עבודה בספרות

מגישים: איתן ליין והוד

תאריך:10.12.2019

למה בחרנו ביאנקו:

בחרנו ביאנקו בגלל שהוא נראה ממש מעניין יש בו הרבה דברים מסטורים לדוגמא איך הוא הפך לנכה או איך הוא איבד את אבא שלו. בעבודה הזאת המצאנו את החלקים שבסיפור לא כתוב עליהם וזה היה ממש כיף.

יומני היקר שלום אני יאנקו ופה אני הולך לכתוב על כל התקופה הזאת בחיי. אז הכל התחיל בפולין החיים שלנו היו ממש טובים כולנו נהנינו. עד שפרצה המלחמה בגלל המלחמה נאלצנו לעבור לרוסיה, זה היה ממש עצוב בשבילי אני הייתי צריך לעזוב את כל חבריי ואהבתי את פולין לא רציתי לעזוב. שעברנו לרוסיה היינו פליטים. תושבים של המקום קיללו אותנו והרביצו לנו שנאתי את רוסיה לא היה לי שם חברים ולא היה לנו בכלל כסף או דרך להשיג כסף הלכתי לישון הרבה פעמים רעב. זה היה ברור שאנחנו חייבים לעבור ואז הגיע הדבר הכי טוב שקרה מאז שעלינו לרוסיה שמענו שקוראים לכל היהודים לעלות לארץ ישראל שמחתי ממש ישר ארזנו תיקים ויצאנו לדרך אנחנו נסענו דרך אוניה שמטרתה לעלות את היהודים לארץ ברוסיה קרה הרבה דברים רעים הפכתי לנכה,איבדתי את אבא שלי אני ממש רוצה לעוף מכאן. שהגענו לישראל אמרו לנו להיות בעיר התחתית בחיפה שם כל הפליטים. היה לנו קשה מאוד להתאקלם ניסיתי ללמוד את השפה והיה לי קשה מאוד בנוסף לכך היה כל כך חם אני לא רגיל לחום כזה ברוסיה ממש קר הייתי צריך להיפרד מהמעיל שלי שממש אהבתי.

בבוקר יום אחד אמא הלכה לעבודה כמו תמיד ישבתי בחצר ושמעתי ציוץ לא הבנתי מה זה פתאום תוכי בא אליי וישב על כיסא הגלגלים שלי. הוא היה ממש חמוד שיחקנו ביחד עד שאמא חזרה מהעבודה שאמא חזרה ביקשתי ממנה לקנות לו כלוב ואוכל היא ממש הופתעה ושמחה שיש לי עם מי לשחק בזמן שהיא בעבודה החלטתי לקרוא לו תיאודור על שם הכלב שהיה לנו פעם בפולין.

יום אחד אמא הגיעה הביתה ממש מוקדם היא אמרה לי שפרצה מלחמה בין ישראל למדינות שלידנו נלחצתי ממש אחרי המלחמה הקודמת(השואה).

בבוקר יום אחד שמעתי אמא הלכה לעבודה אחרי שעה בערך רציתי לצאת לחצר אז יצאתי זמן קצר אחר כך שמעתי רעשים באים מהכיוון של השיחים פתאום שני ילדים פרצו לחצר שלי לא ידעתי מה לעשות קפאתי במקום תיאודור צרח אליהם הוא לא רגיל לאורחים ציפיתי שמישהו ידבר זה היה ממש מביך אז התחלתי לדבר ראשון:  “היי אתם יכולים בבקשה להביא לי את תיאודור” הכלוב שלו היה תלוי על העץ אחד הילדים בא והוריד אותו “תודה” אמרתי לו נתתי לתיאודור כמה גרעינים שהוא אוהב והוא הפסיק לצרוח אליהם.

“אתם יודעים לשחק שח” שאלתי אותם אחד מהם ענה שהוא יודע לשחק דמקה ואחד אמר שהוא יודע לשחק שח ודמקה. שאלתי אותו אם הוא רוצה לשחק שח הוא אמר שאין לו בעיה. אז סידרתי את הכלים מתוך הרגל לקחתי את הלבנים הוא שאל אותי למה לקחתי אותם צריך להגריל הבנתי שהוא רוצה את הלבנים ולא רציתי שיתעצבן וילך, אז ויתרתי לו ונתתי לו את הלבנים אחרי רק 5 מהלכים ניצחתי אותו זה היה ממש קל חשבתי לעצמי. הוא רצה להחליף משחק לדמקה במקום שח הסכמתי. הוא ניצח אותי הוא בסוף אמר שבעצם דמקה ושח זה משחק של בטלנים הוא אמר שהוא רוצה לשחק מחבואים או תופסת טוב. “זה אני לא יכול לשחק” אמרתי הוא הסתכל על הכיסא שלי ושאל איך זה קרה לא רציתי לענות. הייתה לי הרגשה שאני חייב לענות לו אז עניתי: ברוסיה בזמן מלחמת העולם השנייה התחבאנו באיזה בית נטוש יום אחד. שמענו כמה גרמנים  מעלינו נכנסים לבית היינו בהלם. המלחמה הגיעה גם לרוסיה הגרמני נכנס לחדר שאנחנו מתחבאים אבא שלי קפץ עליו הוא תפס אותו ראיתי אותו והייתי חייב לעזור לו, קפץ על הגרמני והוא ירה לי בשני הרגליים הוא חשב שאני לבד שם אז הלך עם אבי והשאיר אותי לדמם למוות המשפחה שלי הייתה שם וטיפלה בי וכך הפכתי לנכה וגם איבדתי את אבא שלי.

“שמי יאנקו איך קוראים לכם” ילד אחד ענה משה והילד השני ענה שוקה “אני פו רק חודשיים ממש קשה כאן הרבה שם אין צל וחם כל היום, אני רגיל למשהו אחר לגמרי אבל פו זה גם טוב פו יש חופש”. אתה לומד בבית ספר משה שאל עניתי שאני לא אוהב בית ספר.

מאותו יום הם באו אליי כל יום. חיכיתי להם באותו מקום שנפגשנו בפעם הראשונה, דיברנו ודיברנו מדי פעם שאלו אותי אם אני רוצה לצאת לטיולים אבל כל פעם סירבתי. אפילו דיברתי איתם על דברים אישיים: יום אחד שוקה העלה את הנושא של הרוסים ושהם סיימו את השואה ישר הגבתי שאני שונא את הרוסים, הם לא עשו כלום במלחמה לא כמו בסרטים. משה אמר שבזכות הרוסים יש להם מדינה אני שתקתי. פתאום שאלתי אותם אם הם רוצים ללכת לים אמא אמרה שהיא תבוא הביתה ממש מאוחר ניצלתי את ההזדמנות. אמא שלך מרשה שאל שוקה. “לא היא לא מרשה אבל ממש בא לי ללכת” הוא שאל למה היא לא מרשה עניתי לו שזה בגלל המלחמה, המלחמה הפכה אותה לפרנואידית, הנאצים הרגו את כל משפחתה ואחרים מתו מרעב או ממחלות אני מבין אותה אני היחיד שנשאר לה. היא צריכה לעבוד כל יום כאדי שיהיה לנו אוכל.

“אנחנו יכולים לבוא מוקדם יותר בבוקר כדי לקחת אותך ולהחזיר אותך לפני שאמא שלך חוזרת” אמר שוקה.

אולי נעשה את זה פעם אחרת אמרתי והוספתי שאף פעם לא עזבתי את שער החצר שלי.

בבוקר אחד הם הגיעו מוקדם מהרגיל זה היה יום מאוד חם ואני הייתי עם מעיל שחור מכופתר עד הצוואר. ולפתע הרגשתי שהם דוחפים אותי הם אמרו שהולכים לים.

הייתי דיי בשוק ולא הבנתי מה קורה אבל זרמתי איתם.

כשהגענו הבנתי שאני לא יכול להיכנס למים אז אמרתי להם שהם ילכו להתרחץ ושאני יחכה להם כאן למרות שדיי התבאסתי שאני לא יכול להיכנס .

כשהם חזרו הבאתי להם כסף כדי שהם ילכו לקנות משהו לאכול .

לאחר שאכלנו אמרתי להם שאנחנו צריכים לחזור עוד מעט אמא אמורה לחזור , הם החלו לדחוף את הכסא שלי חזרה הביתה ולפתע  שמענו יללה מחרישת אוזניים של צופרי אזעקה באה מכול עבר התקפה אווירית צעק שוקה מטוסי האויב באו להפציץ את הנמל אמר, פני הלבינו עוד יותר פחדתי מאוד שמתי לב שהרחוב התמלא בשקט כולם מיהרו למצוא להם מקלט מפני ההפצצות ונוסף על כך ראינו 2 מטוסי כסף ענקיים טסים לאט ופתאום החלו לצלול אל הנמל . כשהם צצלו הם  ניתקו מהם 4 ביצי כסף שנחתו במים פצצות אלה פצצות צעקתי שוקה התחיל לדחוף את הכיסא במהירות רבה הספקנו להגיע אל המקלט היו פצצות שטילטלו את המבנה של המקלט . ההפצצה נמשכה שעה ארוכה. סוף סוף הם הלכו.

הסתכלתי רגע בשעון וראיתי שכבר אחרי אחת אמא כבר הגיעה הביתה אמרתי להם שוקה החל דוחף במהירות את הכיסא למרות שהדרך לבית הייתה ארוכה…

שוקה רץ הכי מהר שלו, ככה נראה על פניו חצינו את שדרות הכרמל והגענו לרחוב העולה של הכרמל. מרחוק ראיתי את הגג של הבית התקרבנו וראינו אישה גבוהה וגדולה זאת היתה אמא שלי היא צעקה לי ברוסית בקושי הבנתי מה היא אומרת. התקרבנו והיא פרצה בריצה לעברנו צועקת עליי ברוסית היא נעצרה ליד כיסא הגלגלים. היא שאלה “איפה הייתה?” דאגתי לך ופתאום היא שמה לב לשוקה, היא נתנה לו סטירה בכל הכוח שלה. הוא הסתכל עליה במבט קשה ופנה לאחור. אמא קצת נירגע ופרצה בבכי חירשי היא חיבקה אותי. בזמן הזה משה הלך עם שוקה ולא ראיתי אותם מאז.

סוף

רפלקציה-

הוד-אני נהינתי מאוד מהעבודה תרומתי הייתה כתיבת חלק מהסיפור למדתי יותר את הסיפור ואשמח אם יהיה עוד עבודות כאלה

איתן-אהבתי לעבוד על העבודה היה קצת קשה אבל בסוף מצאנו פתרון להכל תרומתי לעבודה היא חלק מהסיפור ולעצב אותו בour book.