ספר על המידות הטובות

אהבה

רגש של משיכה וחיבה עזה.מושא לתשוקה הבאהיבה עזה; אהוב

אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות קשורות לתוהושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה אחרת ישות משהו: אדם, בעל⁻חיים, חפץ יודע רעיון. מתוך ויקיפדיה

סיפורים:

• אהבת דוד ויהונתן
• אהבת השם
• העץ הנדיב

ציטוטים:

• יסוד האושר הוא: אהבת האמת בשכל, אהבת היושר בחיים, אהבת היופי ברגש, אהבת הטובה במעשה – הרב קוק
• “אל תאהב את מי שאתה משיג, תכנון את מי שאתה אוהב.”
• “יותר ממה שאנו אוהבים את האנשים על הטוב שעשו לנו, אנו אוהבים אותם על הטוב שעשינו להם.”
• “הצורך שלנו לאהוב אחר, מונח קודם כל הברצון המשך שלנו לאהוב את עצמנו – דרך מבט האחר עלינו.” ~ טל נור
• “לא יכול למנוע לב מלאוב.” ~ פתגם צרפתי
• “אין דבר נפלא יותר בחיים ולא לאוב. מישהו ומנות נאהב, כאילו האהבה היא החוויה הנעלה ביותר.”

חמלה

רגש של צער כלפי כאב או צרה של מישהו; רחמים

חמלה היא רגש המבטא תחושה של השתתפות בסבל, המלווה לרוב ברצון להקל או להפחית מן הסבל של האחר; ביטוי של טוב⁻לב מיוחד כלפי הסובל. חמלה נובעת מתוך אמפתיה ומאופיינת בדרך כלל במעשים בהם בעל החיים החש חמלה מנסה לסייע לאלה אשר כלפיהם הוא חש רגש זה.

סיפור:

רבי יחיאל מאיר מגוסטנין היה מהדר במצוות הכנסת אורחים.

פעם אחת בליל שבת חזר ר’ יחיאל מאיר אל ביתו מבית הכנסת. לאחר שכבר נכנס אל ביתו בא הגבאי אליו ואמר, כי כעת ראה אורח אחד שנשאר בבית הכנסת.

מיד חזר הרבי אל בית הכנסת והביא את האורח אל ביתו.

האורח היה לבוש בבגדים דוחים ומטונפים והוא עצמו היה מכוער, מגושם ומלוכלך כל כך, כאילו זה עתה התגולל באשפה. ריחו היה כה רע עד שאי אפשר היה לעמוד במחיצתו, וכל שכן להסב עמו לסעודה על יד השולחן.

אף על פי כן, קיבלו ר’ יחיאל מאיר בסבר פנים יפות, והזמינו אל השולחן. אך תחילה יש לומר “שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת”, כפי שנהוג. ראה ר’ יחיאל מאיר כי האיש אינו אומר את המילים. שאל: “מדוע אין אתה אומר ‘שלום עליכם’?”

“איני יודע לומר,” ענה האיש.

אחר כך הגיש הרבי כוס לאיש, כדי שיעשה קידוש. “איני יודע כיצד,” אמר האיש. עמד ר’ יחיאל מאיר ואמר עם האיש את מילות הקידוש, מילה במילה.

הגיעה העת ליטול ידיים לסעודה. אך האיש לא בירך את ברכת “נטילת ידיים” – “איני יודע כיצד,” אמר. גם בפעם הזאת אמר הרב עמו את הברכה, מילה במילה. וכך עשה גם בברכת “המוציא”.

לבסוף ישבו לאכול. פתח האיש את פיו ואכל כאחד הגרגרנים וכבהמת יער, שלא כדרך בני אדם. תחילה טרף האיש את החלה שהייתה על השולחן ואכלה כולה. אמר ר’ יחיאל מאיר: “אולי עדיין רעב הוא.” ציווה למשרתו והביא חלה נוספת. בלע האיש גם את החלה השנייה ואכלה.

“איש כזה צריך לאכול הרבה,” אמר ר’ יחיאל מאיר. ציווה שיביאו לפניו גם חלה שלישית, ולאיש אמר, כי לא יתבייש ויאכל כרצונו. אחר כך הובאו לשולחן כל החלות שהוכנו עבור בני הבית לכל השבת – את כולן טרף האיש ואכלן. גם כשהביאו חלות מן השכנים בלע האיש את החלות ולא הותיר מהן דבר.

בתוך כך התנמנם האורח מתוך אכילה ושתייה, עד שחטפתו שינה עמוקה. ניערו אותו כדי שיברך את ברכת המזון, אך הוא סירב, ועשה עצמו כמי שאינו מבין מה שאומרים לו.

בבגדיו המטונפים ובנעליו המלוכלכות באשפה השליך האיש את גופו על הספה היפה, וטינף את הריפוד שעליה.

כל אותה השעה לא היה נראה אפילו שמץ של כעס על פניו של ר’ יחיאל מאיר, רק התנהג עם האורח בחיבה, ושמח על שהזמין לו השם יתברך מצווה חשובה של הכנסת אורחים.

בטרם שכב לישון בא שוב אל האורח כדי לראות מה מצבו, ונטל מלבושים חמים לכסותו היטב, כדי שיחם לו.

בבוקר נכנס ר’ יחיאל מאיר אל החדר לראות אם עדיין ישן האורח, והנה אין האורח בבית. נעלם האיש ולא נותר כל רושם ממנו בבית.

שלח הרב שליחים לשאול על האורח, להיכן הלך ולאן פנה, אך איש לא ראה או שמע על האורח. בכל העיר לא היה אדם שראה את האורח, לא לפני השבת וגם לא ביום השבת.

הבין ר’ יחיאל מאיר כי מן השמים שלחו לו אורח זה, כדי לנסותו במצוות הכנסת אורחים.

ציטוטים:

          לעשות מעשה טוב הוא משימתו המהוללת ביותר של האדם- סופוקלס

          אף אחד אף פעם לא הפך עני מלתת- אנה פרנק

          היו שימושיים. בין אם אתם הופכים עצמכם זמינים לחבר או לעמית, או שאתם מקדישים זמן מדי חודש להתנדבות, אין דבר הקוצר יותר תחושת העצמה מאשר לתת שירות לאדם שזקוק לכך – ג’יליאן אנדרסון

          האושר הפנימי שאנו חשים לאחר שעשינו מעשה טוב, הוא התזונה שהנשמה דורשת – אלברט שוויצר

          עד כמה רחוק קורן אורו של הנר הקטן! כך זורח מעשה טוב בעולם ייגע – וויליאם שייקספיר, הסוחר מוונציה

          היה מאושר, אציל לבב, היה מבורך עבור כל הטוב שעשית ותעשה מעתה ואילך, ותן להכרת התודה שלי להישאר בערפל  כמו מעשיך הטובים – אלכסנדר דיומא, הרוזן ממונטה כריסטו.

חריצות

עבודה קשה ומסורה, עבודה רבה, השקעת זמן ומאמץ; שקדנות

סיפורים:

• צרצר בילה את חודשי החום בשירה, שעה שהנמלה עבדה באגירת מזון לחורף. משהגיע החורף, הצרצר מוצא את עצמו גווע ברעב, וכשהוא מבקש מהנמלה מזון הוא זוכה לגערה על עצלנותו. בסיפור נעשה שימוש כדי להטיף למעלות של עבודה קשה וחסכון, ונגד סכנות הבזבזנות ואי ההתכוננות לעתיד. גרסאות שונות של המשל מוסיפות מוסר-השכל בסופו, בגרסאות שונות:
• “לך אל הנמלה עצל – ראה דרכיה וחכם”
• “מי שטרח בערב שבת – יאכל בשבת”
• “סוף מעשה במחשבה תחילה”

ציטוטים:

• מה שאנו מקווים לעשות פעם בקלות, עלינו ללמוד קודם כל לעשות בשקדנות.” ~ סמואל ג’ונסון
• “מעטים הדברים שאינם אפשריים לחריצות ולכישרון.” ~ סמואל ג’ונסון
• “עושר המדינה תלוי במספר אנשיה החרוצים.” ~ וולטר
• “החריצות היא תבונה ודעת להיות רואה את הנולד.” ~ יהודה אריה ממודנה(וצ)
• “כל העובד בחריצות אל יתייאש לעולם, כי כל הדברים מבוצעים בעבודה ובחריצות.” ~ מנאנדר
• “יד חרוצים תמשול.” ~ ספר משלי, פרק יב, פסוק כד
• “לך אל הנמלה עצל, ראה דרכיה וחכם.” ~ ספר משלי, פרק ו, פסוק ו

נדיבות

נטייה לתת הרבה מרכושך או מכספך, היעדר קמצנות

לא קמצן, נותן ביד רחבה לאחרים; טוב לב; איש חסד,.גָדוּש

סיפורים:

• העץ הנדיב
• משל הכלניות

ציטוטים:

• “נדיבות אמיתית איננה כרוכה בציפייה לתמורה.” ~ שבליה דה מרה
• “נדיבות אמיתית כלפי העתיד מבוססת על נתינת הכול בהווה.” ~ אלבר קאמי
• “האהבהתלויה בנותן והאדם הכי עני יוכל להרשות לעצמו נדיבות זו.” ~ רבינדרנת טאגור
• לא ייקרא אדם צדיק אם אינו שמח על מעשי צדק או נדיב אם אינו שמח על מעשי נדיבות.” ~ אריסטו
• “נדיבות זה לתת יותר משאתה מסוגל, ויהירות זה לקחת פחות משאתה צריך.” ~ ג’ובראן ח’ליל ג’ובראן
• נדיבות אמיתית היא כאשר אתה נותן את כולך ומרגיש שזה לא עלה לך בדבר.” ~ סימון דה בובואר

סבלנות

סבלנות היא היכולת להמתין בשקט  או לשאת דחייה או עיכוב: אורך רוח” יכולת לשאת בשלווה ותוך שליטה עצמית מצבים מרגיזים ומתסכלים.

סבלנות היא היכולת לסבול המתנה, עיכוב או התגרות בלי לכעוס או לדאוג, וכן היכולת להתמיד בשקט בהתמודדות מול קשיים. הניגוד של סבלנות הוא קוצר רוח.

סבלנות היא תכונה אשר בחברה המודרנית תכונה חשובה, ולכן מגיל קטן מקובל להנחיל לילדים את עיקרון הסבלנות.

סבלנות הוא  נושא בולט ביהדות. התלמוד מרחיב את הסבלנות כתכונה אישית חשובה.

סיפורים :

סבלנותו של הלל הזקן

מיכה

משלי

ציטוטים:

• “הסבלנות והזמן טובים יותר מן העוצמה והכעס.” ~ ז’אן דה לה פונטן
• “איש אינו מת מעודף סבלנות.” ~ מוזס איסגאוה
• “מי שיש לו סבלנות יכול להשיג כל מה שירצה.” ~ בנג’מין פרנקלין
• “עלינו ללמוד לשאת בסבלנות בדברים שמהם אין אנו יכולים להימנע.” ~ מישל דה מונטן
• “אז חכה לנו רק רגע ותהיה קצת סבלני. כן חכה לנו עוד רגע, כי ההלם הוא זמני.” ~ שלמה גרוניך
• “המילה ‘המתנה’ חובה בתוכה את המונח ‘מתנה’, תמתין והזמן יעניק לך מתנה

עין טובה

חכמינו אמרו כי עין טובה היא אחת משלוש המידות המאפיינות את תלמידי אברהם אבינו. משמעות הדברים היא, שמעלת הטובה היא זו שהצעידה את אברהם אבינו בדרכו הרוחנית וקידמה אותו, עד שממנה התפתחה שלמותו הרוחנית, שלמות שלא היה דומה לה לאורך הדורות. ומאידך, העין הרעה מהווה את אחד המאפיינים העיקריים של בלעם הרשע ושל תלמידיו ההולכים בעקבותיו (מסכת אבות)

סיפור:

כשביקש התנא רבן יוחנן בן זכאי מתלמידיו, שיצביעו על הדרך הטובה שידבק בה האדם, אמר רבי אליעזר בן הורקנוס, שזו העין הטובה. ללמדנו, שעין טובה היא מאפיין ראשי, המעלה את האדם על הדרך הטובה, שממנה יגיע לכל הטוב והקדוש.

רבי עובדיה מברטנורא מגדיר מידה זו:

“מסתפק במה שיש לו, ואינו מבקש דברים יתירים (מיותרים), ואינו מקנא כשרואה שיש לחברו יותר ממנו”.

על פי הגדרה זו, העין הטובה כוללת כללים גדולים והרבה תכונות נפש טובות. היא מהווה בנין אב למכלול דרכי ההתייחסות של האדם אל זולתו. כאן טמון המפתח לכל המידות הטובות.

ציטוטים:

• “עיקר השמחה לאישתו כשרואה אותה בעין חיובית תמיד רואה את הנקודות הטובות שלה ומשבח אותה ומחמיא לה”- הרב שלום ארוש
• “עין טובה היא עין, שיש לה את היכולת המודעת לסרוק ולנפות מידע חושי שהיא פוגשת”
• וכמו שהנר עין האור, כן השכל עין הנפש. וכאשר השמש אור העולם, כן הנפש אור הגוף- רבי שלמה אבן גבירול
• “שנראה כל אחד את מעלת חברינו ולא חסרונם”. – רבי אלימלך מליז’נסק,

ענווה

עֲנָוָה או עַנְוְתָנוּת היא תכונת נפש או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים.

סיפור:

וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: (במדבר יב ג) .

רמב”ן על הפסוק בפרשה

וטעם והאיש משה ענו מאד – להגיד כי השם קנא לו בעבור ענותנותו, כי הוא לא יענה על ריב לעולם אף אם ידע. ורבי אברהם מפרש ואמר כי הוא לא היה מבקש גדולה על שום אדם, ולא יתגאה במעלתו כלל אף כי על אחיו, והם חוטאים שמדברים עליו חינם. אבל בספרי (בהעלותך ק) רבי נתן אומר: אף בפניו של משה דברו בו, שנאמר: וישמע ה’ והאיש משה עניו מאד,15 אלא שכבש משה על הדבר. יזכיר ענותנותו שסבל ולא ענם, והשם קנא לו.

משנת רבי אליעזר פרשה י עמוד 183

גדולה היא הענוה, שבה נתגדל משה רבינו, שנאמר: “והאיש משה ענו מאד מכל האדם”.17 מה תלמוד לומר מכל האדם. אלו בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים, ומהן בגדולת המלכות, ומהן הדיוטות, ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן, ובשלשתן היה ענו. בתחילה היה בגדולת המלכות, שהיה כבן בתו שלפרעה, ולא הניח ענותנותו, שנאמר: “ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא”, מהוא “וירא בסבלותם”? מלמד שהיה נושא עמהן בסבלותם. אמר, כדי שלא אוציא עצמי מצער הציבור … ראה שהיו מטעינין את הזקן כבחור, את האשה כאיש, את הקטן כגדול, ועמד והשוה אותן, לפיכך זכה שתינתן פרשת ערכין על ידו, להבחין בין האשה לאיש, בין הזקן לבחור, בין הקטן לגדול. אף כשהיה במדין, בורח כהדיוט, לא הניח ענותנותו. ראה בנות יתרו מצטערות, ולא נתגאה מלעמוד ולדלות להן, והוא היה בנפשו כבן בתו שלמלך … אף כשהיה בגדולת שמים, לא הניח ענותנותו, שנאמר: “וידי משה כבדים” אלא כל דבריו היו ענוה.

ציטוטים :

• עֵקֶב עֲנָוָה יִרְאַת ה’ עֹשֶׁר וְכָבוֹד וְחַיִּים”
• “לִפְנֵי שֶׁבֶר יִגְבַּהּ לֶב אִישׁ וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה.
• בעקבותיו נאמר בתלמוד, כי “מה שעשתה החכמה עטרה לראשה – עשתה הענווה עקב לסולייתה”.
• חז”ל אמרו “לעולם יהיה האדם ענוותן כהלל ולא קפדן כשמאי”.