האריה

 הוא  מין  של  טורף עידכון  מעודכן  גדול יותר סוג  פנתר שבמשפחת ה

חתוליים , בגודלו והוא השני במשפחה זה אחרי תת-המין  הסיבירי  של הטיגריס . במשפחה זו אחרי תת-המין  הסיבירי  של ה טיגריס .

נפוץ בעיקר ביבשת אריית  אפריקה זמנית , גם בך מדינת  גוג’אראט  שב הודו . הוא ניזון  מאוכלי עשב שונה להם הוא צד, מתל בין פגרים . בתרבות האנושית נחשב האריה סמל לגבורה וכוח, המכונה ההוצמד לו הכינוי “מלך החיות”. תוחלת חייו בטבע היא בין 12 ל -18 שנים, אם כי בשבי הוא יכול לחיות עד 30 שנה. שמות נוספים של האריה בשפה ה עברית  הם ליש, שחל, שחץ ולביא. שם  נקבת  האריה הוא לביאה וגור האריות נקרא  כפ יר .

 מבנה גוף הנמלה

לנמליים גוף המורכב משלך חלקים: ראש, חזה ובטן.לנמליים שלושה זוגות רגליים. זוג רגליים היוצא. בראשן ישנו זוג  מחושים המאפשרים להן:

• הרחה  – הנמלים לבינות בריחות רבים, התקשורת בין חברי המושבה נעשית לשימוש פרומונים (חומרי הפרשה בעלי טעם וריח). לדוגמה:  פרומון  שביל המסמן את השביל למקור מזון. הנמלים מרבות לנקות את מחושיהן, מכיוון להבין גרגר לכלוך למפריה להן בהרחה.
• מישוש  – הם נוגעות במחושיהן אלה באלה כדי להבחין בין בנות קן לפולשים, וכדי להפיץ מידע על מקור  מזון  חדש או על סכנה. חוש המישוש בסטח אצלן מאד.

בנוסף למחושים יש לנמליים גם זוג צבתות (מנדיבולות) המשמשות שיש לאחיזת המזון וללחימה. נמליים הם מיוחדות בצורתן המורפולוגית מחרקים אחרים בזוג ( אנ ‘ )  המחושים בראשן, וההצרה מאוד הבולטת של החלק הבטן  השנייה שלה למפרק דמוי מפרק הגוף ( אנ’ )  ראש, חלק הגוף “מסוסומה” ( אנ ‘ ) , וחלק הגוף “מטסומה” ( אנ ‘ ) , שלושת המגזרים המובהקים בחלקי גוף. הפטוטרת יוצרת מותניים צרים בין המסוסומה (חזה פלוס הקטע הראשון של הבטן שמאידע איתה)  ( אנ ‘ ) (הבטן פחות חלקי הבטן בפטוטרת). הפטוטרת יכולה להוביל אותה על פי המפרק אחד או השנים (השני לבד או החלק השני של השליחים של החלקים הבטניים).

כמו לחרקים אחרים, לנמלים יש  שלד חיצוני , כיסוי חיצוני שמספק מעטפת מגן סביב הגוף ונקודת חיבור לשרירים, בניגוד לפרסם את הפנימי של בני אדם ושאר  בעלי החוליות . לחרקים אין ריאות; חמצן וגזים אחרים, אחרים פחמן דו-חמצני , עוברים דרך השלד החיצוני באמצעות שסתומים זעירים שם “ספירקל”  ( אנ ‘ ) . לחרקים גם אין מערכת דם סגורה; במקום זאת, יש להם צינור מנוקב ארוך ודק לאורך החלק העליון של הגוף (נקרא “אבי העורקים ה דורסלי “) שמתפקד כמו הלב, ושואב “המולימף”  ( אנ” )  (נוזלים המקבילים לדם ברוב חסרי החוליות) לכיוון הראש, וכך מניע את זרימת הנוזלים הפנימית. מערכת העצבים  מורכבת מחוט עצבים בטני ( אנ ‘ ) שרץ לאורכו של הגוף, עם מספר  גרעינים  וענפים לאורך כל הדרך לקצוות הגפיים.

דג קרב

הנשר הנפוץ בישראל הוא הנשר המקראי.

תפוצה בארץ: ריכוזים של נשרים מקננים ברמת הגולן, בנחל גמלא, בנחל צין ובנגב^[8]: עוף זה נמצא באזורים הרריים בעלי מצוקים. בעבר הייתה אוכלוסיית הנשרים בישראל גדולה בהרבה מאשר כיום. אוכלוסיית מין זה הצטמצמה עקב שלל גורמים, ביניהם: ציד, הרעלה, התחשמלות, הידלדלות מקורות מזון והפרעה באתרי קינון.

בישראל מצוי הנשר בסכנת הכחדה. הסיבות לצמצום באוכלוסיית הנשרים בארץ הן בעיקר הרעלות בקר, התחשמלות בקווי מתח גבוה, ציד והילכדות ברשתות חקלאיות. הרעלות בקר הנובעות מסיבות שונות, מתגלגלות אל פתחו של הנשר ופוגעות בו. בפברואר 2005 למשל, נספרו כ-200 נשרים בלבד בארץ^[9]. זהו מספר הנמוך בעשרות אחוזים לעומת שנים קודמות.

בשנת 2017 הגישה החברה להגנת הטבע לממשלה דו”ח על פיו הקמת טורבינות ברמת הגולן עלולה להכחיד את אוכלוסיית הנשרים^[10].

תפוצה בעולם: מדרום אירופה דרך טורקיה ואיראן, במזרח התיכון ועד מרכז אסיה.

הנשר הוא עוף חברותי. הוא דוגר ולן במושבות במצוקים גבוהים.

בין ינואר למרץ מטילה הנקבה ביצה אחת שצבעה לבן, שבוקעת לאחר 52–56 יום. שני ההורים משתתפים בדגירה על הביצה ובהאכלת הגוזל הבוקע פקוח עיניים ועוטה פלומה לבנה, הגוזל פורח מהקן בגיל 100–125 יום.

הקשר בין בני הזוג הוא קשר מונוגמי הנמשך כפי הנראה, למשך כל חייהם, בתקופת החיזור מסרקים בני הזוג זה את זה, מבצעים מעופי ראווה ומרבים להשמיע קול.

מין נוסף, נשר דרומי נצפה בפעם הראשונה בישראל, ב-5 במאי 2014, בגבעות גד.