חלק 1- שמות וכינויים:

1. לדעתי, במקום כמו “גרין לייק” לכולם יש כינויים כי זה סוג של מחווה לכל ילד חדש שבא למחנה.

2. אני חושב שסטנלי שמח כשהוא קיבל כינוי מכיוון שזה גרם לו להרגיש יותר שייך.

3. אחותי נתנה לי את הכינוי “דידס”, ואני דווקא אוהב אותו.

חלק 2- על חלומות:

 “בחיים שום דבר לא קל, אבל זה לא סיבה לוותר”

לדעתי, מגנט מהשיחה עם מר פנדנסקי הכי דומה לעידן, בעיקר כי שניהם לא סגורים על החלום שלהם.

לדעתי, זה די רע שיש נערים בלי חלומות, כי חלומות עוזרים לנו להיות יותר ממוקדים במה אנחנו רוצים לעשות בחיים, חלומות נותנים לנו סוג של משמעות.

חלק 3- ליבו המתקשח של סטנלי:

. תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.

.מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על
.שפת הנהר. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו

 .אדם אחד שהיה מכוער ביותר.

.אמר לו: שלום עליך רבי!
.ולא החזיר לו.
.אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמות?!

.אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני “כמה מכוער כלי זה שעשית”.
.כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!

 אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: “כמה מכוער כלי זה שעשית”
.היה מטייל אחריו, עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו,
.והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי!
.אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
.אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
.אמר להם: אם זה רבי – אל ירבו כמותו בישראל.
.אמרו לו: מפני מה?
.אמר להם: כך וכך עשה לי.
.אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
.אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.

 מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: ‘לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא

קשה כארז’

 “לא רק ידיו ושריריו התקשו, גם לבו התקשח”

פרק 18

חלק 4- אפליה נגד שחורים:

רוזה לואיז פארקס (נולדה ב-4 בפברואר 1913) הייתה אפרו-אמריקאית פעילה בתנועה האמריקאית לזכויות האזרח. היא פעלה נגד הגזענות בארצות הברית, והיא מפורסמת בעיקר בגלל שבראשון לדצמבר 1955, היא סירבה לפנות מקום באוטובוס לאדם לבן, מה שגרם למעצרה ולחרם האוטובוסים של מנטגומרי (בעזרתו של מרטין לותר קינג).

 בשל תרומתה זכתה רוזה פארקס לאזכרת שמה בהיכל התהילה לנשים של מישיגן בשנת 1983. ב-1996 העניק לה הנשיא ביל קלינטון את מדליית החירות הנשיאותית וב-1999 הוענקה לה מדליית הזהב של הקונגרס על פעילותה נגד גזענות.

רוזה פארקס נפטרה ב-24 באוקטובר 2005 בגיל 92.

חלק 5- בטיפוס אל הבוהן הגדולה:

לדעתי, התיאור של הטיפוס אל הבוהן הגדולה היה יותר טוב בספר מכיוון שאני חושב שהיה יותר קל להבין את הקושי של סטנלי ואפס כשהם טיפסו אל הבוהן הגדולה.

חלק 6- סיכום:

החלק שהכי אהבתי בספר היה הסוף, כי הרעים בספר חטפו את מה שמגיע מהם וגם שהקללה על המשפחה של סטנלי הוסרה. אני אוהב סוף טוב.