

מנהגי החג

תרועת השופר

איחולים – ברכת חתימה טובה

סליחות

קריאת התורה

תשליך

סמלי חג ראש השנה במאכלים

ראש דג או כבש – “שנהיה לראש ולא לזנב”.

תפוח בדבש –  “יהי רצון מלפניך, ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה, מראש השנה ועד אחרית השנה” ברוך אתה ה’, אלוהינו מלך העולם, בורא פרי העץ.

תמר  –  “יהי רצון מלפניך, ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שייתמו אויביך ושונאיך ועל מבקשי רעתנו, ייתמו חטאים מן הארץ, ורשעים עוד אינם”.

רימון –   ” יהי רצון מלפניך, ה’ אלוהינו ואלוהי אבותינו, שנהיה מלאים מצוות כרימון”

חלה מתוקה – ” שהשנה החדשה תהיה נעימה ומתוקה”.

סלק – יהי רצון שיסתלקו שונאינו.

דלעת – יהי רצון שתקרע רוע גזר דיננו ויקראו לפניך זכיותינו.

יום כיפור

יום הכיפורים נחגג בי’ בתשרי.

עשרה ימים אחרי ראש השנה – הוא אחד החגים החשובים והמשמעותיים ביותר לעם היהודי.

משמעות השם יום כיפור הוא מלשון כפרה – לכפר על החטאים של השנה שעברה.  לכפר על חטאים שבין אדם למקום, ועל חטאים שבין אדם לחברו, כגון: רכילות, התייחסות בחוסר כבוד, אלימות וכדומה

ככתוב בתורה (ויקרא טז, כט-ל) : “וְהָיְתָה לָכֶם, לְחֻקַּת עוֹלָם: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת-נַפְשֹׁתֵיכֶם, וְכָל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ–הָאֶזְרָח, וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם. כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי ה’, תִּטְהָרוּ.”

מנהגי החג

כפרה – תרנגול כפרות

צום ותענית

איסור מלאכה

תפילה – תפילת כל נדרי

נעילת נעלי בד

לבוש לבן

סעודה מפסקת

תקיעת שופר בתום הצום

חג סוכות

נחגג ב: ט”ו בתשרי עד  כ”א בתשרי.  מספר ימי החג 7.

חג הסוכות קוראים בשמו “חג סוכות” משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה.

כפי שנאמר: “למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים.”

מכאן שמקור שמו של החג במצווה המרכזית שלו – ישיבה בסוכה, זכר לסוכות שבהן ישבו בני ישראל בצאתם ממצרים.

מנהגי החג

ישיבה בסוכה

ארבעת המינים – אתרוג – יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב.

                     לולב – טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו.

                     הדס – יש לו ריח אך אין לו טעם.

                     ערבה – אין לה לא טעם ולא ריח.

חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם-ישראל:

טעם וריח – אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים.

טעם בלי ריח – יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים.

ריח בלי טעם – בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה.

לא טעם ולא ריח – אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים.

בכך למעשה מקבלת התורה את כל היהודים באשר הם וללא תנאים. גם את החילוניים וגם את הדתיים, גם כאלה שלא עושים מעשים טובים וגם את אלה שעושים מעשים טובים – “כל היהודים באותה הסירה”.

אושפזין – יום הראשון – אברהם, ביום השני – יצחק, ביום השלישי – יעקב, ביום הרביעי – יוסף, ביום החמישי – משה, ביום השישי – אהרון, ביום השביעי – דוד.

מצוות בית השואבה – זכר לשמחה שהייתה בבית המקדש.

חביטת ערבה – בסיום תפילת השחרית נהוג לחבות בקרקע חמש ערבות אגודות יחד. מכאן בא הכינוי: “ערבה חבוטה” – משל לאדם זקן ותשוש, שאבד ערכו.

שמחת תורה

שמיני עצרת הוא חג לעצמו, ורק משום שהוא חל למחרת יום השביעי של סוכות (הושענא רבה) הוא מכונה בשם “שמיני עצרת”, עצרת שהיא ביום השמיני לרצף ימי החג, אך לא שמיני של חג סוכות.

התלמוד והמדרשים מדגישים יום זה כיום בו באה לביטוי מיוחד אהבתו של הקדוש ברוך הוא לישראל; דווקא בכך שאין החג הזה עמוס סמלים ועשייה רבה, כמו בסוכות שלפניו, הוא הופך לחג אינטימי, חביב, בין הקב”ה לעמו, כדרך האוהבים שמוציאים נחת רוח זה מזה דווקא כשהם לבדם בלי אנשים ובלי דברים שיפריעו להתייחדותם.

מנהגי החג

סיום קריאת פרשות התורה והתחלה מחדש

הקפות עם ספרי תורה

תפילת הגשם

הקפות שניות